תביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, עסקה בסיטואציה חריגה למדי, שלא נתקלים בה מידי יום. הסיטואציה היא כדלקמן: אב, שחייב במזונות, נכנס לכלא בשל עבירה פלילית. האב טען כי עתה, לאחר שנכנס לכלא, לא יתפרנס, ולכן לא יוכל לשאת במזונות ילדיו. האם עצם כניסתו לכלא, מהווה עילה להפחתת מזונות או אף עילה לביטול מזונות? ולא לתקופה מוגדרת? על השאלה הזו, השיב בית המשפט לענייני משפחה, כפי שנפרט להלן.
הנסיבות:
תביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרת תלה"מ 66675-01-18, פלוני (אסיר) נ' אלמונית, עסקה בבקשת האב, להפחית או לבטל את מזונות ילדו, וזאת בגין ריצוי עונש מאסר, בגין אלימות כלפי בת זוגו, כלומר – הנתבעת.
בני הזוג הגיעו בעבר להסכמה לגבי שיעור המזונות החודשי שישולם על ידי האב, שיעור המזונות המוסכם (שלא פורסם בפסק הדין), לא כלל השתתפות במחצית ההוצאות הרפואיות והוצאות החינוך על הקטין.
עתה, האב הגיש תביעה להפחתה או לביטול דמי המזונות, בטיעון לפיו חל שינוי נסיבות. שינוי הנסיבות, הוא היותו של האב אסיר, שלא יכול לעבוד ולהתפרנס, כך שאין לו הכנסה חודשית קבועה. עוד טען האב, כי האם מתפרנסת, וכי יש לה הכנסה חודשית קבועה. כמו כן, האב טען שהאם מתגוררת בדירה והיא לא נזקקת להוצאות מדור חודשיות. האב גם התבסס על הפסיקה שניתנה על ידי בית המשפט העליון, לגבי מזונות במשמורת משותפת (מדובר בתיק 15\919). האב למעשה ביקש להחיל את הפסיקה הזו שעסקה בחבות במזונות במשמורת משותפת, גם על הנסיבות של המקרה שלו, למרות שלא ניתן להשוות בין המקרים.
האם טענה כי יש לסלק את התביעה על הסף: ראשית – היא טענה כי בנם המשותף עדיין לא הגיע לגיל 6, כך שהאב, כך או אחרת, חייב במזונות מדין חובה. כמו כן, האם טענה כי תביעת האב לוקה בחוסר תום לב, ואין זו הפעם הראשונה, שהוא נכנס למאסר.
בית המשפט למעשה ניסח את השאלה המרכזית בתיק, והיא: "האם זכאי האב לביטול או הפחתת מזונות בטענה של שינוי נסיבות שעה שהוא מרצה עונש של מאסר ממושך לאחר שתקף הנתבעת (אם הקטין) כדי להתחמק מתשלום מזונות".
החלטת בית המשפט:
למעשה, תביעת האב היא תביעה שניתן לכנות "מעילה בת עוולה לא יצמח סעד". כלומר, כאשר אדם נוהג בעוול, הוא לא יכול לטעון כי בגין העוול שהוא ביצע, יש לפצות אותו. בבחינת – פרצתי לביתך, הכלב שלך נשך אותי, ועכשיו אתה צריך לפצות אותי. זו למעשה ההכרעה הבסיסית של בית המשפט בתיק זה.
כמו כן, בית המשפט אף ציטט וקבע כי המעשה של האב, שבגינו הוא נכנס לכלא, חמור מאוד: הוא נכנס לבית גרושתו, נעל את הבית, ואף ביצע בה מעשה מגונה, ובמקביל הוא גער בה על הקושי בתשלום מזונות. הוא המשיך לתקוף אותה עד שהיא כמעט איבדה את נשימתה. עקב המעשים, נגרמו לאישה נזקי גוף, שברים ופצעים יבשים. לא בכדי, הוטלו עליו 38 חודשי מאסר. כך כתב בית המשפט: "המבקש סעד מבית המשפט צריך וחייב לבוא בידיים נקיות . לא כך התובע בענייננו, לאור המניעים שעמדו מאחורי מעשיו המתוארים לעיל".
בית המשפט גם קבע, כי אין אפשרות משפטית להעניק סעד לתובע, כי הדבר בעצם יהווה הנאה מפרי חטאו, כלומר, מעילה בת עוולה לא יצמח סעד. כך גם יפים דבריו של בית המשפט: "תכליתו של כלל זה הינה למנוע את השימוש בבית המשפט כמכשיר לביצוע מעשים בלתי כשרים. דוקטרינה זו מבטאת את סלידתו של ביהמ"ש ליתן סעד לאדם שתביעתו מבוססת על מעשה שביצע בניגוד לחוק".
בית המשפט גם התייחס לשאלת "שינוי הנסיבות", ודחה את הטענה לשינוי נסיבות. בית המשפט קבע: ההלכה בנושא קובעת כי שינוי נסיבות הוא דבר שלא ניתן היה לצפות, כגון – מחלה קשה וכיו"ב. כניסה לכלא עקב התנהגות אלימה, לא יכולה להיות שינוי נסיבות, והיא בבחינת דבר בלתי צפוי.
לסיכום:
תביעת האב נדחתה, לא הוכח שינוי נסיבות, וכך או אחרת, אין לאפשר לאב ליהנות מפרי עוולתו. בית המשפט לא רק דחה את התביעה, אלא גם חייב את האב בהוצאות משפט.
