סיפור שהיה, כך היה: בני זוג שנישאו בשנת 1992, מצאו את עצמם בסכסוך הנוגע לחלוקת הרכוש. לבני הזוג יש שלושה ילדים, שניים מהם בגירים והאחד קטין. האישה הגישה תביעה נגד הבעל, בדרישה לחלוקה שווה של הרכוש. מנגד, הנתבע העלה טענות רבות הנוגעות להתנהלות החיים שלהם. מדובר בתיק תלה"מ (ירושלים) 53556-05-18. מה נקבע בפסק הדין? על כך – במאמר שלהלן, שבו נבקש להציג לכם מידע איכותי, אך נעיר כי המאמר איננו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
עובדות פסק הדין:
כאמור, מדובר בתביעה של האישה נגד בעלה, הנוגעת לחלוקת הרכוש המשותף שלהם ועוד. התובעת טענה כי היא הייתה סטודנטית כאשר הם הכירו, והבעל היה עתודאי. נולד להם בן שסבל מבעיות רפואיות ונזקק לטיפולה של אימו, מה שפגע ביכולתה לעבוד. לטענתה, לאחר שחרורו של הבעל משירות קבע, הוא הקים חברה, עסק בעבודתו ולא השתתף במטלות הבית.
כך שהטיפול בילדים ובבית נפל על כתפי האישה. נעיר כי האישה גם סיימה תואר שני, ואף ביצעה הסבה למקצוע אחר בשלב מסוים (אין פירוט בפסק הדין באיזה תחום עבדו בני הזוג). למרות ההסבה המקצועית, האישה המשיכה לדאוג למטלות הבית, כאשר לטענתה – במהלך שנות הנישואין הבעל התפתח מאוד, בדחיפה של האישה, טס רבות לחו"ל לצרכי עבודה, והאישה מנגד הייתה עסוקה בטיפול בילדים.
האישה עתרה לקבלת תגמולי איזון בגין נכסי קריירה, מוניטין, כושר השתכרות עודף של הבעל וניסיונו המקצועי. למעשה, האישה ביקשה שינוי מכלל איזון המשאבים, שקובע חלוקה שווה. היא ביקשה בעצם לסטות מהסדר איזון המשאבים (הקובע חלוקה שווה) ולאפשר לה לקבל תגמולים גדולים יותר, בגלל מצבה האישי והמשפחתי לאחר סיום הנישואין.
לעומת זאת, הבעל טען כי המקרה הזה לא מצדיק סטיה מכלל איזון המשאבים, וכי למעשה האישה עובדת וכן פיתחה קריירה משלה. לטענתו היא מרוויחה סך של 8,000 ₪ בחודש נטו, ומדובר באישה משכילה, שמכלכלת את עצמה, ללא סיוע מיוחד של בן זוגה. עוד טען כי בניגוד לטענת האישה, היא לא הקריבה את הקריירה שלה לטובתו, אלא שבמשך שנים רבות, מטעמי נוחות היא העדיפה להישאר בבית ולא לצאת לעבוד. עוד טען, כי האישה מתעלמת מחובות רבים שהם צברו במהלך השנים, ויש לערוך חלוקה גם בהם.
אז מה קבע בית המשפט לענייני משפחה?
החוק קובע כי בעת גירושין, הרכוש המשותף של בני זוג מתחלק באופן שווה. זהו חוק יחסי ממון, התשל"ג – 1973. כל רכוש נחשב כרכוש משותף, לרבות פנסיה, מוניטין ונכס מגורים ועוד. מה שלא נכלל בהסדר איזון המשאבים, הוא: קצבת נכות, אלמנות, רכוש שהיה שייך לבן או בת הזוג לפני הנישואין או רכוש שקיבל אחד מבני הזוג במתנה במהלך הנישואין.
לבית המשפט יש סמכות לסטות מהסדר איזון המשאבים, במקרים חריגים, לבקשת אחד הצדדים. זה בעצם מה שביקשה האישה. מה קבע בית המשפט?
בית המשפט קבע כי בניגוד לעמדת הנתבע, כושר השתכרות וגם מוניטין שהוא צבר, הם נכסים ברי איזון, ואפשר לחלק אותם במסגרת הסדר איזון המשאבים. בית המשפט גם דחה את טענת הנתבע, לפיה לא הוכח שקיימת השתכרות עודפת שלו מול האישה. בית המשפט קבע כי על יסוד הראיות שהוגש בתיק, עולה בפירוש שבמהלך השנים הוא צבר עודף השתכרות מול אשתו, שבהחלט עבדה פחות ממנו, בשל הצורך לטפל בילדיהם.
בית המשפט קבע כי לאחר ששמע את ראיות הצדדים, כי החוב שלגביו טוען הבעל, שהוא בעצם חוב משותף, הוא למעשה חוב של החברה שלו. לא מדובר בחוב בר איזון, משום שהחברה הינה אישיות משפטית נפרדת והבעל הוא לא הבעלים היחיד של החברה. גם בנקודה זו, נדחתה טענת הבעל.
בנוסף, נדחתה טענת הבעל לפיה האישה הבריחה לאחרונה כספים. בית המשפט קבע כי אין כל ראיה לכך, וגם אם היו מספר הוצאות לא גבוהות במזומן, הדבר אינו מהווה הברחת כספים.
בית המשפט גם דחה את הטענה של הבעל, שהוא זכאי לקבל זכויות מדירה שהייתה שייכת לאישה ונמכרה. פה קבע בית המשפט שהדבר מוחרג מהסדר איזון המשאבים, וגם כך לא הוכחה כוונת שיתוף, כדי להוכיח חזקת שיתוף.
מכאן, תביעת האישה התקבלה בעיקרה והבעל גם חויב בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪ לטובת האישה.
