בהליך הגירושין, פרט לפרידה בין בני הזוג ופירוק מערכת היחסים ביניהם, יש צורך בהסדרת חלוקת הרכוש בין השניים. על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), חל בישראל הסדר איזון משאבים, על כל זוג אשר נישא בשנת 1974 והלאה.
הסדר איזון המשאבים קובע כי במידה ולא נערך הסכם ממון בין בני זוג, אזי תיערך חלוקת רכוש משותפת בין בני הזוג, או במילים אחרות – הסדר איזון המשאבים הוא ברירת המחדל, שלפיה: בהיעדר הוראה אחרת, הרכוש המשותף של בני הזוג, מתחלק באופן שווה. עם זאת, לעיתים עשוי להתעורר קושי, אשר נובע מהשאלה: מהו בעצם רכוש משותף? כמובן שכאשר הפרידה בין בני הזוג קשה ומסוכסכת, אזי כל אחד הצדדים ינסה להטיב עם מצבו ו"לזכות" במספר רב יותר של נקודות זכות בניהול המשפט. הליך זה, עשוי לגרור מריבות קשות, שגורמות גם לפגיעה בפרטיות של בני הזוג.
במאמר שלהלן, נציג פסק דין מהעת האחרונה, תמ"ש (נצ') 12–05–4046 ל.מ נ' א. (להלן: "פסק הדין"), הנוגע לתביעה נזיקית בגין ניאוף. במסגרת המאמר, שיתייחס לפסק הדין, נציג את השאלה המשפטית המובאת ואת דרכו של המשפט להתמודד עם הקונפליקט בין ניהול הליך של צדק, מול הגנת הפרטיות – של בני זוג.
בפסק הדין התבררה תביעת האישה לאיזון משאבים מול תביעת הגבר לפיצוי כספי. מדובר בבני זוג קתולים–נוצרים, כאשר בן הזוג טען כי אשתו נואפת בו (ניאוף הוא קיום יחסי מין עם אדם אחר, בעת שנשואים). לאחר גילוי הניאוף, הגבר החתים את אשתו על הסכם חלוקת משאבים לא שוויוני לאור הבגידה. השניים ניסו לשקם את היחסים ביניהם, אך חיי הזוגיות שוב עלו על שרטון והשניים נפרדו באופן סופי.
לימים טענה האישה כי ההסכם שעליו חתמו, נכפה עליה. בהתאמה, הגבר טען כי לא כך הדבר. כמו כן טען הגבר כי על האישה לשאת בפיצויים בשל הנזקים שנגרמו לו, כלכליים ונפשיים, בגין ניאופה. השאלה המשפטית הנדונה בפסק הדין היא – האם ניתן לתבוע תביעה נזיקית בגין ניאוף. זאת, כאשר "מייבאים" את המושג ניאוף מדיני המשפחה ומענייני הגירושין, לשימוש כעילה לתביעת נזיקית.
כבוד סגן הנשיא, השופט אסף זגורי (להלן: "השופט זגורי") בפסק דינו, פסל על הסף תביעה נזיקית בגין ניאוף וזאת בהתאם לפסיקה קודמת שהובאה בעניין זה, על ידי בית המשפט העליון, במסגרת הליך ע"א 8489/12 פלוני נ' פלוני, שם נקבע כך: "המשפט אינו מכיר בעוולת ניאוף ביחסים בין בני הזוג עצמם.. התחייבות בין בני זוג לקבל עצמם אל האיסור של לא תנאף היא במישור החברתי– מוסרי– דתי… הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג ועוולת הרשלנות אינה הנוסע השלישי הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את פינות האינטימיות הרגשיות ביותר של בן אנוש".
פסק דינו של השופט זגורי מחזק את דבריו של בית המשפט העליון ואף הגן על ערכים חשובים בדיני המשפחה, כמו עקרון הגירושין ללא אשם וחלוקת רכוש שוויונית ללא קשר לסיבת הקרע. עוד מרחיב השופט זגורי, כי יש להיזהר שלא להכניס את עקרון האשם ב"דלת האחורית", לענייני גירושין וחלוקת רכוש, מה גם שבגידה היא מונח שפרשנותו תלוית הקשר, חברה, נסיבות וזמן.
זאת ועוד, במסגרת פסק הדין, בית המשפט מזהיר מפני חדירה אסורה למרחב הפרטי של בני הזוג. לשיטת בית המשפט באותו המקרה, הכרה בעילת הבגידה בהליכים רכושיים כגון יחסי ממון, תוביל באופן ישיר, לדרבון בני הזוג לעבור על חוק הגנת הפרטיות התשמ"א–1981 (להלן: "חוק הפרטיות") וזאת על ידי שימוש בהאזנות סתר, עקיבה ומעשים נוספים שיש בהם פגיעה בפרטיותו של האדם, לפי חוק הפרטיות.
בסופו של פסק הדין, קובע בית המשפט כי התביעה הכספית של האיש, הינה בגדר תביעת סרק גם בהקשר להוצאות משפט ובעיקר בהיבט ההשפלה שלא לצורך, כניסה לפרטים אינטימיים וכן פגיעה בפרטיותה של האישה. בית המשפט פסק פיצויים לדוגמא בסך 20,000 ₪ לחובת הבעל, כדי להראות סלידה מביצוע ההליך ושימוש כתמרור אזהרה בפני התובעים הבאים, שירצו לטעון את עילת הניאוף בתביעת נזיקית.
לסיום, בית המשפט מגנה באופן שיטתי את עילת הניאוף בתביעות נזיקיות. מלבד הטענה השגויה, יוכל הצד שכנגד לתבוע בגין פגיעה בפרטיותו, שהיא זכות חוקתית מוגנת.
בשים לב לאמור במאמר זה, חשוב שנעיר כי בכל ניהול הליך משפטי ובפרט בענייני גירושין וממון, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר יכוון וינהל את ההליך בהתאם לחקיקה ולפסיקה הישראלית העדכנית.