"הרי את מקודשת לי". אלה הן "מילות הקסם" שעומדות בבסיס הנישואין בהלכה היהודית. מרגע הקידושין, נחשבים בני הזוג לנשואים לכל דבר, ועל מנת להתיר את הקשר ביניהם יידרש גט. מפאת חשיבותו וקדושתו של מוסד הנישואין ביהדות, עבירה על ההלכות הנוגעות אליו נתפסת כחמורה במיוחד וגוררת השלכות קשות. כך, ניאוף – כלומר משכב עם אשת איש – נחשב לאחת משלוש עבירות "ייהרג ובל יעבור", שדינן בתורה הוא מיתה; ואילו צאצאים שנולדו כתוצאה מניאוף נחשבים לממזרים ולפסולי חיתון לדורי דורות.
בשל ההלכות המחמירות הללו, ישנה הקפדה יתרה על כך שבמקרה של גירושין, יסודר גט כהלכתו שיבהיר קבל עם ועדה ששני בני הזוג – ובעיקר האשה – הם פנויים, על מנת שלא ייווצר מצב של "ספק ניאוף" או "ספק ממזרות". לכן, אפילו במקרים שבהם הנישואין עצמם מוטלים בספק מסיבה כלשהי, בתי הדין הרבניים נוהגים לסדר לזוג "גט לחומרא" – כלומר על דרך ההחמרה – למניעת כל אפשרות שאכן ייחשבו לנשואים, על כל המשתמע מכך.
באילו מקרים נדרש גט לחומרא?
כאשר הזוג נישא בנישואין אזרחיים: על פי ההלכה, ישנן שלוש דרכים שבהן גבר יכול לקדש אשה: קידושין על ידי שטר, על ידי כסף או על ידי ביאה. הדרך המקובלת כיום היא על ידי כסף, שמתבטא בטבעת ובכתובה – שתיהן ניתנות לאשה כחלק מטקס הנישואין. ה"שטר" במובנו ההלכתי אינו נמצא כיום בשימוש. בנושא ה"ביאה" – דהיינו, קיום יחסי אישות – הדברים מעורפלים יותר: בעבר היתה חזקה ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" – כלומר, שגבר לא יקיים יחסי אישות עם אשה אלא אם הוא מתכוון לקדש אותה ולשאת אותה לאשתו. בימינו, כאשר יחסי מין במקרים רבים אינם מובילים לנישואין, הפוסקים חלוקים בדעתם האם עצם ה"ביאה" מהווה עדות לקידושין, אפילו אם בני הזוג חילוניים ולא התכוונו לכך. במקרה של נישואין אזרחיים, הממסד הרבני בחר לנקוט בגישה המחמירה, שעל פיה למרות שבני הזוג לא נישאו כדת משה וישראל, עצם הבחירה שלהם לקשור את גורלם זה בזה, לחיות חיים משותפים ולקיים יחסי אישות באופן קבוע, מעידה על "כוונה לקדש" והופכת אותם לנשואים בפועל. מכאן למעשה נובעת המדיניות שעל פיה גם זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל מחויבים להתגרש בגירושין דתיים ברבנות. עם זאת, מאחר שהנישואין עצמם לא ממש תקפים מבחינה הלכתית, בית הדין יסתפק במקרים כאלה בגט לחומרא.
כאשר יהדותו של אחד מבני הזוג מוטלת בספק: ההלכה אינה מכירה בתקפותם של נישואין של יהודי/ה עם מי שאינו יהודי/ה. מסיבה זו, ולנוכח העובדה שבתי הדין הדתיים הם בעלי הסמכות הבלעדית בנושא נישואין בישראל, זוגות מעורבים לא יכולים להינשא בארץ באופן חוקי. גם במקרים שבהם אחד מבני הזוג הוא יהודי שקיים ספק לגבי יהדותו – מאחר שאילן היוחסין שלו לא ברור או מאחר שעבר גיור לא אורתודוקסי, שאינו מוכר בישראל – משמעות הדבר היא שהוא לא יוכל להינשא ליהודי/ה כשר/ה. עם זאת, ישנם למשל זוגות של עולים חדשים, שיהדותו של אחד מהם מוטלת בספק, אך מאחר שנישאו לפני עלייתם לארץ, הם נרשמו במשרד הפנים כנשואים. אם זוג כזה רוצה להתגרש, הוא יידרש לסדר גט לחומרא.
כאשר הנישואין נעשו בלצון: במקרים נדירים יותר, יתכן מצב שבו נערכו קידושין בטעות, מבלי שהצדדים התכוונו לכך כלל. למשל, נער ונערה שמשחקים ב"כאילו", או גבר ואשה בוגרים שאינם זוג, ומתבדחים על הנושא בארוע חברתי: אם הגבר אומר את המשפט "הרי את מקודשת לי", בנוכחות שני עדים כשרים, הרי שמבחינה הלכתית הקידושין תקפים והזוג למעשה נשוי. אמנם לנוכח הנסיבות ברור שלא מדובר בנישואין "אמיתיים", אבל על פי ההלכה עדיין יש צורך לסדר גט לחומרא על מנת להסיר כל ספק.
מה ההבדל בפועל מול גט "רגיל"?
גט לחומרא הוא זהה לגט שניתן בנסיבות רגילות מבחינת התוקף ההלכתי והחוקי שלו, וכן מבחינת אופן הסידור שלו. אלא שכאשר מדובר בגט לחומרא, ישנם "תנאים מקלים": מאחר שלסידור גט נדרשת הסכמה של שני הצדדים לגירושין – מה שפותח פתח לתופעה המכונה סרבנות גט – במקרה שבו נדרש רק גט לחומרא, והבעל מסרב להעניק לאשה גט, אם בית הדין משוכנע שאכן על הנישואין להתבטל, הוא יתייחס אל האשה כאל רווקה ויוותר על סידור הגט. כך יעשה בית הדין גם במקרים אחרים שבהם עיכוב או מניעה של הגט לחומרא יוצרים בדיעבד בעיות הלכתיות חמורות: למשל כאשר הבעל נעדר ולא ניתן לאתר אותו, מה שמוביל בתנאים רגילים למצב של עגינות – במקרה של גט לחומרא, בית הדין יוותר על הגט ויכריז על האשה כמותרת לנישואין; וכן אם נוצר חשש לממזרות, כלומר האשה הביאה לעולם ילד מגבר אחר בטרם קיבלה את הגט לחומרא מבעלה – גם כאן יבחר בית הדין בפרשנות המבטלת את תוקף הנישואין ואת הצורך בגט, וזאת על מנת להימנע ככל האפשר מהכרזה על ממזרות.
כפי שניתן לראות, בימינו גט לחומרא משמש בעיקר כדי לגשר על הפער בין הצורך של בתי הדין הרבניים לפסוק על פי ההלכה, לבין אורח החיים החילוני והמודרני של רוב אזרחי המדינה, שלא ממש מתיישב עם הדרישות ההלכתיות. לעתים הדרישה לגט יכולה לנחות בהפתעה על הזוג, שכלל לא שיער שנישואין אזרחיים, למשל, יכולים להיגמר בגט ברבנות. כדי לעבור את ההליך בדרך הקצרה והבטוחה ביותר ובלי להסתבך, כדאי להיעזר בעורך דין גירושין מנוסה, שבקיא בהלכות הרלוונטיות ובהתנהלות בבתי הדין הרבניים.