האב ביקש להוסיף את שמו לשם בתו והאם התנגדה – מה קבע בית המשפט לענייני משפחה?

לא רבים יודעים, אך בישראל יש חוק שעוסק בשמות, אשר נקרא "חוק השמות, תשט"ז–1956". חוק זה קובע כי לכל אדם בישראל יהיה שם פרטי ושם משפחה. כמו כן, חוק השמות קובע כי אדם רשאי להחזיק ביותר משם פרטי אחד. זאת ועוד, חוק השמות קובע כי אדם שנולד, יקבל שם שיקבעו הוריו, ואם אין הסכמה בין ההורים, אזי כל אחד מההורים רשאי לתת לילדו שם פרטי אחד (לפי סעיף 4 לחוק השמות). כך או אחרת, החוק קובע כי שינוי שם של קטין, מצריך או הסכמת הורים, או אישור בית המשפט, לאחר ששמע את עמדת הקטין, במידה והוא בגיל שמאפשר מתן עמדה אישית.

אז סיפור שהיה, כך היה: בני זוג הביאו ילדה לעולם. בני הזוג אינם נשואים, והילדה נשאה את שם המשפחה של האם. האב ביקש להוסיף את שם משפחתו לשם הילדה. האם התנגדה. מה קבע בית המשפט לענייני משפחה? על כך, במאמר שלהלן. נדגיש כי המאמר שלפניכם נועד להעניק לקוראים מידע, אך לא להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

נסיבות פסק הדין:

תיק שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, עסק בשאלה האם בית המשפט יתיר להוסיף את שם האב, לילד המשותף שלו ושל האם. כאמור, מדובר בבני בזוג שהביאו ילדה לעולם, מבלי להינשא. הילדה נושאת את שם המשפחה של האם, ולא את שם המשפחה של האב. האב עתר לבית המשפט, בבקשה להוסיף את שם משפחתו לשם הקטינה. בית המשפט לענייני משפחה נדרש לדון בשאלות האם הדבר ראוי, האם הוא לטובת הקטינה והאם טענות הצדדים ראויות. מדובר בתיק ש"ש 61052-02-19, ש.ק. נ' ל.ש. ואח'.

כאמור, האב טען כי בתו בת ה-6 מחזיקה בשם המשפחה של האם, ויש מקום לצרף את שמו גם כן.

האם התנגדה, בטענה כי שינוי השם עשוי לפגוע ביציבותה הרגשית של הקטינה. עוד טענה, כי ההליך הזה הוא ניסיון של האב להקשות על האם ועל הבת, וכי אין כל צורך בחיזוק הזהות של הקטינה עם האב, שכן היא נמצאת עמו בקשר. עוד טענה האם, כי למעשה, ניתן להמתין עד גיל בגרות, כדי להוסיף את שם המשפחה של האב, לשם הקטינה.

בית המשפט מינה עובדת סוציאלית, שתבחן את המקרה לעומק, תחקור את הצדדים ותלמד עליהם ועל אורח חייהם, וכך תיבחן את טובת הקטינה בנסיבות העניין.

העובדת הסוציאלית התרשמה כי קיים קשר טוב בין הקטינה לשני הוריה. כמו כן, העובדת הסוציאלית מצאה, כי אין קשר טוב בין ההורים, ואף יש ניסיון של האם, לפגוע בקשר של הקטינה עם האב. לכן, המסקנה של העובדת הסוציאלית, הייתה כי יש מקום להוסיף את שם המשפחה של האב, לשם של הקטינה.

אגב, גם היועץ המשפטי לממשלה הינו צד בתיק הזה, מכיוון שישנה חשיבות לעמדה של גורם אובייקטיבי, שישקול רק את טובת הקטינה. עמדת היועץ המשפטי הייתה כי יש לאמץ את המלצות העובדת הסוציאלית.

הכרעת בית המשפט לענייני משפחה:

בית המשפט קבע כי יש לקבל את תביעת האב. נקבע על ידי בית המשפט כי הדבר יהיה לטובת הקטינה, שזה עיקרון העל הנוגע לסוגיות הקשורות לחייו של כל קטין. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלו, יש מקום לאמץ את המלצות התסקיר, וכי אין כל הצדקה לסטות מההמלצה. כך יפים דבריו של בית המשפט:

"במקרה שלפני האם לא הצביעה על כל טעות בתסקיר ואין כל מקום לסטות מהמלצות העו"ס. הדבר נכון ביתר שאת משעה שבד בבד עם הגשת התסקיר, הוגש על ידי העו"ס תסקיר מעמיק נוסף העוסק בסוגיית המשמורת וחלוקת זמני השהות. המשמעות היא כי לעו"ס קיימת הכרות ממשית עם המשפחה ולעובדה זו יש ערף מוסף בכל הנוגע להמלצה להוסיף את שם המשפחה של האב".

בית המשפט גם דחה את טענות האם לגבי התנהלותו של האב כלפיה וכלפי הקטינה. בית המשפט פסק כי הטענות הללו של האם, הן טענות שלא נתמכו בראיות. כמו כן, הוא דחה את טענת האם, לפיה יש מקום להמתין עד גיל 18.

בית המשפט קיבל את התביעה כאמור, ואף חייב את האם בהוצאות בסך 10,000 ₪. מכאן, שמה של הקטינה ישתנה עתה, כפי שעתר האב.

כתיבת תגובה