עמ"ש 50500-09-17 ע.ש ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'
הטכנולוגיה וההתקדמות המודרנית, מאפשרים כיום לשמר זרע של אדם מנוח במותו, וזאת במטרה להשתמש בזרעו בעתיד ולהמשיך את השושלת שלו. אם כי השימוש יעשה רק באישורו של בית המשפט, ובבחינת האם מדובר ברצונו של הנפטר לפני מותו.
על כך במאמר זה, שנכתב על פסק דין, בהחלטה בדבר שימוש בזרעו של מנוח, שלו הייתה בת זוג קבועה לפני מותו, וזאת בבחינת האם מדובר היה ברצונו של הנפטר לפני מותו, וזאת בהסתמך על פסק הדין של כבוד השופטת מיכל נדב, בבית המשפט המחוזי בלוד.
עובדות המקרה – שימוש ברעו של מנוח:
במסגרת הליך שנוהל בבית משפט המחוזי בלוד, עמ"ש 50500-09-17 ע.ש ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', הוגש ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, במסגרתה דחה בית משפט קמא את המערערים, הורי המנוח, שביקשו להשתמש בזרע של בנם המנוח, במטרה להפרות את בת זוגו, גם היא מערערת.
לאחר הגשת תסקיר בבית המשפט קמא, נראה היה שלאור הסכמת כל הצדדים (בת הזוג וההורים) להליך, חברי הוועדה התרשמו שאכן יש לאשר את בקשתם של המערערים. אך בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה, בטענה שקיימת חזקה הניתנת לסתירה, בדבר קיומו של רצונו המשוער של המנוח, להביא ילדים לעולם לאחר מותו.
בערכאה הנוכחית, הציגה השופטת את האמור בפסק הדין בע"מ 7141/15 פלונית נ' פלונית [פורסם בנסו] (22.12.16) כדלקמן: "ייתכנו מצבים חריגים ונדירים שבהם מן הראוי לאפשר להורים לסתור את ההנחה שבבסיס הנחיית היועץ. אפשרות זו קיימת לא רק כאשר הם מבקשים להתנגד לבקשת בת הזוג לעשות שימוש בזרעו של הנפטר, במקרים דוגמת אלה הנזכרים לעיל, אלא גם כאשר ההורים מבקשים להוכיח כי רצונו המשוער של המנוח להעמיד צאצאים לאחר מותו לא התמצה בהבאת ילדים רק עם מי שהייתה בת זוגו בעת פטירתו."
כעולה מהאמור בפסק דינה של השופטת, על המבקש לעשות שימוש בזרע של נפטר, יש להוכיח שני דברים:
האחד הוא להוכיח שרצונו של המנוח הוא להביא ילדים גם לאחר מותו, והשני הוא הרצון לעשות זאת גם ביחס להפריית מי שאיננה בת זוגו בעת פטירתו. עוד הוסיפה, כי בית המשפט קמא לא התייחס לשאלת רצונו של המנוח כראוי. במקרה זה, משום שלמנוח נפטר אח לפניו, הוא הביע דעתו על הדבר, ואמר שצריך לשאוב זרע, כי חייב להיות ילד כהמשך ישיר של אחיו. על כך העידה אמו של המנוח, שהיא אחת מהמערערים.
נימוקיו של בית המשפט:
בית המשפט קיבל את הערעור ודחה את פסק הדין של בית המשפט קמא, ובכך התיר למערערת (בת זוגו של המערער) לבצע הפריה. זאת, בהתייחסות בעיקר לתסקיר החיובי שהובא בבית המשפט קמא ולאי התייחסותה של אותה ערכאה לתסקיר החיובי. להלן עמדת שלושת השופטות בהליך: "אנו סבורות כי אין ממש בחששו של המשיב כי יש בקבלת בקשת המערערים משום השלכת רוחב על מקרים אחרים. אנו סבורות כי מדובר במקרה ייחודי כפי שתואר לעיל. לא זו אף זו, המשיב לא התנגד בתחילת ההליכים לבקשה ואף עתר לקבלת תסקיר והתנגד להליך רק בהמשך, לאחר שכבר הוגש התסקיר, ועל אף שהתסקיר תמך בעמדת המערערים. כמו כן, מדובר בזרע של המנוח שנשאב לפני כ-15 שנה, דהיינו לפני מכלול ההלכות של בית המשפט בנושא זה".
סיכום – שימוש בזרעו של מנוח:
כאשר מדובר בהפריה מזרע של מנוח, מדובר בתחום ייחודי בתחום דיני המשפחה, שבו הדרישה תעשה על ידי משפחתו הקרובה של המנוח, כלומר, הוריו ובת הזוג/אשתו של אותו מנוח. אז, יהיה על המשפחה להוכיח כי מדובר בקיום רצונו של המת. המטרה היא שלא לכפות על אדם, אפילו אם במותו, להפוך לאבא לילד, אם אין זה רצונו. מקרים סבוכים יותר הובאו בפסיקה, בעיקר כאשר דעתם של ההורים שונה מדעתה של בת הזוג, ולכן נוספה דרישה נוספת, הנוגעת להוכחה על רצונו של המנוח להפרות בזרעו כל אישה, או את בת זוגו בלבד (האם רצונו להיות אב לילדי בת זוגו, או שיהיה לו המשך ללא קשר לשאלת האימהות).
לצערנו, תחום זה עולה כאשר המנוח צעיר ולא מיצה את חייו עקב לכתו. בכל הנוגע לאמור, ומלבד הצורך בעורך דין בייצוג בהליך המשפטי, יש להיעזר בו בדבר ההשלכות על הילד שנולד בסיטואציה האמורה.