גירושין וחינוך הילדים

גירושין הם תהליך כואב, שמלווה בדרך כלל במשברים ובמחלוקות בין בני הזוג לשעבר. כאשר יש בתמונה גם ילדים, ההורים נדרשים למשימה הלא פשוטה של קבלת החלטות משותפת סביב נושאים שקשורים לילדים, גם לאחר שכל אחד מהם פנה לדרך אחרת ומנהל את חייו בנפרד. איך מחליטים, למשל, איזה חינוך יקבלו הילדים ובאיזה מוסד חינוכי ילמדו? מה קורה כאשר אחד מבני הזוג בוחר באורח חיים שונה מאד מהשני, למשל במקרה של חזרה בתשובה או יציאה בשאלה? האם אפשר לקבוע בהסכם גירושין גם כללים הנוגעים לערכים? ומה לגבי הזכות של הילדים להחליט בשביל עצמם?

 

תוחלת הסכם גירושין בנושא חינוך הילדים

ככלל, להסכם גירושין שנחתם בין שני הצדדים יש תוקף מחייב, ובלבד שחתימתו נעשתה בדעה צלולה, מתוך רצון טוב ועל בסיס מידע אמיתי ונכון (כלומר, שצד אחד לא הסתיר מידע מהצד השני כדי להביא להסכמתו). אין הגבלה לגבי הנושאים שעשויים להיכלל בהסכם, כל עוד שהדבר מקובל על שני הצדדים, כך שניתן לכלול בו גם נושאים חינוכיים-ערכיים כמו הסכמה לגבי אופן חינוכם של הילדים, בית הספר שבו ילמדו, תנועת הנוער אליה ישתייכו, הזיקה שלהם לדת וכן הלאה.

אם בעת הגירושין או לפניהם, קיים פער בין בני הזוג מבחינת אורח חייהם, אמונותיהם וזיקתם הדתית, הרי שחשוב להקדיש לכך מחשבה ולתת משקל מתאים לנושא בעת עריכת הסכם הגירושין; אם פער שכזה נוצר במשך הזמן, לאחר סיום הליך הגירושין, ואחד מהצדדים מעוניין לשנות את הסכם הגירושין באופן שיתאים לשינוי באורח חייו, יש לדון בנושא ולהגיע להסכמות. במקרה שלא ניתן להסכים – יובא העניין לפתחו של בית המשפט.

חשוב להתייעץ ולקבל הנחיה מתאימה מעורך דין מנוסה בענייני גירושין עוד לפני קבלת החלטות וניסוח הסכם הגירושין, וזאת על מנת לדאוג שההסכם יכסה כמה שיותר נושאים ומצבים, באופן שיעזור להתמודד עם בעיות שעלולות לצוץ בהמשך הדרך.

 

עיקרון טובת הילד בהליך גירושין

עיקרון טובת הילד הוא השיקול המרכזי המנחה את פסיקות בית המשפט במקרים של מחלוקת בין ההורים בנושאים הנוגעים לילדים. עיקרון זה קודם בחשיבותו להסכמות שהושגו במסגרת הסכם הגירושין, כלומר אם בית המשפט סבור שהסכם הגירושין אינו משרת נאמנה את טובת הילדים, הוא רשאי לפסוק באופן שמנוגד להסכם ולדעתו של אחד מההורים או אף שניהם. סמכות זו מעוגנת בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, שעל פיו בית המשפט רשאי "לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לשמירת ענייני הקטין".

אחד מהמרכיבים החשובים שבהם מתחשב בית המשפט בהקשר זה הוא ההמשכיות והרצף בחיי הילדים. למשל, אם הילדים התחנכו כל חייהם במסגרת חינוך דתית, וכעת מבקש ההורה המשמורן להעבירם למסגרת חילונית מאחר שהוא עצמו יצא בשאלה, נטיית בית המשפט תהיה למנוע את העברת הילדים למסגרת חדשה, על מנת שלא ליצור אצלם בלבול וחוסר יציבות, נוסף על חוסר היציבות הבסיסי הנלווה לחוויית הגירושין עצמה.

על מנת לקבל החלטה שתשרת את טובת הילדים, נוהג בית המשפט להיעזר בכלים שונים, כמו תסקיר מטעם שירותי הרווחה או חוות דעת של איש או אשת מקצוע – למשל פסיכולוגית חינוכית – הממונה על ידי בית המשפט. כמו כן, מערכת המשפט והאמנה לזכויות הילד שמות דגש על יכולתו וזכותו של הילד לקחת חלק בהחלטות מהותיות הנוגעות לאורח חייו ודרך חינוכו, בכפוף לגיל הילד ולנסיבות. לכן, במקרים רבים נוהג בית המשפט לראיין את הילדים עצמם על מנת לברר מה רצונם, לרוב באמצעות עו"ס או שופט נוער בעל הכשרה מתאימה.

 

הקשר עם ההורים כחלק מעיקרון טובת הילד

הנושא של חינוך הילדים הוא בעל משמעות רחבה לא רק לגבי אורח החיים שלהם אלא גם לגבי מידת הקשר שלהם עם כל אחד מההורים הגרושים. כך למשל, אב חרדי עשוי לדרוש שילדיו ילמדו במוסד חרדי, שמקפיד על כך שהתלמידים לא ייחשפו לאורח החיים החילוני, ואף מלמד אותם שאורח חיים שכזה הוא אסור ובזוי. כתוצאה מכך, הקשר של הילדים לאמם החילונית יכול להיפגע קשות, הן מבחינת חסימת גישתה הפיזית אליהם בבית הספר, והן מאחר שהם ייחשפו למסרים המבקרים ומזלזלים באורח חייה. במקרה כזה, האם יכולה לבקש מבית המשפט להתערב ולמנוע את העברת הילדים לבית ספר חרדי. ואכן, יש תקדימים שבהם בית המשפט קבע שיש חשש סביר שהעברת הילדים למוסד חינוכי כזה או אחר תפגע משמעותית ביחסיהם עם אחד מההורים, ולכן יש למנוע את העברתם לאותו מוסד, מאחר שעיקרון טובת הילד מחייב לאפשר לו קיום קשר תקין ורציף עם שני ההורים; במקרים מסוימים הציע בית המשפט פשרה בדמות רישום הילדים לבית ספר ממלכתי-דתי.

 

מהי הערכאה המוסמכת להכריע במקרה של מחלוקת בין ההורים?

ככלל, נושא המשמורת ונושא חינוך הילדים, שנכלל בו, נמצאים בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, הסמכות תעבור לידי בית הדין הרבני, במקרה שבו ההורים סיכמו מראש שנושאים אלה יידונו בבית דין זה. כמו כן, אם הוגשה לבית הדין הרבני תביעת גירושין שבמסגרתה נכרכו גם נושא המשמורת וחינוך הילדים, יידונו נושאים אלה בבית הדין, וזאת בתנאי שתביעה נפרדת בנושא המשמורת לא הוגשה קודם לכן לבית הדין לענייני משפחה.

לנושא זה יש חשיבות מאחר שבית הדין הרבני נוטה, מסיבות אידיאולוגיות, לפסוק לטובת חינוך הילדים במסגרות דתיות או חרדיות. כמו כן, הוא נוטה לייחס משקל גדול יותר לעמדת האב בנושאים חינוכיים, שכן במשפט העברי, האחריות לעסוק בלימוד תורה ומצוות מוטלת על האב ולא על האם. מכאן, שבמצב של מחלוקת, האם תעדיף להקדים ולהגיש תביעת משמורת בבית המשפט לענייני משפחה, שנחשב אוהד יותר לעניינה. כך נוצר מה שמכונה "מירוץ הסמכויות", שבו כל צד ממהר להגיש תביעה בערכאה המועדפת עליו על מנת להקנות לה את הסמכות לדון בנושאים הנמצאים במחלוקת.

לסיום, יש לזכור שכל הליך גירושין מטבעו גורם לילדים בלבול ומצוקה, ומצב זה רק מתעצם כאשר כל אחד מההורים מקיים מערכות חיים, מנהגים וערכים שונות ונפרדות לחלוטין מהשני, והילדים נאלצים לחיות בתפר המורכב שבין המערכות הללו. על ההורים לדעת שכל החלטה שהם מקבלים, ולא פחות מכך דרך קבלת ההחלטות והתקשורת ביניהם סביב הנושא, משפיעים באופן אוטומטי על הילדים, ולהימנע ככל האפשר מסכסוכים ומטלטלות מיותרות שרק יעצימו את המשבר עבור כל הצדדים.

כתיבת תגובה