דמיינו את התרחיש הבא: הכרתם מישהי במועדון לילה, היא מצאה חן בעיניכם, יצאתם עמה מספר פגישות ואף קיימתם עמה יחסי מין במספר הזדמנויות. לימים, הקשר הקצר לא צלח, אך מספר חודשים לאחר מכן, אותה אישה פונה אליכם וטוענת כי נכנסה להיריון, כתוצאה מיחסי המין עמכם. ואז, אתם נזכרים כי אותה גברת התחייבה כי היא נוטלת גלולות למניעת היריון, מה שהניח את דעתכם לכאורה, להימנע מלהשתמש באמצעי מניעה. אך בדיעבד, אתם מבינים שקיים סיכוי גבוה מאוד שהמפגש עם אותה אישה, נועד מבחינתה, לכאורה – לשם גניבת זרע. כלומר – על מנת להיכנס להיריון, אפילו ללא הסכמתכם.
היום, מספר חודשים לאחר מכן, אותה אישה דורשת דמי מזונות לטובת הילד שלכם. אי לכך, נשאלת השאלה: מה הדין במקרים כאלו? וכן, מהי בכלל גניבת זרע? מה הדין במקרה שבו האב הנטען, מכחיש את היותו אבי הילד? האם במקרה כזה ניתן לחייב אותו לעבור בדיקת אבהות (דהיינו – בדיקת רקמות)? מהי עמדת בתי המשפט במקרים של גניבת זרע? לאור חשיבות הנושא, מצאנו לנכון לחבר את המאמר שלהלן, שבו נדון בהרחבה במונח "גניבת זרע" ובין היתר, נשיב על השאלות שהזכרנו לעיל וכל זאת לידיעתכן\ם ונוחיותכן\ם הגולשים והגולשות, כדלקמן:
הערה בפתח הדברים – המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך ניתן לתאם פגישת ייעוץ עם משרדנו.
מהי גניבת זרע?
גניבת זרע היא סיטואציה שבה שני אנשים מקיימים יחסי מין, כאשר האישה מקיימת יחסי מין לשם הולדת ילד, ללא הסכמת הצד השני – הגבר. חשוב מאוד להפריד בין מקרים שבהם מתקיימים יחסי מין ואכן האישה נכנסת להיריון בתום לב, לבין מקרים מובהקים שבהם ישנה הטעיה מצד האישה. למשל, כאשר האישה אומרת לגבר כי היא עקרה ולכן הגבר לא נושא אמצעי מניעה, הרי שאז, במידה וטענה זו תוכח, סביר להניח כי תוטל על האישה אחריות בנזיקין (זהו מקרה אמיתי שבו נדון בהמשך). מנגד, קיום יחסי מין מזדמנים בין שני צדדים, כאשר הגבר לא נושא באמצעי מניעה, לא יהוו עילה לתביעה נזיקית נגד האישה, שכן כל אדם אחראי על מעשיו. בין היתר – האחריות הזו היא להשתמש באמצעי מניעה לשם מניעת כניסה להיריון לא רצוי.
זאת ועוד, במקרים של גניבת זרע, על הגבר מוטל הנטל להראות כי לא הייתה הסכמה מצדו להולדת ילד, כאשר ההסכמה הזו צריכה להיות מוכחת מבחינה עובדתית בראיות, כמו גם ההטעיה מצד האישה. אך עדיין, עמדת הפסיקה היא להימנע מהטלת אחריות בנזיקין על נשים, אלא רק במקרים חריגים של הטעיה בוטה. גם אז – הפסיקה הרווחת היא להטיל על הגבר אחריות תורמת, או במילים אחרות – אשם תורם, שהרי על הגבר מוטלת אחריות להשתמש באמצעי מניעה ולהימנע מהיריון לא רצוי. באשר למונח שהזכרנו, הטעיה מובהקת, יפים דבריו של המלומד שיפמן במאמרו – "מצג שווא של עובדה שהמציג ידע שאינה נכונה או שהיה אדיש לאפשרות היותה בלתי נכונה ושהוצגה בכוונה שהמוטעה יפעל על־פיה, נותנת יסוד לעוולת תרמית אם אמנם המצג שהיה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו והתובע פעל על־פיו וסבל על־ידי כד נזק ממון. יסודות אלה מתקיימים כאשר אדם מצהיר כי הוא משתמש באמצעי מניעה או שהוא עקר, ביודעו שהצהרה זו איננה נכונה ובכוונה שהצד האחר יפעל על־פיה ויקיים עמו יחסי מין. אם הצד האחר אמנם קיים יחסי מין על יסוד ההצהרה הכוזבת, הוא רשאי לתבוע פיצוי אם הוא סבל נזק ממון עקב כך." מאמרו של פרופ' פנחס שיפמן, הורה בעל כורחו- מצג שווא לגבי השימוש באמצעי מניעה, משפטים, יח (תשמ"ח-תשמ"ט), מצוטט מפסק דין בתיק 23789-02-11. כלומר, אם נסכם את הנקודה הנדונה: הכלל הוא שיש צורך בהטעיה מובהקת והמודעות הנדרשת לה היא מודעות ברמה גבוהה.
תביעת מזונות – רקע כללי:
על פי הדין הדתי–עברי, על האב מוטלת חובה לשאת במזונות ילדיו באופן מוחלט. דמי מזונות הם למעשה תשלום חודשי קבוע, המשולם על ידי האב לילדיו – באמצעות האישה, כאשר סכומים אלו נועדו להבטיח את ההוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילד. כאמור, החובה לשאת במזונות היא מוחלטת, כלומר – ללא קשר להכנסתו. כמו כן, החובה לשאת במזונות מתחלקת לשני חלקים. ככלל, האב חייב במזונות ילדיו מדין חובה, בכל מה שקשור להוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילדים, כאשר עד גיל 6 כל ההוצאות מוגדרות כמזונות מדין חובה. לאחר גיל 6, האב עדיין חייב במזונות מדין חובה בכל הנוגע להוצאות הבסיסיות (למשל – חינוך, מזון ועוד). מעבר לכך הוא חייב במזונות מדין צדקה. כלומר, מזונות מדין צדקה הם מזונות שמשולמים בהתאם ליכולת ההשתכרות של האב וכן בהתחשב ביכולת ההשתכרות של האישה. לרוב, עד גיל 15, חייב האב במזונות מדין חובה, אך גם מדין צדקה. לאחר מכן, חייב האב במזונות מדין צדקה – לרבות בתקופת השירות הצבאי.
האם ניתן לחייב אב במזונות – במקרה שבו נטען לגניבת זרע
התשובה חיובית. כפי שציינו, החובה לשאת במזונות ילדים היא חובה מכוח הדין הדתי–אישי. כך שגם במקרה של גניבת זרע, ניתן לחייב את האב במזונות ילדיו. כמובן שאין בכך כדי לחייב את האב להיות בקשר עם ילדיו, אך עדיין החובה לכלכל את ילדיו, היא חובה מוחלטת. עם זאת, ההנחה והפסיקה הרווחת היא כי בדרך כלל האב מחויב במזונות מדין חובה, כלומר – אין לחייבו במזונות מדין צדקה במקרים של גניבת זרע. אך לשם כך יש להראות שאכן הייתה גניבת זרע ויש להוכיח זאת מבחינה עובדתית. עם זאת, נעיר הערת אזהרה – כל מקרה נבחן לגופו.
האם ניתן לחייב את האישה לבצע הפלה – במקרים של גניבת זרע
התשובה שלילית. הבה נסביר מהי הפלה – הפלה היא אקט רפואי, שאף יכול לפגוע בגוף האישה. מטרתה של ההפלה היא הריגת היילוד בשלב מאוד מוקדם של ההיריון, עם כל הצער הכבד שנלווה לפעולה כזו. לשם ביצוע הפלה בחודשים מתקדמים יותר, יש לקבל אישור של וועדה רפואית. אי לכך, היות ומדובר באקט כל כך חריג, הרי שאין כל אפשרות וכל סמכות לחייב אישה לפגוע בגופה ולבצע פעולה כל כך חריגה, רק משום שהגבר לא מעוניין בילד שעתיד להיוולד.
התשובה במקרה של גניבת זרע – מצויה במישור אחר, שהוא מישור דיני הנזיקין, כפי שנסביר בהמשך. כך שאם נסכם את הנקודה הזו, אין אפשרות לחייב אישה בביצוע הפלה.
מהי תביעת אבהות?
תביעת אבהות היא תביעה שמוגשת נגד אב פוטנציאלי, המתכחש להיותו אביו של הילד. ככלל, לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לאכוף על האב באמצעים אלימים לבצע בדיקת אבהות. אך במקרים שבהם האב מסרב לערוך בדיקת אבהות, ההנחה היא כי הוא אב, מבחינה משפטית. כלומר, רואים בו בתור האב במקרה של סרבנות לביצוע בדיקת אבהות. כמו כן, אב שמסרב להתייצב לבדיקת אבהות, עשוי לספוג סנקציות כספיות כבדות בגין אי ציות להוראת בית משפט או בית הדין.
נעיר גם כי בדיקת אבהות לגופה, היא בעצם בדיקת רקמות, כלומר בדיקה מדעית שעל יסודה ניתן לברר האם יש התאמה גופנית גנטית בין האב, לילד הפוטנציאלי. בדיקת אבהות יכולה להיעשות רק בצו של בית המשפט. הטעם לכך הוא חשש ממקרים של ממזרות, או גילוי עריות. כך שבדיקה עצמית לא תוכר לרוב בתור ראיה קבילה בערכאות שיפוט.
גניבת זרע – האם זו עילה לתביעה נזיקית נגד האישה?
התשובה חיובית. גניבת זרע היא עוולה בנזיקין, שיכולה לבוא לידי ביטוי ברשלנות, אשר גורמת לגבר נזק כלכלי – בדמות חיוב במזונות וכן בדמות פגיעה באוטונומיה האישית שלו. יתר על כן, גניבת זרע יכולה להתברר כעוולה של הטעיה, שיכולה לזכות את הגבר בפיצויים. ככלל, בתביעה נזיקית יש להוכיח את יסודות העוולה וכן להוכיח קשר סיבתי בין העוולה לבין הנזק וכמובן – יש להוכיח נזק. אך מבלי להרחיב לגבי סל העוולות הנלוות למקרים של גניבת זרע, נעיר כי הטעיה היא לרוב העוולה ברת השימוש התכוף יותר במקרים כאלו. אך כאמור – לא קל להוכיח הטעיה.
מהי עמדת הפסיקה במקרים של גניבת זרע?
ככלל, חלק גדול מאוד מהתביעות שהוגשו נגד נשים, בטענה לגניבת זרע, נדחו. ההנחה הבסיסית היא כי הגבר אחראי לזכויות וחובות משפטיות, כאשר בין היתר – מחובתו לקיים יחסי מין בטוחים. עצם הבטחה לנטילת גלולות היריון, או למשל הבטחה מצד האישה לפיה היא "עקרה", לא תמיד מעלה או מורידה, בכל הנוגע לאחריות הגבר. עם זאת, ניתן לומר כי בשנים האחרונות קיימת נגיסה בהנחה שהצגנו. מה גם שישנם מקרים חריגים שבהם מצג השווא שמוצג על ידי האישה כל כך קיצוני, עד שאינו מותיר ברירה לבית המשפט אלא לקבוע כי אכן נעשתה גניבת זרע במרמה. לשם השלמת התמונה והטיעונים שהצגנו במאמר, הבה נציג סקירה של מספר פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות, בכל הנוגע לגניבת זרע.
במקרה שנדון בבית המשפט בתל אביב, במסגרת ת"א (ת"א) 23789-02-11 דוד ג' נ' חנה ח' ח', טען התובע (גבר נשוי) כי אישה גנבה את זרעו, תוך הצגה של מצגי שווא. בין הצדדים נוהל רומן בין השנים 2005 – 2004, כאשר התובע היה בן 22. לימים נפרדו הצדדים, התובע הכיר מישהי אחרת ונישא לה ואף נולדו להם ילדים. בדיעבד, פנתה האישה הקודמת לתובע וטענה כי בנה, הוא בנו, כתוצאה מקיום יחסי מין. יתר על כן, במהלך השנים האישה האחרת אף הטרידה רבות את התובע ואת משפחתו. יודגש כי בעת קיום יחסי המין, טען התובע כי האישה מסרה לו שהיא עקרה ולכן הוא לא השתמש באמצעי מניעה. בית המשפט מצא כי התביעה מוצדקת וקבע – "לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון בראיותיהם, מוצאת אנוכי את גרסת התובע אשר להשתלשלות העניינים כאמינה בפני וכמשכנעת באמיתותה. הוכח בפני כי הנתבעת ידעה כי אינה עקרה, שכן, בעבר, טופלה בטיפולי פוריות ואף הרתה פעמיים, הריונות אשר כשלו ויש בעובדה זו כדי להעיד על כך כי הנתבעת ידעה כי יכולה היא להרות. העובדה כי הנתבעת קיימה יחסי מין עם התובע ללא שימוש באמצעי מניעה ולא הכריחה אותו להשתמש באמצעים שכאלה, מלמדת כי ידעה כי קיים סיכוי ולו קלוש, על פי טענתה, כי תכנס להיריון כתוצאה ממגעיה האינטימיים עמו". עם זאת, בית המשפט הטיל גם על התובע אשם תורם, בשל התנהגותו וחוסר אחריותו בקיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה. לבסוף, הוטל על האישה לפצות את התובע בסכום של 75,000 ₪ בגין עוולה של גניבת זרע.
טענה שלא אחת טוענים בבית המשפט, במקרים של גניבת זרע, היא כי האישה "פיתתה" את הבעל. אין ספק שיש משהו תמוה בטענה כזו, משום שכל אדם אחראי למעשיו ולתוצאות מעשיו. כך שלמעשה, גניבת זרע והוכחה של עוולה של גניבת זרע, צריכה לבוא לידי ביטוי בראיות מוחשיות, להטעיה בסיסית שלא הותירה לגבר ברירות רבות. כך גם במקרה שציטטנו והזכרנו לעיל. עם זאת, לגבי טענה של "פיתוי", יפים דבריו של בית המשפט העליון, במקרה אחר – "גבר המקיים יחסי מין עם אישה, בין בעקבות פיתוי ובין בלעדיו, אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשהו" כתב הנשיא שמגר, "פיתוי אינו מעשה מרמה; מי שאינו יכול לעמוד בפיתויים לסוגיהם אינו פטור בשל כך מאחריות למעשיו, יהיה זה כאשר הוא שולח יד ברכושו של אחר מכיוון שאינו יכול לשלוט בעצמו בלחץ הנסיבות ויהיה זה כאשר אישה משדלת אותו, בדרכה, לקיים עמה יחסי מין. על אחת כמה וכמה אין מקום לטענת המערער, כאשר קיים ביודעין יחסי מין מלאים וחזקה על אדם בר-דעת שהוא ער למשמעותו של הדבר ולתוצאותיו האפשריות". עסקינן בע"א 5464/93 פייר נ' פייר מח (3), 857, 861.
עד כה, עסקנו בדין הרלוונטי להטלת חובת מזונות על אב, במקרה שבו נטען לגניבת זרע. כאמור, הכלל קובע שאב יחויב במזונות, למרות שאין בחיוב זה כדי למנוע מהאב להגיש תביעה נזיקית נגד האישה. כך היה למשל במקרה שבו האישה אכן נכנסה להיריון ולימים עתרה לתשלום מזונות. באותו המקרה, האישה אישרה כי הסתירה את דבר ההיריון מהגבר, משום שהייתה משוכנעת שהוא אינו האב. כאשר התגלה שהוא אביו של בנה, אף מסרה לו בהודעת טקסט, כי אינה מעוניינת בעזרתו. לימים, הוגשה תביעת מזונות. לאור כל האמור, בית המשפט קבע כי יש לחייב את האב במזונות מדין חובה בלבד, כאשר האישה תחויב במזונות מדין צדקה. כך יפים הדברים – "לאור האמור לעיל ובהתחשב במכלול הנסיבות ובכלל זה נסיבות הולדת הקטין ויכולתם הכלכלית של הצדדים (ר' סעיפים 36-37 להלן), אני קובעת כי יש להשית על הנתבע את מלוא מזונותיו ההכרחיים של הקטין ואולם, מן הראוי לצמצם את חלקו של הנתבע במזונות הקטין מדין צדקה, כאשר התובעת היא זו שתישא בחלק הארי של המזונות שהם מדיני צדקה". עסקינן בתיק תמ"ש (ת"א) 35431-06-11 ר.ג נ' נ.ח.
במקרה אחר, דובר על בני זוג שהיו נשואים, אך לא הצליחו להביא ילדים לעולם. הם התגרשו, אך בשלב מסוים האישה הצליחה להיכנס להיריון בהפריה חוץ גופית, כאשר הזרע שבו עשתה שימוש היה זרעו של הגבר. הגבר, מצדו, טען כי לא הייתה הסכמה לשימוש בזרעו, לאור העובדה שבני הזוג התגרשו. באותו המקרה הוגשה מצד אחד תביעת מזונות ומנגד תביעת הגבר בגין גניבת זרע. כך קבע בית המשפט לענייני משפחה – "מכל המקובץ עולה, כי לא הוכח שהאיש הסכים, או אף ידע, שזרעו עתיד לשמש לשם הפריית ביציתה של תורמת זרה, לשם ביצוע הליך הפריה חוץ גופית וזאת למצער עד לאחר החדרת הביצית המופרית אל רחם האישה והריונה של זו". עסקינן בתמ"ש (י-ם) 24281/06 מ. ו. נ' צ. ש. ו. הגבר חויב במזונות בסך 1,400 ₪ בכל חודש, אך האישה חויבה לשפות אותו בגין כל סכום שישולם בגין מזונות לילדתם וכן אף חויבה בפיצויים לטובת הגבר, בסך 150,000 ₪.
ללמדנו, כי במקרים של גניבת זרע, האב עשוי להיות חייב במזונות ילדיו. אין ספק שיש לכך הצדקה מסוימת, במיוחד לאור העובדה שהילדים בוודאי לא אשמים במחלוקות שהתגלעו בין הגבר לאישה. מצד שני, במידה ומוכח שלא הייתה הסכמה או שהייתה הטעיה בוטה מטעם האישה, לשם גניבת זרע, אזי עשויה האישה להיות חבה בנזיקין כלפי הגבר.
אך חשוב להדגיש, טענה סתמית וחסרת בסיס שלפיה הייתה הטעיה, לא תתקבל בהכרח בפני בית המשפט, אלא רק מקרים מובהקים, כפי שצוטטו לעיל. מעבר לכך, תמיד כדאי להיעזר בעורך דין משפחה, במקרים שבהם מוגשת נגדכם תביעת מזונות לטובת ילד שנולד כתוצאה מגניבת זרע לכאורה וכן לצורך בחינת אפשרות להגשת תביעה נזיקית נגד האישה. אך לא פחות חשוב מכך, אנו מציעים תמיד לזכור שמדובר בקטין, ילד זך שלא עשה דבר. לעיתים טוב יהיה לפתוח את הלב ולהימנע ממלחמות משפטיות, אך כמובן – כל מקרה לגופו.
לסיכום
גניבת זרע היא סיטואציה שבה מתקיימים יחסי מין בין גבר לאישה, כאשר האישה מציגה מצג שווא – לכאורה, במטרה להיכנס להיריון. חשוב להדגיש כי גניבת זרע, צריכה להיות סיטואציה שבה אכן קיימת הטעיה ביודעין. כך שעצם העובדה ששני אנשים מקיימים יחסי מין, אך האישה נכנסת להיריון, לא מלמדת על גניבת זרע, אלא להיפך, הגבר והאישה אחראים לתוצאת מעשיהם. כפי שגם ציינו במאמר זה, גם במקרים שבהם אכן נעשתה גניבת זרע, תוטל על הגבר חובה לשאת במזונות. ההנחה היא שהגבר הוא האב, גם במקרה שבו הוא מסרב לעבור בדיקת אבהות.
כמו כן, במאמר זה הסברנו את המובן מאליו – והוא כי לא ניתן לכפות על אישה לבצע הפלה, שכן זכות האישה על גופה וזכותה לכבוד, הן זכויות מהותיות הגוברות בקלות על זכות הגבר שלא להיות אב. מעבר לכך נדגיש, כי במידה ונתקלתם בסיטואציות שבהן עסקנו במאמר זה, כדאי מאוד לפנות לעורך דין דיני משפחה בעל ניסיון.
