בלוג

ביטול צו אימוץ – בישראל, דיני האימוץ מוסדרים בחוק הנקרא חוק אימוץ ילדים, תשמ"א–1981 (להלן: "חוק האימוץ"). חוק האימוץ, מתווה את הדרך שבה ייערך אימוץ במדינת ישראל, מן ההתחלה ועד הסוף, לרבות בכל הנוגע לעריכת אימוץ במדינה זרה. בין היתר, קובע חוק האימוץ, כי המנצח והמכריע הבלעדי בענייני אימוץ, הוא בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, אימוץ, ייעשה רק מכוחו של צו אימוץ. אך מה הדין באשר לביטול של צו אימוץ?

במאמר שלהלן, נדון בשאלה זו ונתייחס לפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה. כל זאת – נעשה ונכתב לידיעתכם\ן ונוחיותכן\ם, הגולשים והגולשות.

הערה לפני שנתחיל – המאמר שלהלן, הוא מאמר כללי, אשר אין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

עקרונות בדיני אימוץ:

כאמור, החוק היחידי שמסדיר בישראל את דיני האימוץ בישראל, הוא חוק האימוץ. חוק האימוץ מתווה מספר עקרונות בכל הנוגע לאימוץ בישראל. ככלל, אימוץ ייערך מכוח צו אימוץ של בית המשפט. אימוץ ייעשה לרוב על ידי בני זוג וכן ייעשה בין הורים מאמצים למאומץ, שהם בני אותה דת. כמו כן, לרוב נדרש פער גילאים של 18 שנים בין הורה מאמץ להורה מאומץ, למרות שלבית המשפט לענייני משפחה, יש סמכות לחרוג מהכלל האמור. עוד עיקרון בתחום האימוץ, הוא כי ניתן לאמץ קטין שטרם מלאו לו 18 שנים (למרות שלעיתים אפשר לחרוג מכך, כפי שנדגים להלן). זאת ועוד, צו אימוץ שניתן על ידי בית המשפט, יוצר בין ההורים המאמצים לילד\ים המאומץ\ים, מערכת יחסים משפטית ומחייבת. ללמדנו – שההורה המאמץ הופך להיות ההורה הרשמי של הקטין המאומץ.

עם זאת, לבית המשפט לענייני משפחה, יש סמכות גם להורות על ביטול צו אימוץ, בכפוף לקיומן והתגלותן של נסיבות חדשות שלא היו ידועות לפני למתן צו האימוץ. זהו הדין, מכוח סעיף 19 לחוק האימוץ. במידה וקבע בית המשפט כי אימוץ יבוטל, אזי החובות והזכויות בין ההורה המאמץ לילד המאומץ, נמחקות. כך קובע סעיף 20 לחוק האימוץ. אגב, כדי לבטל צו אימוץ, על בית המשפט לבחון את טובת המאומץ.

עובדות פסק הדין:

במסגרת תביעה שנדונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (אימוץ (ב"ש) 2/17 פלוני נ' אלמוני, (פורסם בנבו)). הוגשה תביעה לביטול צו אימוץ, על ידי אחיו של קטין מאומץ (האח הביולוגי יכונה "האח" והאח המאומץ יכונה "המאומץ"). כלומר, מדובר בשני אחים. האחד אומץ על ידי הוריו והשני הוא בנם הביולוגי. הוריהם של האחים, נפטרו, כאשר האימוץ נערך כבר לפני 12 שנים. למעשה, הרקע לבקשה החריגה שהוגשה על ידי האח, הוא סכסוך ירושה שהתעורר בין שני האחים, לאחר מות הוריהם. פסק הדין של בית המשפט, ניתן בשל בקשה לדחיית התובענה על הסף, אשר הוגשה על ידי האח.

האח, במסגרת בקשתו, העלה מגוון רב של טענות. אך טענתו העיקרית הייתה כי האימוץ שנערך לאחיו המאומץ, הוא אימוץ שיש לבטל, משום שמלכתחילה, זהו אימוץ אשר לכאורה נערך שלא כדין ולמה? כי האימוץ נערך באחיו כאשר כבר היה בגיר וזאת למרות שחוק האימוץ קובע כי ניתן לאמץ רק אדם שהוא "קטין". מעבר לכך, טען האח מספר טענות נוספות, שלא נרחיב בעניינן.

במסגרת התגובה שהגיש האח המאומץ, יחד עם היועץ המשפטי לממשלה, נטען כי מניעיו של האח הם מניעים פסולים, שכן הוא מבקש לנשל את אחיו מהירושה. כמו כן טען המאומץ, כי לאחיו, אין בכלל זכות לפנות לבית המשפט, הואיל וחוק האימוץ קובע כי רק הורים מאמצים או הורים ביולוגיים או מדינת ישראל, יכולים לבקש ביטול של צו אימוץ.

הכרעת בית המשפט – ביטול צו אימוץ:

בית המשפט בחן את תיק האימוץ. נקבע כי בהתאם לתכלית האימוץ, האח התגורר עם המשפחה (כלומר – עם הוריו) במשך שנים. כמו כן, בית המשפט התייחס לתסקיר שירות המבחן שבחן בזמנו את סוגיית האימוץ וקבע כי למעשה, ההורים המאמצים אכן שימשו בתור הוריו של המאומץ. ללמדנו, כי נקבע כבר אז, כי יש לבצע אימוץ והאימוץ אושר על ידי בית המשפט.

בית המשפט דחה את תביעת האח על הסף, בקבעו, בין היתר, כי אין לאח "זכות עמידה" בפני בית המשפט וכן קבע כי כל תכליתה של הבקשה שהוגשה, היא לנסות לנשל את האח המאומץ מירושה. כך באו הדברים לידי ביטוי: "במקרה שבפני (ובניגוד למקרים המוזכרים לעיל שהתייחסו לקרובי המשפחה של המאומץ) מבקש המשיב להרחיב את מעגל הפונים לבית המשפט גם לקרובי המשפחה של ההורים המאמצים, כשבקשתו לבטל את צו האימוץ, מטרתה לפגוע במעמדו של המבקש כיורש של המנוחה ת' , לנשלו לחלוטין מיורשת הוריו המאמצים וברי כי היא עומדת בניגוד מוחלט לטובתו של המאומץ. ומשכך, אין לו זכות עמידה".

לא רק שתביעת האח נדחתה, אלא שבית המשפט חייב אותו בהוצאות משפט לטובת המאומץ, בסך 25,000 ₪.