קוראים יקרים,
מאמר זה נכתב לפני הפסקה של בית המשפט המחוזי בעניין אחריות הורית (משנת 2021).
כאן תוכלו לקרוא את המאמר המלא והעדכני בנושא אחריות הורית וזמני שהות


משמורת היא מונח משפטי אשר נועד להפריד בין אחריות טבעית של הורה לילדו, לבין דאגה שוטפת ויומיומית, זאת כאשר הורי הילד הפסיקו לגור יחדיו מסיבותיהם שלהם (לרוב, בשל גירושין של השניים). אז, הערכאה המשפטית הרלוונטית תקבע מה יהיה מקום מגוריהם של הקטינים וזאת בראיית טובת הילד, עקרון העל בכל הנוגע לקבלת החלטות לגבי קטינים. על מנת להבין את מורכבות הנושא, יש להכיר את ההליך המקדים, הנוגע לגירושין של השניים. לכן, במאמר זה נעסוק, מלבד בכל הנוגע למשמורת ילדים, גם בהליך הגירושין בישראל, שהוא הליך ייחודי למדינתנו, השונה מהליכים הנוגעים לסיום קשר נישואין במדינות אחרות.

מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור: משמורת ילדים, משמורת בלעדית, משמורת משותפת ומזונות. כמו כן, נפרט את כל הנוגע לערכאות הרלוונטיות למשמורת ילדים, שהן בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה ונסביר על מרוץ הסמכויות ביניהן. פרק נוסף ואחרון במאמר יעסוק בהליך הגירושין בפועל ובעילות לגירושין.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

משמורת:

א. מהי משמורת ילדים:

כאמור, משמורת ילדים הוא מונח פרי פסיקה אשר קובע מעמד משפטי להורי הילד, לצורך הטיפול בו ומגוריו. המונח הגיע מתוך צורך להפריד בין טיפול שגרתי לבין אפוטרופסות, שהיא אחריות על הקטין, המוטלת על הוריו באופן טבעי. זכות זו אינה מתבטלת ואכן שני ההורים יהיו אחראים על ילדם ויקבלו לגביו החלטות מהותיות, גם כאשר הם אינם חיים במשותף והילד נמצא במשמורת של אחד מהם. נעיר כי ענייני משמורת יעלו בעת שינוי באורח חיי הילדים, בד"כ לאור פרידת בני הזוג ומעבר של כל אחד מהם לדירה אחרת. אז, חובתם של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני (נרחיב עליהם בהמשך), להסדיר היכן יגורו הילדים המשותפים וזאת בראיית טובת הילד וקבלת חוות דעת מאנשי מקצוע, כגון: אנשי רווחה, עובדים סוציאליים ורופאים מומחים. ההחלטה שתתקבל תחייב את הצדדים, אם כי חשוב לציין כי אין מדובר בהחלטה חלוטה (סופית) ויהיה ניתן להגיש בקשה לשינוי, אם צצו נסיבות חדשות, או לפי צורך של הילדים.

ייתכן שיוחלט על סוג משמורת שונה לאחים, כל אח לפי המשמורת המתאימה לו. כאשר המשמורת תימסר לאחד ההורים, אין זה אומר שיהיה נתק עם ההורה האחר. הערכאה המשפטית מגנה כל ניסיון לניכור הורי או התעלמות של הורה מילדיו ויכולה אף להפעיל סנקציות המחייבות מפגשים וכן מזונות וסיוע כלכלי להבטחת התפתחות תקינה של הילדים. ככלל, חובת המזונות תוטל על האב וזאת בהתאם לדין הדתי ולהלכה היהודית. ישנם מקרים שבהם תתחלק חובת המזונות בין ההורים – וזאת בעקבות פסק דין תקדימי מהעת האחרונה, שהינו רלוונטי רק בנסיבות מסוימות. נרחיב על כך בהמשך מאמר זה.

ב. משמורת בלעדית:

בישראל קיימים שני סוגי משמורת. משמורת בלעדית הינה אחת מהם. זוהי הבחירה הרווחת, שבה הורה אחד יוגדר "הורה משמורן" שאצלו יתגורר הילד המשותף ולכן, ההחלטות שגרתיות בעניין הילד ייעשו על ידו (נזכיר כי החלטות מהותיות תתקבלנה על ידי שני ההורים, היות ושניהם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדם). ההורה שאינו משמורן, ייפגש עם ילדו בהתאם להסדרי שהות (נפרט על כך בהמשך). באשר למשמורת בלעדית, חשוב להבהיר כי קיימת חזקה בישראל הנוגעת לילדים עד גיל 6, "חזקת הגיל הרך", לפיה ילדים בגילאים הללו ישהו אצל האם באופן בלעדי. החלטה בדבר משמורת האב בגילאים הללו תעשה לאחר שיקול דעת רב ורק אם נסיבותיה של האם מחייבות החלטה חריגה כזו (לרוב, אם שאינה מתפקדת).

ג. הסדרי שהות:

כאמור, ההורה שאינו משמורן, ייהנה מהסכם הנוגע למפגשים עם ילדו. מפגשים אלו הם הסדרי שהות, או בשמם כיום "זמני שהות", זאת במטרה לשנות את השם המאולץ, לשם שמגדיר באופן מדויק את תכלית המפגשים, שהיא שמירה על קשר אקטיבי בין ההורה שאינו משמורן לבין ילדו שנמצא במשמורת ההורה האחר והבטחת התפתחותו התקינה.

זמני שהות (או הסדרי שהות) סטנדרטיים בישראל, הינם שני מפגשים שבועיים, בני ארבע שעות כל אחד וסוף שבוע לסירוגין אצל כל הורה. ככל שההסכמים והיחסים בין ההורים טובים יותר, כך גם ההסדרים הללו יהיו גמישים ומיטיבים יותר עם הילדים. בעת שימוש בילדים כקלפי מיקוח וניסיונות לניכור הורי מצד ההורים, ההסכמים הללו יהיו מפורטים עד כדי זמנים ספציפיים, מיקום המפגשים ואפילו תוכנם. כל זאת – במטרה להבטיח את קיום המפגשים.

הפרה של ההסכמים הללו, תוכל להוביל להטלת סנקציות על ידי הערכאה הרלוונטית. הורה משמורן שימנע מילדו להיפגש עם ההורה שאינו משמורן או שישפיע על ילדו שלא להיפגש, עלול לקבל הפחתה במזונות (אך לא באופן שיפגע בקטין), חיוב בקיום המפגשים ובמקרים חריגים אף לקיחת המשמורת. במידה וההורה שיש לו הסדרי שהות, לא נפגש עם ילדיו, יהיה ניתן לפסוק הוצאות בגין אי קיום ההסכם. במידה והילדים הם אלו שיימנעו מקיום המפגשים, אזי יבדקו האם מדובר בניכור הורי מצד ההורה המשמורן או האם מדובר בכוונת הילדים – והטיפול יהיה בהתאם (תלוי בגיל הילדים).

ד. משמורת משותפת:

כאמור, משמורת משותפת היא הסדר חדש יחסית, לפיו שני ההורים יוכרו כ"הורים משמורנים". כלומר, לילד יהיו שני חדרים בשני בתים שונים וזמנו יתחלק שווה בשווה בין הוריו.

חשוב לציין: כדי לקבוע משמורת משותפת, קיימים מספר קריטריונים שיש לעמוד בהם וכן נסיבות שמתאימות לקיום משמורת כזו: ראשית, גיל הילדים הוא מעל לגיל 6 (לפני כן, חזקת הגיל הרך קובעת משמורת בלעדית אצל האם). דבר נוסף הוא המסגרת החינוכית של הילד והמרחק בין מגורי ההורים – וזאת כדי לאפשר שגרה תקינה בקיום משמורת זו. יש שיאמרו כי חשובה גם האינטראקציה בין ההורים, על מנת לאפשר משמורת זו. יובהר כי עד לאחרונה, גם בעת משמורת משותפת, הוטלה על האב חובת המזונות, אך לאחרונה הדבר שונה בנסיבות מסוימות. נרחיב על כך בהמשך.

יתרונות משמורת משותפת:

משמורת משותפת, שבה שני ההורים משמורנים והילד שוהה עם שניהם, הינה בעלת יתרונות רבים. להלן, שני עיקריים:

קשר אישי עם שני ההורים: היתרון הגדול ביותר הוא הקשר האקטיבי והמשמעותי של הילד עם הוריו. כך, שני ההורים נהנים מגידול הילדים.

השפעה על חיי הילדים: על פי תפיסת הורות משותפת, גידול ילד על ידי שני הוריו, תורם להתפתחותו התקינה ולתחושת היציבות והביטחון שלו. ילדים שחווים את הליך הגירושין של הוריהם, חווים תחושת פחד ואולי אפילו אובדן. משמורת משותפת נותנת לכך מענה ומאפשרת קשר ישיר עם שני ההורים, תוך תחושת מעורבות ומתן ביטחון לילד.

יתרון נוסף נוגע להפחתה במזונות לאב – דבר שנכנס בעת האחרונה (על כך – בהמשך).

ה. חסרונות משמורת משותפת:

קיימים מספר חסרונות הנוגעים למשמורת משותפת, כדלקמן:

יצירת בלבול: הסדר מסוג משמורת משותפת, יכול ליצור בלבול רב אצל ילד, בשל הרגשה שאין לו בית אחד אלא שניים, דבר שיוצר אי ודאות וחוסר יציבות ולכן קביעה בנוגע למשמורת משותפת, צריכה להיות מותאמת ליכולתו של הילד להכיל סיטואציה כזו.

אחריות רבה: משמורת זו אינה מתאימה לכל הורה והורה. ישנם הורים שהיו פאסיביים בגידול הילד לפני הגירושין. בעת הגירושין וכחלק מהמחלוקות של הליך הגירושין, יתעקשו על משמורת משותפת, למרות שבפועל אינם מוכנים לכך (אורח חיים, קריירה ועוד). אומנם לבית המשפט נתון שיקול הדעת, אך חשוב להציג לבית המשפט מצג אמיתי, בראיית טובת הילד, במקום להפכו לקלף מיקוח בהליך הגירושין.

ו. מזונות במשמורת משותפת – בע"מ 919/15:

פסק הדין האמור מבית המשפט העליון, הביא בשורה לאבות רבים אשר עליהם הוטל עד כה נטל המזונות, גם כאשר הם מקיימים הסדר משמורת משותפת והילד נמצא ברשותם מחצית מהשבוע. כך הם עדיין נושאים בהוצאות המחייה והגידול וזאת בנוסף לתשלומי המזונות לאם. למרות זאת, בעבר היו פוסקים מזונות ללא כל קשר ליכולת השתכרות האב (אם כי יש לזכור כי הסכום הנקוב צריך להתאים לאורח חיים תקין של הילד).

פסק דין זה קבע כי בעת משמורת משותפת, בין הגילאים 15–6, במידה וההורים משתכרים באופן שווה יחסית, נטל המזונות יחולק ביניהם שווה בשווה, כאמור: "בגילאי 15–6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".

ערכאות שבהן ניתן לעסוק במשמורת ילדים:

משמורת ילדים היא חלק מהדין האישי והתא המשפחתי ולכן ההחלטה בנושא זה מצריכה רגישות וכן ידע מקצועי הנוגע לקבלת החלטות בילדים. מסיבה זו, ישנן שתי ערכאות שיש להן סמכות לעסוק בעניין זה. האחת היא הסמכות הטבעית, בית המשפט לענייני משפחה, והאחרת היא בית הדין הרבני, אשר "זוכה" לסמכות זו כנגזרת מהליך הגירושין כולו. להלן, נציג את הערכאות השונות:

א. בית הדין הרבני

בית הדין הרבני הינו ערכאה משפטית, אשר עקרונותיה ופסיקותיה מתבססות על ההלכה היהודית ותקפות ליהודים בישראל. ההחלטות המתקבלות בבית הדין הרבני, לעיתים עומדות במחלוקת עם עקרונות המשפט הישראליים הליברליים והשוויוניים וחשוב להכיר בזאת. סמכותו של בית הדין הרבני, מוקנית מחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"), ומכאן – שלבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לדון בכל הנוגע לנישואין וגירושין, אך לא רק.

הנושאים המובאים לפתחו של בית הדין הרבני, הם בעיקרם נישואין וגירושין ומלבדם בית הדין הרבני גם רשאי לעסוק בנושאים כרוכים. לדוגמא: בעת גירושין – יהיה ניתן לכרוך ענייני רכוש, משמורת ומזונות. בבית הדין הרבני, מקבלי ההחלטות הם דיינים, אשר מינויים ייעשה בדומה למינוי שופטים. בתי הדין הרבניים פרושים לאורך הארץ בשנים עשר מוקדים, כאשר ערכאת הערעור, בית הדין הרבני הגדול, יושבת בירושלים.

ב. בית המשפט לענייני משפחה

בית המשפט לענייני משפחה הוא ערכאה משפטית מקצועית, שבה עוסקים בכל הנוגע לדיני אישות ולתא המשפחתי. סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, מוקנית מכוח חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו–1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לענייני משפחה"). כאמור, העניינים שבהם ידונו בערכאה זו, עוסקים בתא המשפחתי, כגון: ענייני ממון בין בני זוג, מזונות, ענייני פונדקאות ואימוץ ילדים, עניינים הנוגעים לשינוי שמות וגיל, נישואין, ענייני ירושות וצוואות, תביעות להתרת נישואין ועוד. הייחודיות של בית משפט זה, נוגעת להתמחות השופטים בתחומי המשפחה, שיתוף ישיר עם גורמי מקצוע, ודיונים המתקיימים בדלתיים סגורות, לאור רגישות הנושאים המגיעים לפתחו של בית משפט זה.

מרוץ הסמכויות

לאור היכולת לפנות לשתי ערכאות שונות, בשל ייחודיות בית המשפט לענייני משפחה ויכולת הכריכה בבית הדין הרבני, הוחלט כי הערכאה הראשונה שבה ייפתח ההליך, שם ידונו בעניין. דבר זה גרם לתופעה של "ריצה" של כל אחד מבני הזוג לאותה ערכאה שאולי תיטיב עמו, וזאת בשל דרך קבלת החלטות שונה וערכים שונים. הדבר מוגדר כ"מרוץ הסמכויות".

גירושין:

א. הליך הגירושין

הליך הגירושין כולל הגשת תביעה של אחד מבני הזוג, או הגעה משותפת של שניהם, לבית הדין הרבני, לפתיחת תיק גירושין. הצדדים יעלו את טענותיהם ויציגו הוכחות לטענותיהם, בכוונה להגיע לעילת גירושין, שהיא סיבה שבגינה יתירו בתי דין רבניים את הגירושין, וזאת כאשר גירושין יאושרו רק כמוצא אחרון, על ידי בית הדין הרבני.

הסיבה לכך היא בשל ערך הנישואין הגבוה בדת היהודית והרצון לשמור עליו. הדיינים יאשרו את מתן הגט, אשר יינתן בהסכמת הצדדים ומרצונם החופשי בלבד. בפועל, מתן הגט ייעשה בטקס שבו יורה הגבר לאישה "הרי זה גטך" וימסור לה את קלף הגט. לאחר מתן הגט, ינפיק בית הדין הרבני פסק דין הצהרתי בעניין הגירושין, שיהיה תקף לכלל המוסדות והארגונים.

ב. עילות גירושין

העילות לגירושין, על פי ההלכה היהודית, הן כדלקמן:

עקרות – מדובר בעילה שאינה סיבה רפואית, אלא ניסיונות כושלים להביא ילדים במשך 10 שנים לפחות.

מומים ומחלות – כאן תוכר העילה כאשר אחד מבני הזוג הסתיר מהאחר מום או מחלה ובן הזוג השני לא ידע ולא יכול היה לדעת עליהם.

מעשה כיעור – מדובר במעשה ש"אישה צנועה לא תעשה", לכן, עילה זו מופנית כלפי התנהגותה של האישה בלבד. חשוב לזכור כי על פי ההלכה, ישנן מקרים רבים, לכאורה שגרתיים, שיכולים להיכלל בהגדרה זו ולכן חשוב להיערך בהתאם.
בגידה – גם כאן מדובר בעילה המופנית כלפי האישה בלבד. במקרה זה מדובר בקיום יחסים אינטימיים עם גבר שאינו בעלה. במקרה כזה בית הדין הרבני יחייב גירושין בין השניים (גם אם הגבר יסלח על המעשים), מהסיבה שהאישה אסורה לבעלה עפ"י ההלכה.

אי קיום יחסי מין – מדובר בעילה שתועלה בשל מצבים רפואיים.

לסיכום:

בכל הנוגע למשמורת משותפת בפרט ולהליך גירושין בכלל, יש להתייעץ עם עורך דין לענייני משפחה – זאת בשל מורכבות הנושא, ההשלכות על הילדים ואורח חייהם, הערכאות השונות העוסקות בתהליך וכן ידיעת כלל הזכויות והחובות של הורי הילד, במיוחד במשמורת משותפת, אשר מצריכה רגישות, אינטראקציה ומשאבים מסוימים. כל אלה – בראיית טובת הילד הספציפי והוכחת היכולת לעמוד במשמורת כזו, לערכאה הרלוונטית ולגורמים המקצועיים הנוספים.