דרשה מזונות בשיעור של 70,000 ₪ בחודש – מה קבע בית הדין?

לאחרונה, בית הדין הרבני הארצי דן בערעור שהגישה אישה נגד בעלה, בעניין שיעור מזונות אישה, שנפסקו לטובתה במסגרת תביעה שנדונה בבית הדין האזורי – הרבני. בין טענותיה של האישה: יש לחייב את הבעל במזונות בשיעור של 70,000 ₪ בחודש, וזאת בשל רמת החיים שאליה הורגלה האישה, לפני עזיבת הבעל את ביתם המשותף. מה קבע בית הדין הרבני הגדול? על כך, במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכן\ם ונוחיותכן\ם, הגולשות והגולשים.

נבקש להעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי עם עורך דין גירושין בעל ניסיון.

קצת על גירושין:

בישראל, הליכי גירושין מורכבים ממספר רבדים: תחילה, על בני הזוג להתגרש. גירושין נערכים לפי הדין העברי– דתי, במידה ובני הזוג אכן יהודים. בנוסף, על בני זוג המבקשים להתגרש, להסדיר נושאים נוספים, כגון – מזונות ילדים, משמורת ילדים וכן ענייני חלוקת רכוש. גם הנושאים האחרונים יכולים להתברר בבית הדין הרבני – וזאת במידה ומגיש תביעת גירושין כורך את נושאי הגירושין האחרים עם תביעת גירושין. עם זאת, אותם נושאים יכולים להתברר בבית המשפט לענייני משפחה, שמוסמך לדון בכל עניין משפחתי, למעט נישואין וגירושין, שלגביהם הסמכות הבלעדית שמורה לבית הדין הרבני.

נושא נוסף שבני זוג המבקשים להתגרש, צריכים לעיתים להסדיר, הוא שאלת מזונות אישה. בעל חייב לשלם מזונות אישה, מכוח הדין העברי–דתי, בבחינת הכלל – עולה עמו ואינה יורדת. כלומר, מדובר בחובה מוסרית, לפיה עזיבת הבעל את הבית, אינה גורעת מחובתו כלפי כלכלתה של אשתו, וזאת עד לגירושין. הכלל קובע שבמידה והאישה אכן הייתה תלויה בבעל לפרנסתה, אזי יחויב הבעל במזונות אישה, אך חיוב זה ישולם רק עד לגירושין עצמם. כאשר בני זוג מתגרשים, תמה חובת הבעל למזונות אישה (אך לא למזונות ילדים). נוסיף כי ישנם מקרים שבהם אישה לא תהיה זכאית למזונות אישה, כמו במקרים של בגידה ועוד.

עובדות פסק הדין:

מדובר בערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול, על פסק הדין של בית הדין האזורי. הערעור הוגש על ידי האישה, על כך שבית הדין האזורי פטר את בעלה, ממזונות אישה. מדובר בזוג שנשוי כבר 31 שנים, עם שני ילדים בגירים. הבעל עזב את הבית, אך בני הזוג עדיין לא התגרשו באופן פורמאלי. שנה לפני ההתדיינות הזו, הבעל כאמור עזב את הבית. לאחר מספר ניסיונות של שיקום מערכת היחסים, הדבר לא צלח, ואכן האישה פנתה לבית הדין הרבני האזורי, בתביעה לחייב את הבעל במזונות בשיעור של 70,000 ₪ בחודש. לשיטתה, זהו הסכום שמאפשר לה לחיות ברמת החיים שאליה הורגלה בעבר – בעת שבני הזוג חיו יחדיו תחת אותה קורת גג. לטענת האישה, הבעל מרוויח למעלה מ-300,000 ₪ בחודש, וכן מדובר בזוג שתמיד התגורר בבית פרטי עם בריכה.

מנגד, הבעל טען, וכך גם פסק בית הדין האזורי–הרבני, כי הבעל מעוניין להתגרש, אך הדבר לא נעשה בגלל הטענות שהועלו על ידי הבעל, מה שמעכב את עצם הגירושין. בין היתר, קבע בית הדין האזורי, כי האישה נהגה לכאורה כלפי הבעל בצורה לא ראויה. מדובר בתיק ‏1216972/1.

הכרעת בית הדין:

לאחר שמיעת טענות הצדדים, בית הדין קיבל את ערעור האישה. בתחילה, קבע כי עדיין לא הוכח שיש מקום לחייב את האישה בגירושין (וזאת על רקע טענות הבעל, לקיומן של מספר עילות גירושין כלפי האישה, עילות שמחייבות גירושין בהקדם). בית הדין חזר על הכלל, כי בעל חייב לשאת במזונות אישה, במידה וקיימת תלות כלכלית, עד לגירושין. כמו כן, בית הדין חזר על הכלל, לפיו כל עוד לא הוכח שאישה לא זכאית למזונות, הרי שהבעל חייב במזונות – זו ברירת המחדל החוקית.

עם זאת, בית הדין קבע ובכך השאיר פתח לטענות עתידיות של הבעל, שאם ייקבע בעתיד, שאומנם היה מקום בעבר, לחייב בגירושין, הרי שהבעל יהיה זכאי לתבוע החזר על המזונות ששילם לאישה. כך יפים דברי בית הדין: "הליך זה של פסיקת מזונות זמניים כלל לא יפגע בזכויותיו של המשיב. אם אכן ייפסק בעתיד שלא הייתה המערערת זכאית למזונות – כל הכסף יוחזר לו על פי פסק דין". בין היתר, יוכל הבעל לנכות את הכספים ששילם לטובת מזונות אישה, מהרכוש המשותף שלהם, שיתחלק בהמשך, בעקבות הגירושין.

למעשה, הערעור התקבל, ובית הדין גם קבע כי הבעל צריך לשאת בעיקר ההוצאות החודשיות של האישה, לרבות ההוצאות השוטפות שלה וחובות המשכנתא. מעבר לכך חויב הבעל במזונות אישה בשיעור של 5,000 ₪ בחודש, ולא כפי שדרשה האישה.

Rate this post