זמני שהות כתחליף למשמורת ילדים – המדריך המלא

כאשר לקוח או לקוחה מגיעים למשרדנו לפגישת ייעוץ, עקב רצונם להתגרש, השאלה הראשונה שאנו נשאלים היא – מה עם המשמורת, או – איך אוכל לקבל את הילדים למשמורת מלאה. אז זהו, שמעתה לא ייעשה שימוש במונחים "משמורת", או "משמורת מלאה", או "משמורת משותפת". אכן, המציאות השתנתה עקב פסיקות חוזרות של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים, וגם עקב שינוי תקנות רלוונטיות. מעתה נאמר זמני שהות, אחריות הורית, או אחריות הורית משותפת. בניגוד למצב המשפטי הקודם, כיום מטרת השינוי הינה להבטיח שבני הזוג לא ייאבקו בבתי המשפט, כדי ליהנות "מבכורה", כלומר – לא עוד ויכוח על מי הורה טוב יותר שייהנה ממשמורת בלעדית. מעתה – הוויכוח אינו על האחריות ההורית, אלא על זמני השהות. עקב חשיבות הנושא, במאמר שלהלן נציג את המצב המשפטי הקודם והחדש, תוך מתן דוגמאות. נסביר גם כיצד ראוי לנהוג עם השינוי המבורך הזה.

נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם הקוראים מידע איכותי, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין דיני משפחה.

חוק הכשרות המשפטית:

כדי להבין את הבסיס של האחריות ההורית והמוסרית של הורים כלפי ילדיהם, יש להתחיל מן הבסיס. הבסיס מפורט בחוק שנקרא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"). סעיף 14 לחוק הכשרות, קובע כי ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים לילדיהם. כלומר, ההורים הינם תמיד האפוטרופוסים על הילדים שלהם, בכל מצב. תפקיד ההורים מתואר בסעיף 15 לחוק הכשרות, שלפיו ההורים יהיו אחראים לצרכים של הקטין, לחינוך של הקטין, לשמירת נכסיו ועוד. כלומר, על ההורים מוטלת אחריות כוללת, שלא משתנה (אלא אם בית המשפט שולל מההורה את האפוטרופסות).

ראיה נוספת לכך שאחריות ההורים היא שווה בכל הנוגע לאפוטרופסות, היא ההוראה שמפורטת בסעיף 18 לחוק הכשרות. הסעיף הזה קובע כי בכל עניין שנוגע לאפוטרופסות על ילדיהם, חייבים ההורים לפעול בצורה משותפת ובהסכמה. כמו כן, הסעיף מורה לגופים ציבוריים (למשל – משרד החינוך, ביטוח לאומי ועוד), לשלוח העתקים הנוגעים לקטין, לשני ההורים.

לעומת זאת, אם אין הסכמה בין ההורים, הם רשאים לפנות לבית המשפט, וזאת בהתאם לסעיף 24 לחוק הכשרות. כלומר, אם הורים חיים בנפרד, הרי שסעיף 24 קובע כי הם רשאים להגיע להסכמה לגבי "מי מהם יהיה האפוטרופוס המלא" ומי מהם יחזיק בקטין, וגם מה תהיינה הזכויות של ההורה שלא מחזיק בקטין באופן קבוע. בהתאם, במידה ואין הסכמה בין ההורים, הם רשאים לפנות לבית המשפט. כך או אחרת, הסכמים הנוגעים להורים אשר חיים בנפרד, נדרשים בכל מקרה לקבל את אישור בית המשפט.

מחוק הכשרות אנו למדים שההורים שווים בסמכותם על ילדיהם (ואין להורים יתרון אחד על רעהו). לעומת זאת, במידה והם חיים בנפרד, עליהם צריכים להסדיר ביניהם עניינים פרקטיים, כגון – מי יחזיק בקטין בזמני השהות ומהן הזכויות של ההורה שלא מחזיק בקטין. בנקודה הזו, המינוח עד לא מזמן היה "משמורן", כלומר – משמורן מלא לעומת ההורה השני שמחזיק בזכות להסדרי ראיה.

אם נסכם עד כה: אפוטרופסות היא החובה והאחריות ההורית והיא הבסיס לחובת ההורים כלפי ילדיהם. אפוטרופסות טבעית לא נגרעת בשל שהות רבה יותר של ילד אצל הורה אחד, לעומת הורה אחר. עפ"י הוראת סעיף 25, בהיעדר הסכמה בין הורים, ההכרעה תהיה של בית המשפט, כאשר גם אז – האפוטרופסות הטבעית של ההורים לא נגרעת בשל זמני שהות ואחריות שוטפת של הורה מסוים.

המצב המשפטי בנוגע למשמורת:

עד שנת 2021, בתהליך שלא קרה בין לילה, אלא צבר תאוצה במספר פסקי דין וגם בשינוי תקנות (נרחיב על כך בהמשך), המינוח המקובל היה "משמורת". כלומר, בני זוג מתגרשים ולאחר מכן מנהלים הליך משפטי או מגיעים להסכמה בעניין המשמורת. תיק משמורת, מתחיל בתביעה שמוגשת על ידי אחד ההורים, כאשר אז בד"כ בית המשפט ממנה עובד סוציאלי לדין, שבוחן את המסוגלות ההורית של שני ההורים, ובהתאם לחוות הדעת שלו, בית המשפט מכריע בשאלת המשמורת. לרוב, המשמורת הינה בלעדית להורה אחד, וההורה השני נהנה מהסדרי ראיה, כלומר – זמנים קבועים שבהם הוא מטפל בילדו ושוהה עמו. לצד זאת, משמורת גם יכולה להיות משמורת משותפת, דהיינו – שני ההורים נהנים מזמני שהות שווים ומחזקה משותפת על ילדיהם. הדבר גם משפיע על גובה המזונות (על כך גם נסביר בהמשך).

כמובן שמשמורת תמיד נבחנת בהקשר של זמני שהות ואחריות הורית, בהתאם לעיקרון על בתחום האפוטרופסות, שהוא עיקרון טובת הילד.

השינוי במינוחים, שלא מסתכם במינוח אלא במהות, הינו כי לא עוד משמורת, ולא עוד פגיעה של ההורים איש ברעהו. לא עוד ויכוח מי ההורה המשמורן, ומי ההורה הטוב יותר שישמש בתור משמורן. הנחת הבסיס שונתה. מהיום האחריות ההורית היא אחריות הורית משותפת. השיח המשפטי השתנה משיח משפטי של אחריות הורית, חלוקת זמני שהות ומשמורת. כיום, ההנחה והתפיסה הינן שההורים מחזיקים בקטין כל זמן שהוא נמצא בחזקתם הפיזית והם אחראים עליו (וגם כאשר הוא לא עמם, שכן אפוטרופסות חלה תמיד). לכן, השיח הוא מעתה שיח של אחריות הורית וחלוקת זמני שהות, ולא שיח של משמורן מול משמורן ומי ההורה "המנצח" בקרב המשמורת. נרחיב על כך בחלק הבא.

שינוי השיח – ממשמורת לאחריות הורית וזמני שהות:

בחודש מאי 2021, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי, במסגרת עמ"ש 13008-02-21. פסק הדין שעסק בערעור על הסדרי ראיה, שהוגש על ידי האם ונדחה לאחר שבני הזוג הגיעו להסכמה. המעניין באותו פסק דין, היה ההצעה של בית המשפט לצדדים, כי הערעור יידחה, אבל ייקבע שהאחריות של ההורים היא אחריות משותפת, ובית המשפט יתייחס גם לזמני השהות של ההורים. לאחר מכן בית המשפט קבע מספר קביעות משמעותיות, שהיוו יישום של רוח הפסיקה שקדמה לאותו פסק דין ולתקנות. נסביר:

במסגרת פסק הדין, קבע בית המשפט, כי "חזקה" לפי חוק הכשרות, היא עניין טכני, ובהתאם – גם אם נקבע שקיימים הסדרי שהות של הורה אחד מול הורה אחר, אזי כאשר האחד מקבל זמן שהות גדול יותר, עדיין כל הורה שמחזיק בקטין, האחריות הינה שלו. בהתאם, נאמר המשפט המשמעותי הבא, שאותו נצטט במלואו: "אין במסירת ההחזקה הפיזית של הקטין לידי מי מההורים, כדי לפגוע או לגרוע מאפוטרופסות של ההורה שנקבעו לו הסדרי שהות, ומהחובה והזכות המוטלת גם עליו לדאוג לכל אותם עניינים הנתונים לאפוטרופסות". גם בהמשך: "הגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים – להבדיל ממשמורת – ולחלוקת זמני השהות. בכך עם מעבר כובד המשקל של השיח המשפטי לאחריות הורית ולחלוקת זמני השהות יובהר להורים הניצים כי ככל שהאחריות ההורית הינה משותפת, אף ההחזקה היא משותפת, גם אם זמני השהות אינם זהים או שווים".

דהיינו, מבחינה משפטית, בית המשפט המחוזי נותן באותו פסק דין, גושפנקא לתהליך שכבר צבר תאוצה, והוא שינוי השימוש במונח משמורת. מהיום – אל תאמרו משמורת, אלא זמני שהות מוסדרים ואחריות הורית. בית המשפט עוד כתב בהמשך: "שיח משפטי ברוח זו, כך יש לקוות, יביא להרגעת רוחות המלחמה על המשמורת". כך, ברירת המחדל לאור שינוי השיח, אינה עוד משמורת לאחד ההורים, אלא האחריות היא משותפת, גם אם זמני השהות נוטים לטובת הורה אחד. לא עוד מאבק על משמורת, אלא מחלוקת על זמני שהות. שני ההורים שווים, גם במינוח וגם במהות, אך לכל היותר שונים בזמני השהות.

אגב, באותו הקשר, כבר בשנת 2020 תוקנו תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א – 2020. בתקנה 15 שקובעת אילו עניינים ניתן להביא בפני בית המשפט לענייני משפחה, הוחלף הסעיף שעסק בעבר בסכסוכי משמורת, למינוח הבא: "תובענה בעניין קטין, לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות". דהיינו, המילים משמורת – הוסרו מהתקנות. מעתה – זמני שהות.

מה המציאות כיום ומה חשוב לדעת?

כיום, בני זוג שנמצאים בהליך גירושין ומבקשים להסדיר את שאלת המשמורת, יעשו כן באמצעות תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, או באמצעות תביעה לבית הדין הרבני (במידה ויש ביניהם הסכמה, או לחילופין כשמוגשת תביעה לזמני שהות שכרוכה לתביעת גירושין). אנו נתמקד בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

התביעה תצא מנקודת הנחה, ששני ההורים שווים מבחינת אחריות הורית והמחלוקת היחידה היא לגבי זמני השהות של ההורים. בהתאם, בית המשפט ימנה עובד סוציאלי לדין, אשר יבחן את יכולתם של ההורים מבחינת זמני שהות. העובד הסוציאלי לדין, לא יבחן יותר את המסוגלות ההורית, שכן ההורים הם שווים מבחינת אחריות הורית, אלא יבחן את התנהלות חייהם ואת יכולתם לעמוד בזמני שהות רחבים או קצרים, בהתאם לרצונם ויכולתם הפרקטית.

לאחר מכן ישמע את טענות הצדדים ואת הראיות ויבחן את המקרה על פי טובת הקטין (או הקטינים). ההכרעה תקבע את זמני השהות של ההורים עם ילדיהם, אך היא תוכל גם לקבוע תנאים בעניין אפוטרופסות (לעיתים יש צורך בקבלת החלטות מיידיות ולכן יתכן שתהיה חלוקה שונה בעניין האחריות ההורית בהתאם לנסיבות של בני הזוג). בהתאם, תיקבע חלוקת זמני שהות של ההורים עם ילדיהם.

הדין מבחינה מהותית לא השתנה. הורים מחויבים בזמני שהות עם ילדיהם, כאשר הפרת זמני שהות, כמו הפרה בעבר של הסדרי ראיה, עשויה להוביל להטלת סנקציות כספיות על ההורה המפר.

הסכם הנוגע לזמני שהות:

חשוב להבהיר כי ההורים רשאים להביא בפני בית המשפט או בית הדין, הסכם שעוסק בזמני השהות, ושכולל גם עניינים אחרים הנוגעים לאפוטרופסות והתנהלות חייו של הקטין, החל מחינוך, מקום מגורים ועוד. חשוב להבהיר כי בעניינים הנוגעים להסדרי שהות של הורים וכן למזונות, הרי שערכאה שיפוטית צריכה לבחון ולאשר את ההסכם.

מזונות:

בכל הנוגע למזונות, עדיין רלוונטית הפסיקה של בית המשפט העליון משנת 2015, שלפיה במשמורת משותפת ובהיעדר פערי שכר משמעותיים, נטל המזונות מדין צדקה (החל מגיל 6) יהיה שווה בין ההורים. השאלה תיבחן בהתאם להסדרי השהות. במידה ומדובר בהסדר שהות שווה מבחינת הזמנים, בהחלט יתכן שחלוקת המזונות תהיה שווה. במידה ומדובר בזמני שהות שנוטים לצד אחד, הרי שעדיין נטל המזונות מוטל על האב, בהתאם לדין הדתי שחל על בני הזוג. עפ"י היהדות, האב מחויב לשאת במזונות ילדיו באופן מלא.

מעבר לכך, בכל מקרה ומקרה חשוב להיעזר בעורך דין משפחה בעל ידע וניסיון.

לסיכום:

לא עוד משמורת ולא עוד הסדרי ראיה, אלא מעתה אמרו – זמני שהות ואחריות הורית. לא עוד וויכוחים על מי ההורה הטוב יותר שייהנה ממשמורת בלעדית. אם יש וויכוח, הוא יהיה על זמני שהות, כאשר ברירת המחדל היא אחריות שווה של ההורים, במיוחד כאשר קטין מצוי בחזקת אחד ההורים. זהו השינוי הגדול, שהחל מהפסיקה וגם נמשך בשינוי התקנות. זהו הדין החדש שחשוב להכיר אם אתם בהליך גירושין או שוקלים להתחיל הליך גירושין, שיצריך גם הסדרה של זמני השהות.