לצערנו, כאשר הורים נמצאים בסכסוך, לעיתים הורה אחד מעביר את הילד המשותף שלהם ממדינה למדינה. הדבר מתרחש כאשר בני זוג הינם פרודים או נמצאים בסכסוך גירושין או גרושים, לאחר שבמערכת היחסים שלהם, הם התגוררו במדינה זרה. בדיוק לשם כך קיימת אמנה שנקראת "אמנת האג" בעניין ילדים חטופים. המילה "חטופים" היא מילה קשה, כי בסופו של דבר מדובר בבני זוג ובילד משותף. לרוב לא מדובר בחטיפה שיכולה לגרום נזק פיזי לקטין, אך מדובר בניתוק הקטין מביתו לבית אחר במדינה זרה, דבר שיש להימנע ממנו.
אמנת האג, חוקקה גם בישראל בתור חוק, ומכוח החוק ניתן לחייב הורה להשיב מיידית קטין למדינת האם שלו. החוק בישראל גם מקנה סמכויות לבית המשפט לענייני משפחה לדון בתיקים כאלו, עם הוראות פרוצדורליות לדיון מהיר, וגם מקנה סמכויות ליועץ המשפטי לממשלה ליישם את ההוראות וללוות מקרים כאלו מקרוב.
במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, נדונה תביעה שהוגשה על ידי אם, נגד האב של קטין (ילד משותף), להחזיר אותו מישראל לארצות הברית. מה קבע בית המשפט לענייני משפחה? על כך, במאמר שלהלן, רק נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם הקוראים מידע איכותי והמאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
עובדות פסק הדין:
המקרה נדון בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (תמ"ש 42343-12-22, פלוני נ' פלונית). המדובר בקטין בן שנתיים, אשר אימו היא אזרחית אמריקאית שמתגוררת בארה"ב מגיל 14. המשיב הוא ישראלי שגדל בישראל ועבר להתגורר עם גרושתו (התובעת) בארה"ב. הם הכירו בשנת 2015 ונישאו באותה שנה. בשנת 2020 נולד בנם ובשנת 2022 הם נפרדו. התובעת עברה להתגורר עם הקטין בארה"ב.
בחודש מאי 2022, התובעת הגיעה עם בנה לבקר בישראל, כאשר היא טוענת שהגיעו לביקור בלבד, ואילו הנתבע (האב) טוען שהגיעו לצורך השתקעות בישראל. מאז שחזרה ארצה, הם מנהלים מספר הליכים משפטיים. לטענת האם, מאז שחזרה ארצה לביקור, מופעל עליה לחץ רב מטעם האב להישאר בארץ, והיא מספר פעמים הגיבה מטעמי נימוס כי תשקול זאת. אך היא איננה מעוניינת להישאר בארץ. היא מבקשת לחזור לארצה עם בנה שגדל בארה"ב ונולד שם. היא נשארה בארץ לצרכי התארגנות, אך לא לצורך השתקעות.
הנתבע, האב, טען כי הדיון לא רלוונטי לאמנת האג, משום שלא נעשתה שום חטיפה. לטענתו, גרושתו חתמה על הסכם שכירות לתקופה של שנה, והיא הגיעה ארצה כדי להשתקע. לדבריו, מעבר של הקטין יפגע בקשר שלו עם בנו, וכי עקירת הקטין לארה"ב היא בעצם ניתוק הקשר בינו לבין בנו.
הכרעת בית המשפט:
תחילה, בית המשפט הכריע בשאלה הבסיסית, מהו מקום מגוריו של הקטין. בית המשפט קבע כי מקום המגורים הוא ארה"ב, בין היתר, על יסוד העובדה שהאם עסקה באבזור ביתה בארה"ב בטרם הגיעה ארצה לביקור והדבר מחזק מאוד את טענתה בנדון, מה גם שהוכח כי האב היה מעורב בכך.
עוד קבע בית המשפט, כי אין ספק שכאשר האם הגיעה לביקור, היה ברור לבני הזוג שמערכת היחסים של התובעת עם הנתבע מצויה במשבר, וכי שניהם ניסו להציל את מערכת היחסים. בית המשפט אכן התרשם שהאם הגיעה לביקור גם כדי לבדוק אפשרות להשתקע בארץ, אך קבע כי העוגן המרכזי עדיין נותר בארה"ב, ואין בכוונתה לבחון השתקעות בישראל, כדי לגרוע מכך.
בית המשפט גם קבע כעובדה, עניין שעלה במהלך הדיון, שאכן האם בחנה יחד עם הנתבע (האב), אפשרויות שונות בישראל, וכן התחייבה בפניו לבדוק עמו אפשרות להישאר בארץ, אך דחתה לסוף את ההחלטה בנושא (בכל הנוגע להשתקעות בארץ). כלומר, האם באמת רצתה לבחון את הנושא, אבל לא החליטה סופית בעניין. דהיינו, האם נתנה הזדמנות לבדוק אפשרות תעסוקה בישראל, אך העניין לא הוכרע בסוף בין הצדדים. מכאן, שמקום המגורים של הקטין הוא ארה"ב, לא ישראל.
בהתאם, בית המשפט קבע כי יש להשיב את הקטין לארה"ב וביטל צו עיכוב יציאה מן הארץ, ואף קבע שיש להחזיר את דרכון הקטין לאימו. כמו כן, נקבע כי המשיב – האב, ישלם לטובת האם הוצאות משפט בסך של 50,000 ₪.
