כאשר בני זוג מתגרשים, הרי שעליהם להסדיר מספר נושאים הנוגעים לחייהם המשותפים. הנושא הראשון הוא כמובן עצם הגירושין. אלו נערכים בבית הדין הרבני, בהתאם לסמכות הבלעדית המוקנית לו. במקביל, במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים, הרי שעליהם להסדיר את שאלת המשמורת על הילדים, וכמובן גם את שיעור המזונות שישולמו לטובת הילדים המשותפים. כמו כן, על בני הזוג להסדיר את שאלת חלוקת הרכוש שלהם. בכל הנוגע למזונות ילדים, הרי שמדובר בנושא שלא פעם גורר סכסוכים לא קלים בין בני הזוג, בעיקר בגלל הצורך לכלכל את הילדים בצורה מיטבית. הדבר משמעותי עוד יותר, כאשר לבני הזוג יש מספר רב של ילדים, כגון כאן – שישה ילדים.
במאמר שלפניכם נעסוק בפסק דין חריג שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, במסגרת תביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, למזונות זמניים. מדובר בתיק רמ"ש 42740-04-21, פלונית נ' אלמוני (להלן: "פסק הדין").
קצת רקע על דיני מזונות:
מזונות משולמים מכוח הדין העברי–דתי, או מכוח החוק שקיים בישראל, שנוגע לחסרי דת או לזוגות מעורבים. מזונות נועדו להבטיח קיום כלכלי הולם והוגן לילדים המשותפים של בני הזוג. חשוב להעיר, כי בדרך כלל מזונות משולמים על ידי האב, שכן המשמורת לרוב מוענקת לאם, כלומר – היא נושאת באחריות לטיפול השוטף בילדים המשותפים. בעת גירושין, האם רשאית להגיש תביעה למזונות, שלרוב לוקח לה מעט זמן להתברר. במקביל, עוד בטרם ניתנה הכרעה סופית בענייני מזונות, הרי שניתן להגיש תביעה למזונות זמניים. זו תביעה קצרה וממוקדת, שלא עוסקת בליבת הסכסוך על המזונות, אלא מכריעה על סמך מסמכים וטענות קצרות של הצדדים.
מבחינת ערכאות שיפוט, גם בית הדין הרבני רשאי לעסוק במזונות וגם בית המשפט לענייני משפחה. כאשר מדובר בזוגות מעורבים, שלא חל עליהם דין אישי, הרי שאז הסמכות מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה.
פסק הדין:
מדובר בתיק של בני זוג, כאשר האם יהודייה והאב חסר דת, כלומר – הסמכות שמורה לבית המשפט לענייני משפחה. לבני הזוג יש שישה ילדים משותפים, כאשר האם עתרה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה למזונות זמניים, דהיינו – עד להכרעה סופית במזונות.
האם טענה כי מצבה הכלכלי קשה מאוד, וכי היא וילדיה מתקיימים בדוחק, מהיד אל הפה. עוד טענה, כי האב אינו מסייע לה וכי היא מסתמכת על הבטחת הכנסה, קצבאות ילדים וכן סיוע בשכר דירה. לעומת זאת, האב טען כי הוא אינו בריא פיזית, אינו עובד ומתקיים מקצבת נכות כללית. הוא חי בדירה שכורה ומקבל גם דמי אבטלה.
בבית המשפט לענייני משפחה טענה האם כי היא מבקשת מזונות בשיעור כולל של כמעט 12,000 ₪, כאשר הסכם כולל גם דמי מדור, מעבר לדמי המזונות (דמי מדור הם בעצם תשלום שנדרש לעלויות המגורים).
בית המשפט לענייני משפחה, קיבל את התביעה ופסק כי האב יישא בדמי מזונות זמניים, בסך של 2,400 ₪ בלבד. על כך הגישה האם בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
הערעור:
האם טענה כי פסיקת המזונות אינה ריאלית ואינה תואמת את הצורך האמיתי של ילדיה. עוד טענה, כי בניגוד לטענת האב, הוא כן עובד ומתפרנס, לכן לא ברור מדוע נפסקו מזונות כל כך נמוכים, גם בהתחשב במספר ילדיהם המשותפים.
בית המשפט המחוזי, קיבל את הערעור וקבע כי על בית המשפט לענייני משפחה, לשמוע את התיק שוב, ולדון במיוחד בשאלת יכולת ההשתכרות של בני הזוג. חשוב להדגיש כי הדין שחל על בני הזוג, הוא החוק לתיקון דיני המשפחה משנת 1959, שבעצם קובע חלוקה שווה במזונות. לא מדובר בדין הדתי שחל על בני הזוג, שקובע חבות מוחלטת של אב למזונות ילדיו. עפ"י החוק האזרחי למזונות (שכן האב הוא חסר דת), יש לבחון את יכולת ההשתכרות של בני הזוג, ולאחר מכן לקבוע מי מהם משלם מזונות ומה גובה המזונות.
בית המשפט המחוזי, קבע כי בית המשפט לענייני משפחה לא דן בצורה עובדתית מיטבית בתיק, שכן בין הצדדים ישנן טענות סותרות שלא קיבלו הכרעה (למשל – האב טוען כי האם בוחרת מרצונה שלא לעבוד – טענה שמצריכה בירור עובדתי מעמיק יותר). מכאן, נקבע כי הדיון ייערך מחדש בבית המשפט לענייני משפחה. אגב, שיעור המזונות הזמניים לא השתנה בינתיים, עד להכרעה בבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לקווים המנחים שנפסקו בבית המשפט המחוזי.
