בית הדין הרבני דן בתביעה שהוגשה על ידי אב, בנושא ביטול מזונות, בשל היעדר קשר עם ילדיו. התביעה הזו עסקה בחריג היחיד, אולי, שאבות יכולים להתבסס עליו, בכל הנוגע לחובה לשאת במזונות ילדים, שנובעת מהדין הדתי, שהוא המחייב בישראל בכל הנוגע למזונות וגירושין של יהודים. בית הדין הרבני אשר נדרש לתביעה, הוא בית הדין הרבני בטבריה ומדובר בתיק (טב') 846585 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו). במאמר שלהלן, נסקור את פסק הדין וכן נסביר באופן כללי מה הדין באשר למזונות ילדים ומהו "בן סורר ומורד". כל זאת – לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשים והגולשות, כדלקמן:
נעיר, כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך ניתן ומומלץ לפנות למשרדנו.
מזונות ילדים – להלכה ולמעשה:
במדינת ישראל, דיני הגירושין והנישואין קבועים מכוח הדין העברי–דתי. כך מלמדנו חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953. בני זוג יהודים המבקשים להינשא בארץ, יעשו כן מכוח הדין העברי. בעת גירושין, יפנו בני הזוג לבית הדין הרבני. בענייני מזונות, מוטלת חובה על האב, מכוח הדין הדתי–עברי. האחרון גורס כי על האב מוטלת החובה לזון את ילדיו ולהבטיח להם קיום כלכלי הולם. ככלל, החובה לשאת במזונות נגזרת גם מגיל הקטינים. כלומר – אב חייב בשני סוגים של מזונות: מזונות מדין חובה ומזונות מדין צדקה. עד גיל 6, האב חייב בכל הוצאות הקטינים (ילדיו) ולכן כל המזונות הם מדין חובה, שנגזרים באופן מוחלט, ללא קשר להכנסת האב. לאחר גיל 6, חייב האב במזונות מדין חובה, בכל הנוגע להוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילדים. מעבר לכך, חייב האב במזונות מדין צדקה, שנגזרים גם מיכולת הכנסתו וגם מיכולת השתכרותה של האישה. לאחר גיל 15, חייב האב במזונות מדין צדקה, כלומר – בהתאם להכנסתו.
חשוב לציין שתי נקודות נוספות חשובות בכל הנוגע למזונות ילדים: האחת – מזונות משולמים בהתאם לכל ילד. השנייה – ענייני מזונות נדונים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. לשתי הערכאות יש סמכות מקבילה.
בן מורד:
למעשה, החובה לשאת במזונות מוטלת על האב. יתר על כן – מדובר בחובה מוחלטת. עם זאת, יש חריג אחד, שבמסגרתו אב יכול להיות פטור מחובת מזונות. החריג הזה מכונה בהלכה העברית "ילד סורר ומורד", כלומר – ילד שמסרב לשהות במחיצת האב ולקיים עמו כל קשר, הוא ילד מורד. עם זאת, לא בקלות יקבל אב פטור ממזונות, שכן ילדים הם עדיין ילדים והאב הוא הבוגר מבין השנים. כדי שאב יקבל פטור ממזונות, עליו להוכיח ברמת וודאות מאוד גבוהה, שחוסר הרצון לקיים עמו קשר, נובע רק בשל התנהגות הקטין וכן אמו.
תביעה שהוגשה לבית הדין הרבני:
בתביעה שהוגשה, טען האב כי בתו אינה מקיימת עמו כל קשר ישיר. בין היתר, טען כי הבת מושפעת מהסתה של האם. עוד נטען, כי סירוב הבת לקיים עמו קשר, מנוגד גם להסכם הגירושין שעליו חתם עם האם. לכן, תבע האב, לפטור אותו ממזונות בתו. חשוב להעיר כי בין הצדדים הייתה מחלוקת בענייני חינוך, בכל הנוגע לבת, אך בית הדין הרבני קבע כי קשיחות של הורה, בוודאי שאינה מהווה עילה לפטור אותו ממזונות וכמובן אינה עילה לאפשר לקטין לנהוג באב בחוסר כבוד. נקודת המוצא בתיק זה, כמו כל תיק דומה, היתה כי על הקטין לכבד את הוריו, כמצווה בהלכה העברית.
הכרעת בית הדין – ביטול מזונות:
כפי שתיארנו לעיל, לא בקלות יקבל אב פטור מחובת מזונת ילדיו וכך גם קבע בית הדין הרבני. בין היתר, השיקול שעמד בפני בית הדין הרבני, הוא השיקול הכלכלי. בהיעדר מזונות, קיים חשש כבד שאולי הקטין לא יוכל לגדול כראוי ולא יהיה מי שידאג לצרכיו. כך נכתב: "והנה, אם נקבל את התביעה לפטור את האב ממזונות, תעלה השאלה ממה היא תתפרנס ומהיכן יחיה ירק זה. האם האב מעוניין שהבת תפסיק את לימודיה ותצא לעבוד כדי לפרנס את עצמה? ודאי שלא זאת כוונתו. נוכחנו במהלך כל הדיונים כי הוא אב אוהב ורוצה בטובת ילדיו. לדבריו, אף בקשתו הנוכחית הוגשה רק כעת ולא כעבור חצי שנה מההחלטה הנ"ל, מכיוון שדאג לרווחתה של הבת. בוודאי כוונתו היא שהחוב יוטל במלואו על האם ועל ידי זה היא תחדל מההסתה של הבת כלפיו. אך מכיוון שקבענו שלא הוכח שהאם אשמה בנתק, הדבר לא יהיה צודק. מאידך, אין זה מתקבל על הדעת לחייב אב במזונות לילדה שאיננה מוכנה לתקשר עמו".
אי לכך, קבע בית הדין, כי מעתה המזונות לא ישולמו לאישה, אלא לקטינה באופן ישיר וזאת כדי לדרבן את הקטינה לקיים קשר עם אביה.
לייעוץ עם עו"ד בתחום – פנו אלינו
