אלימות כלכלית היא פן נוסף, ופחות ידוע, של אלימות במשפחה, המופנית לרוב מצד הגבר-הבעל כלפי האשה. האלימות הכלכלית מתבטאת בשליטה ודיכוי של האשה באמצעות שליטה במקורות ההכנסה של המשפחה ובמשאבים הכלכליים, ומניעת הגישה החופשית שלה אליהם. תחילתו של הליך גירושין עלול להוות זרז להחלתם או להחמרתם של אמצעי דיכוי כלכליים כלפי האשה, שמטרתם להפעיל עליה לחץ ולגרום לה לוותר על זכויותיה בגירושין. על מנת להתמודד עם אלימות כלכלית, ובפרט כחלק מהליך הגירושין, יש לדעת כיצד לזהות אותה בזמן וכיצד להתגונן מפניה באופן מיטבי.
כיצד נוצרת אלימות כלכלית?
אלימות כלכלית יכולה להתפתח במשפחות מכל שכבות האוכלוסיה, ללא קשר למצבן הסוציו-אקונומי. תנאי יסודי לקיומה הוא שהאשה – גם אם היא עצמה מתפרנסת, ועל אחת כמה וכמה אם היא עקרת בית – אינה שותפה או כמעט ואינה שותפה לניהול העניינים הפיננסיים בבית. בין אם היא בוחרת שלא לעסוק בכך ובין אם בן זוגה מדיר אותה מהנושא, התוצאה היא שבן הזוג אחראי על ניהול חשבונות הבנק, ביצוע עסקאות, החלטות על השקעות ורכישות וכיו"ב, בעוד שהאשה כלל אינה מעורבת בכך ולעתים אף אינה מודעת למתרחש.
במצב עניינים זה, הבעל לרוב קובע את גבולות התקציב שבו האשה משתמשת לצרכיה, לצרכי הילדים ולצרכי הבית, ובדרך זו הוא יכול לעקוב אחרי פעולותיה ולהתערב בהן ככל שיראה לנכון – למשל על ידי הקטנה או הגדלה של תקרת האשראי, הפקדה או משיכה של כסף מחשבון הבנק וכן הלאה. במקביל, הבעל יכול לנהל חשבונות בנק נפרדים, לרכוש ולמכור נכסים ולהשקיע בשוק ההון – וכל זאת ללא ידיעת אשתו. הבעל אף יכול לנצל את המצב כדי לנהל "חיים כפולים" של ממש, ולהשתמש בחשבונות הסודיים למטרות לא כשרות כמו הימורים, הלבנת כספים או רומן מחוץ לנישואין.
מה קורה בזמן גירושין?
אותה מערכת יחסים בלתי שוויונית, שבה האשה נתונה לשליטתו הכלכלית של הבעל, עלולה להפוך לתרחיש אימה של ממש כאשר בני הזוג מחליטים להיפרד או להתגרש. גם בתנאים רגילים, הליך הגירושין מידרדר פעמים רבות למאבק מכוער בין בני הזוג, כאשר כל אחד מהם מנסה לשמור לעצמו חלק גדול ככל האפשר מהעוגה המשותפת, הן בחלוקת הרכוש והזכויות הכלכליות והן בקביעת דמי המזונות. המצב הופך לבעייתי בהרבה, כאשר האשה מגיעה למאבק הזה מעמדת נחיתות מובנית, שכן היא כלל לא יודעת על כל הנכסים והזכויות שבהם מחזיק בן זוגה, כך שאינה מסוגלת להעריך את השווי הכולל שלהם ולדרוש את המגיע לה. יתר על כן, בן הזוג יכול לנצל את יתרונותיו בשלל דרכים כדי להשאיר ברשותו את מירב הכסף והרכוש, וכדי למנוע חלוקה הוגנת שלהם בתהליך הגירושין. הנה כמה מהשיטות הנפוצות שבהן זה נעשה:
- הבעל משבית את תזרים המזומנים של האשה בבת אחת – מרוקן את חשבון הבנק שהיא משתמשת בו, חוסם את כרטיס האשראי שלה, מבטל את התשלומים לחברת הכבלים והסלולר, ואפילו מפסיק את ההפקדות למשכנתא. באופן זה, הוא למעשה "משתק" את האשה, מערער את כל שגרת החיים שלה ושל הילדים ודוחק בה להיכנע לתנאים שהוא מכתיב בהסכם הגירושין.
- הברחת נכסים – עוד לפני פתיחתו הרשמית של הליך הגירושין, הבעל מנסה לצמצם ככל האפשר את מצבת הנכסים המשותפת של בני הזוג, שבה יצטרכו להתחלק במסגרת ההסכם ביניהם. לשם כך, הוא מעביר חשבונות בנק, נכסי מקרקעין ומיטלטלין, כלי רכב ושאר נכסים שרשומים על שמו לרשותם של בני משפחתו או מקורביו. הנכסים נרשמים על שם הקרובים, ומוצאים מהחשבון בזמן עריכת איזון המשאבים בין בני הזוג.
- הסתרת היקף הנכסים – בנוסף להברחת הנכסים, הבעל יכול פשוט להסתיר מהאשה, ובעיקר מבית המשפט, את העובדה שהם קיימים, כלומר להציג את מצבו הכלכלי ואת היקף נכסיו כקטן מכפי שהוא באמת. אם חלק מההכנסות המשפחתיות מגיע בצורה של "כסף שחור" – הכנסות שאינן נרשמות ואינן מדווחות לרשויות המס – הדבר אף יקל על הבעל עוד יותר "להעלים" אותן. למעט חלוקת הרכוש, גובה ההכנסה קובע גם את גובה המזונות שישולמו לאשה ולילדים, על מנת לשמר את רמת החיים שלהם מלפני הגירושין; יצירת מצג שווא של הכנסות נמוכות יגרום לתשלום מזונות נמוכים ולירידה ברמת החיים.
מה אפשר לעשות?
אלימות כלכלית כשלעצמה אינה מוכרת על ידי החוק בישראל כעבירה פלילית. עם זאת, כאשר היא מתורגמת למניפולציות שמבוצעות בזמן הליך הגירושין ופוגעות בזכויותיו של אחד מהצדדים, היא חורגת בהחלט לתחום הפלילי, וניתן להיאבק בה בבית המשפט. לשם כך יש לפעול בזהירות ובתחכום, וחשוב לעשות זאת מוקדם ככל האפשר. ברגע שהיחסים נקלעים למשבר רציני ונראה שהם עומדים לפני פירוק, יש לפנות מיד לייעוץ משפטי מעורך דין לגירושין, על מנת לקבל הכוונה כיצד לנטרל את פעולותיו של הצד האלים כלכלית. על קצה המזלג, הנה כמה טיפים חשובים למי שמוצאת את עצמה במצב כזה:
- לחפש ולצלם כל מסמך שמעיד על ההתנהלות הכספית בבית ועל היקף ההוצאות וההכנסות – דו"חות מהבנק, מחברת הביטוח ומקרן הפנסיה, חשבונות כרטיסי אשראי, השקעות וכיו"ב.
- על מנת למנוע הברחת נכסים מחשבון הבנק המשותף, יש לתת הוראה לבנק שיאפשר ביצוע פעולות בחשבון רק בחתימת שני הצדדים. זהו צעד שיגביל אמנם גם את פעולות הצד השני, אבל הוא יעיל במקרה שיש חשש לריקון החשבון.
- בתחילת תהליך הגירושין, ניתן לפנות לבית המשפט ולבקש צווי גילוי מסמכים שיופנו לא רק לבן הזוג עצמו אלא גם לגופים שונים כמו מקום העבודה שלו, הבנק, חברת הביטוח, בתי השקעות וכן הלאה, במטרה לאתר נכסים, חשבונות וזכויות שהוא צבר ללא ידיעת האשה.
- ניתן להגיש גם בקשה לעיקול נכסים שיש חשש שיוברחו על ידי בן הזוג. באופן זה לאף אחד מבני הזוג לא תהיה גישה לאותם נכסים עד לתום הליך הגירושין וחלוקת הרכוש.
לסיכום, אלימות כלכלית היא אמצעי שכיח בהליכי גירושין, בעיקר כאשר מערכת היחסים התאפיינה באלימות כזו עוד בזמן הנישואין. על אף שהמושג עצמו אינו מוכר בחוק, כיום בתי המשפט מגלים רגישות לנושא, ופסקי דין שונים התייחסו בשנים האחרונות בחומרה לתופעות כמו "אמברגו כלכלי". ישנם צעדים שונים שניתן לנקוט על מנת להגן על זכויות האשה בזמן הגירושין, אבל העצה החשובה ביותר היא לא לתת לבן הזוג להגיע למצב של שליטה מוחלטת בחיים הפיננסיים. גם אשה שבוטחת בבעלה ולא מעוניינת לעסוק בענייני כספים, חשוב שתדאג לפחות להתעדכן ולהיות מעורבת בהחלטות החשובות, ולא תפקיד את גורלה באופן מוחלט בידיו של אחר.
