סיפור שהיה, כך היה: בני זוג נמצאים בהליך גירושין, שבמהלכו האב עזב את הבית. ביום בהיר, לטענת האב, האם העבירה את הילדים שלהם (האחד בן 4 והשני בן 10 חודשים) לעיר אחרת, במרחק של 50 ק"מ ממקום מגוריו של האב. האב פנה לבית המשפט לענייני משפחה, בתביעה לצו מניעה, כדי למנוע את המעבר. מה קבע בית המשפט לענייני משפחה? מדובר בתיק י"ס 34075-07-22, שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. במאמר זה נסקור את עובדות פסק הדין, על מנת להעניק לכם הקוראים מידע איכותי. נעיר כי המאמר לא מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
עובדות פסק הדין:
כאמור, מדובר בבני זוג לשעבר, שיש להם שני ילדים קטנים. בחודש יוני 2022, האב עזב את דירת המגורים המשותפת של בני הזוג, כדי לעבור לגור עם מישהי אחרת. כפי שנסקר בפסק הדין, לאחר שהאב עזב את הבית, הוא לא קיים קשר תקין ורציף עם ילדיו ואפילו היה נתק מסוים ביניהם. לקראת חודש אוגוסט, האם עזבה את הבית עם ילדיה ועברה לעיר אחרת, מרוחקת יחסית, במרחק של 50 ק"מ מהבית הקודם שלהם. בתחילה ניתן צו מניעה זמני על ידי בית המשפט, האוסר על האם להעביר את הילדים. אחר כך הוגשה בקשה לבטל את ההחלטה, כאשר בינתיים, למרות הצו, האם לא חזרה לביתה הקודם.
לטענת האם, האב לא נמצא בקשר עם ילדיו, ולכל היותר הוא מקיים קשר רופף. לטענת האם, הוא בכלל לא מקיים הסדרי ראיה. הוא טס לחו"ל, מבלה ובכלל לא מתייחס לילדיו. כמו כן, טענה האם שהמעבר שלה היה בהסכמה של האב. לעומת זאת, האב טוען שלא הביע הסכמה וכי האם מסכסכת בינו לבין ילדיו ומערימה קשיים על קיום קשר תקין איתו.
העברת קטין ממקום למקום:
ככלל, כאשר הורים גרושים, הם עדיין אחראים על ילדיהם. גם כאשר אב מקיים הסדר משמורת שכולל שהייה עם ילדיו בימים ספורים במהלך השבוע ובסוף השבוע, הוא עדיין האפוטרופוס הטבעי שלהם. בהתאם, כאשר רוצים להעביר קטין ממקום למקום (כלומר להעביר אותו מעיר אחת לעיר אחרת), יש לקבל את הסכמת ההורה השני, במיוחד כאשר מדובר במעבר למקום מרוחק, שיש בו כדי להקשות על ההורה השני לשהות עם ילדיו. לצד זאת, גם בהיעדר הסכמה של ההורה השני, ניתן לעתור לבית המשפט לענייני משפחה, אשר יבחן את הבקשה ואת עצם המעבר בהתאם לטובת הילד. ההורה המבקש לעבור עם ילדיו, צריך להוכיח כי המעבר הוא לטובת הילדים, או כי אין במעבר כדי לפגוע בטובת הילדים.
הכרעת בית המשפט לענייני משפחה:
מבחינה עובדתית, בית המשפט קבע כי אכן מאז עזיבת האב, האחרון לא מקיים קשר טוב עם ילדיו, והקשר גם נותק ארוכות. כמו כן, נקבע כי האב לא פועל בכלל למצוא מקום מגורים לעצמו, וגם כאשר התגוררו במקום הקודם שאותו עזב האב, האחרון לא טרח למצוא דירת מגורים בקרבתם. כלשון בית המשפט, ההתנהלות של האב אכן "מעמידה בספק את טענת האב כי טובת הקטינים היא העומדת לנגד עיניו". עוד קבע בית המשפט, כי תשובותיו של האב במסגרת חקירה נגדית, היו מאוד מתחמקות.
מצד שני, בית המשפט קבע כי גם טענת האם לא חפה מטעויות. בית המשפט קבע כי המעבר לא הפתיע את האב וכי הנושא היה "באוויר", מצד שני בית המשפט קבע כי האם לא הוכיחה שאכן האב הביע הסכמה פוזיטיבית. עוד קבע בית המשפט, כי האם אכן העבירה את הילדים בניגוד להחלטת בית המשפט.
בסופו של דבר, הכרעת בית המשפט מבוססת על טובת הילד, ולא על התנהלות הצדדים, גם אם היא לא הייתה תקינה. בהתאם, בית המשפט קבע כי החזרת הילדים לדירה הקודמת, לא תהיה לטובתם. כמו כן, נקבע כי האב לא מצא מקום מגורים, ולכן לא הוכחה זיקתו למקום המגורים הקודם. בנוסף קבע בית המשפט כי אין לאם עורף משפחתי בקרבת מקום המגורים הקודם, ולעומת זאת, במקום המגורים החדש האם תהיה קרובה למשפחתה, שתוכל לסייע לה – וזהו דבר קריטי כאשר מדובר בילדים קטנים. עוד קבע בית המשפט, כי האם מצאה מקום עבודה חדש במקום החדש, עם שכר גבוה מאוד, ולכן הדבר רק יסייע לרווחה של הקטינים.
מכאן קבע בית המשפט כי יש לבטל את צו המניעה ולאפשר לאם להמשיך להתגורר במקום החדש עם ילדיה. מצד שני, בית המשפט הטיל על האם הוצאות משפט, בגלל התנהלותה והמעבר שעשתה ללא הסכמה וללא צו שיפוטי שמתיר זאת.
