אישה ערירית הלכה לעולמה, כאשר חמש עשרה שנים לפני מותה, היא חתמה על צוואה בפני עדים, שבמסגרתה היא הורישה את רכושה לטובת אחד מאחיה בלבד, למרות שהיו לה עוד 8 אחים. לאחר מותה ולאחר שהתגלה כי הותירה את רכושה לאח אחד, הגישו שאר האחים והאחיינים, התנגדות לקיום הצוואה, בטענה לפגמים צורניים, וגם בטענה להשפעה בלתי הוגנת. מה קבע בית המשפט לענייני משפחה? האם הוא אישר את הצוואה? או שאולי הוא פסל אותה? במאמר שלהלן, נסקור את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, במסגרת תיק 16635-05-18.
העובדות:
המנוחה, ילידת 1938, הייתה ערירית (כלומר – ללא בן זוג או ילדים). למנוחה, שנפטרה בשנת 2018, בגיל 80, הייתה צוואה שהיא ערכה בשנת 2003, בפני עדים. במסגרת הצוואה היא הורישה את כל רכושה, לרבות כספים, חסכונות, שתי דירות מגורים וחנות, לאח אחד בלבד. אותה צוואה נערכה בפני עדים, במשרד עורכי דין, כאשר שני עורכי דין שימשו כעדים לצוואה. כאמור, למנוחה היו עוד 8 אחים, ועתה, עם מותה, בשל רצונו של האח לממש את הירושה, הוגשה התנגדות על ידי שתי אחייניות ואח של המנוחה. כל השלושה טענו לפגמים בצוואה, וכן להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה. במילים אחרות – השלושה ביקשו לפסול את הצוואה, שכן אם היא תיפסל, אזי הירושה תחולק לפי דין, ובנסיבות העניין היא פשוט תחולק באופן שווה בין האחים או האחיינים (אם אח נפטר) בהתאם לעיקרון המעגליות שחל בדיני הירושה.
קצת הסבר על דיני ירושות וצוואות:
חוק הירושה, התשכ"ה–1965, קובע כי בעת מותו של אדם, עובר עיזבונו ליורשיו. יורשים יכולים להיקבע או באמצעות צוואה, או באמצעות ירושה (בהתאם לחוק הירושה). ירושה שנקבעת לפי חוק, קובעת כי היורשים הם ילדיו של המנוח ובן/בת זוגו בחייו. בהתאם, אם אין לו בן/בת זוג וילדים, אזי העיזבון מועבר להוריו או אחיו וכך הלאה.
צוואה יכולה להיערך בכתב, או בפני עדים, או בפני רשות. במקרים חריגים, צוואה יכולה גם להיערך בעל פה, אך במקרים כאלו הצוואה צריכה להירשם בזיכרון דברים בפני שני עדים, ואותו זיכרון דברים צריך להיות מופקד אצל רשם הירושה.
כמו כן, כדי לממש ירושה או צוואה, יש לפנות לרשם הירושה, אשר יפרסם את דבר הבקשה בעיתונות מוכרת, ויאפשר לצדדים שלישיים להתנגד, במשך תקופה קצובה, לקיום הצוואה או למתן צו ירושה. אם אין התנגדות, אז יינתן צו ירושה או צו קיום צוואה. אם מוגשת התנגדות – כפי שקרה במקרה זה, הרי שאז ההתנגדות תועבר לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, שמוסמך לעסוק בתיקי ירושה.
טענות הצדדים:
בני המשפחה המתנגדים לצוואה, העלו מספר טענות. בין היתר, נטען כי לא היו בצוואה חותמת ומספר רישיון של עורך דין (העדים היו עורכי הדין), וכן נטען שהייתה השפעה לא הוגנת בעת עריכת הצוואה והמנוחה לא הייתה כשירה להבין את הצוואה. עוד טענו בהמשך, כי העדים, כלומר – עורכי הדין, לא באמת נכחו בעת עריכת הצוואה.
במענה להתנגדות, טען האח (היורש) כי מדובר בטענות סרק וכי הצוואה נערכה 15 שנים לפני מותה של המנוחה, הרבה לפני שהייתה חולה והרבה לפני שנפטרה. האח טען כי אחותו המנוחה הייתה אישה רצינית, דעתנית ובוטה, שידעה לנהל היטב את ענייניה.
מה קבע בית המשפט לענייני משפחה?
ההתנגדות נדחתה. בית המשפט קבע כי הצוואה נערכה כדין. בית המשפט קבע כי טענות המתנגדים נטענו ללא ביסוס, ואף חלקן הועלו בשלב מאוד מאוחר, ולא במסגרת ההתנגדות הכללית (כך למשל – הטענות לגבי נוכחות עורך הדין וכיו"ב). בית המשפט אף ביקר את האחים וקבע כי טענותיהם מסתמכות על ניחושים והשערות.
בית המשפט קבע כי על יסוד ממצאים שהוצגו בפניו, המנוחה הייתה כשירה בעת הצוואה, ידעה על מצבה, לא הייתה תלויה בדבר, במיוחד לאור העובדה שהצוואה נערכה שנים רבות לפני מותה. כמו כן, קבע בית המשפט כי היחסים בין המנוחה לאח היורש, היו יחסים טובים, כאשר יחסיה עם אחיה האחרים היו יחסים לא טובים.
מכאן, ההתנגדות נדחתה, ניתן צו קיום צוואה, והמתנגדים אף חויבו בהוצאות בסך 25,000 ₪.
