ביקש לבטל פסק דין – שלטענתו ניתן במרמה

אם, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה, בתביעה לבטל פסק דין קודם, שניתן לגבי מחלוקת בינה לבין הגרוש שלה. במחלוקת הקודמת, נקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, כי הבת המשותפת של התובע וגרושתו, תוחזר לאיטליה – לאביה. הפעם, טענה האם כי אותו פסק דין, ניתן במרמה, ולכן יש לבטלו. למעשה, מדובר בתביעה מאוד מיוחדת, משום שלא בקלות, אם בכלל, יורה בית משפט, לבטל פסק דין שניתן על ידי בית משפט אחר "מאותה דרגה" (שניהם בתי משפט לענייני משפחה) , בגלל שפסק דין ניתן במרמה. אז מה קבע בית המשפט לענייני משפחה? בכך נדון במאמר שלפניכם/ן.

נבקש להעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד, ואין בו בשום אופן להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

עובדות פסק הדין:

זהו תיק שהתברר בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 40673-08-19, פלוני נ' פלונית). מדובר בתיקים שנובעים מכוח אמנת האג – החזרת ילדים חטופים. בישראל, האמנה נקבעה כחוק, שנקרא – חוק אמנת האג )החזרת ילדים חטופים) תשנ"א –1991 (להלן: "חוק אמנת האג").

תביעה זו הוגשה כהמשך להליך קודם שנוהל בין התובעת לבין הנתבע. מדובר בזוג גרוש עם בת משותפת. במסגרת סכסוך קודם בין בני הזוג, נקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, כי הבת המשותפת של בני הזוג, תוחזר לאיטליה. במסגרת הסכסוך הקודם, האם אף הגישה ערעור על ההחלטה, אך הערעור נדחה, ואכן, שנה לפני התביעה הנוכחית, הבת הוחזרה לאיטליה.

האם טענה כי יש לבטל את פסק הדין, ממספר סיבות: האב העיד עדות שקר, התגלו ראיות חדשות וכן משיקולי צדק, ולכן יש להשיב את הבת לישראל. האם טענה כי בניגוד להחלטה קודמת, האב לקח את הבת לעיר שונה מהעיר שבה התגורר. כמו כן, האב מצוי בקשיים כלכליים, ובית משפט מקומי הורה על פינוי האב והבת, מדירת המגורים שלהם באיטליה. כמו כן, האם טענה שהאב הציג בזמנו, בסכסוך הקודם, הסכם שונה, מזויף, לגבי מקום מגוריו באיטליה, ולמעשה ישנם שני הסכמים. עוד טענה האם, כי בית משפט באיטליה, ככל הנראה מתכוון להעביר את בתה למשפחת אומנה באיטליה, בשל חוסר תפקוד האב.

החלטתו הראשונה של בית המשפט:

למעשה, האב לא הגיע לדיון בתביעה, ובית המשפט, בתחילה, ביקש את עמדת האם – מדוע לא תידחה תביעתה על הסף? בית המשפט קבע בהחלטה ראשונית ולא סופית, כי חוק אמנת האג נועד אך ורק למקרים שבהם עולה חשש לחטיפה. כלומר – מקרה שבו ילד נלקח על ידי הורה, שלא כדין, ממדינת ישראל למדינה אחרת. בית המשפט ביקש את עמדת האם, מדוע יש לבטל פסק דין שקבע כי לא בוצעה חטיפה על ידי האב, מבלי להיכנס למחלוקות בין בני הזוג? כמו כן, בהחלטתו הראשונית של בית המשפט, נשאלה השאלה, עליה התבקשה האם להגיב, מדוע המחלוקות בין בני הזוג, לא תתבררנה בבית משפט באיטליה?

האם, שהתבקשה להגיב על החלטת בית המשפט, טענה כי יש לקיים את התיק ולנהלו. היא טענה כי האב רימה ושיקר בהליך הראשון, וכי יש מקום לבטל את פסק הדין הקודם, ולדון שוב בשאלה האם בתם נחטפה. לטענת האם, מדובר בחטיפה כמשמעותה באמנת האג.
מכאן, בית המשפט התבקש להכריע – האם יש לדחות את התובענה על הסף, או לברר אותה לתומה.

הכרעתו הסופית של בית המשפט:

בית המשפט קבע כי יש לדחות את התובענה על הסף, כאמור – מבלי להידרש כלל לעמדת האב. אומנם, הדין בישראל הוא כי תביעות לא נדחות על הסף, אלא במקרים חריגים. אבל במקרה הזה, קבע בית המשפט כי תכלית חוק אמנת האג, היא להעניק מענה נקודתי, רק למקרים של חטיפת ילדים שלא כדין, ולא למחלוקות עקרוניות שיש בין בני הזוג.

בנסיבות העניין, נקבע כי הבת נחטפה מישראל שלא כדין, ובניגוד למשמורת והסכם משמורת, ולכן כל מחלוקת שיש לאם עם האב, יש לברר עניינית. עוד קבע בית המשפט, כי מדובר בתביעה שנועדה לבטל פסק דין חוקי, שניתן על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי אין כאן כל סיבה מיוחדת שמחייבת ביטול פסק דין שניתן כחוק. כך יפים דבריו של בית המשפט:
"טענת האם כי האב נוהג באיטליה בניגוד להצהרותיו בישראל, איננה בבחינת התרמית. התרמית נבחנת "בזמן אמת" ולא "לאחר מעשה". לפיכך, לא ניתן במבט לאחור, לקבוע כי האב התכוון לרמות את בית המשפט כאשר הצהיר את הצהרותיו. מכל מקום, ככל שסבורה האם כי האב הפר את הצהרותיו ועל סמך הצהרות אלה ניתן פסק הדין או ככל שהאב אינו מספק צרכים – אין כל מניעה כי תגיש תביעה מתאימה לבית המשפט באיטליה שהוא הפורום הנאות לבירור טענותיה".

לסיכום, התביעה נדחתה, וסביר להניח כי העניין תם – אבל לא נשלם, בין אותם בני זוג.

Rate this post