כאשר בני זוג מתגרשים, עליהם להסדיר מספר רב של נושאים. תחילה עליהם להתגרש, כאשר הגירושין נערכים בבית הדין הרבני (במידה ומדובר ביהודים). לצד זאת, עליהם להסדיר גם נושאים נלווים לגירושין. תחילה, המשמורת של ילדיהם המשותפים, כלומר – מי יהיה ההורה המשמורן או שאולי ההורים יקיימו משמורת משותפת, וגם כיצד ייערכו הסדרי ראיה (במידה ויוחלט על משמורת בלעדית). עוד על בני זוג להסדיר את עניין המזונות, שכן האב מחויב למזונות ילדיו כדי להבטיח את קיומם הכלכלי ההולם. לבסוף, בני זוג צריכים להסדיר את חלוקת הרכוש המשותף שלהם.
מה הדין לגבי רכוש משותף? מה הדין לגבי נכסי מוניטין וזכויות פנסיוניות? על כך במאמר שלהלן, שבו נעסוק בפסק דין מעניין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, בעניין זכויות פנסיוניות.
נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם מידע איכותי, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין דיני משפחה.
חלוקת רכוש בין בני זוג – הדין הכללי:
בישראל, קיים חוק שנקרא חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973. החוק הזה קובע ברירת מחדל חוקית, לפיה בעת גירושין, הרכוש המשותף של בני הזוג מתחלק באופן שווה. רכוש משותף מוגדר בתור כל רכוש של בני הזוג, למעט: קצבת אלמנות, קצבת נכות, מתנה שקיבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין או רכוש שהיה שייך לבני הזוג לפני הנישואין. זאת ועוד: כרכוש משותף, נחשבים כמובן גם דירה או בית מגורים, מוניטין (למשל עסק שהוקם במהלך הנישואין) וגם זכויות פנסיה. כלומר – לכל אחד מבני הזוג יש זכות שווה על הפנסיה של בן הזוג האחר, על קרנות השתלמות, קופות גמל ועוד.
חשוב להעיר כי יש אפשרות לחרוג מהסדר איזון המשאבים, שהוא בעצם ברירת המחדל לפי חוק יחסי ממון (כלומר – חלוקה שווה). הדרך לחרוג מכך, היא באמצעות עריכה של הסכם ממון, שיש לאשר בבית המשפט.
מקרה שהיה – כך היה:
בני זוג התגרשו והגיעו להסכם. ההסכם התקבל במסגרת תביעה להסדר איזון משאבים בין בני הזוג. במסגרת ההסכם, הוחלט שהזכויות הפנסיוניות לא יאוזנו בשלב ההסכם, אלא יתנהל מו"מ נפרד בעתיד. בהמשך הוגשה תביעה על ידי הבעל, בדרישה לערוך איזון משאבים על הזכויות הפנסיוניות של הצדדים, באופן שווה.
למעשה, המחלוקת בין בני הזוג הייתה משפטית, האם יש לכלול במסגרת הזכויות הפנסיוניות את קופות הגמל של בני הזוג. הבעל טען שכן, משום שהחוק קובע כי נכללים כל נכסי בני הזוג, לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קופות גמל ואף חסכונות.
לעומת זאת, האישה טענה שיש לדחות את טענת הבעל, משום שבמסגרת קופת הגמל, יש רכיב הוני ולא רק רכיב של פנסיה, כאשר הרכיב ההוני לא קשור לפנסיה. האישה אף הציגה אסמכתא מטעם רואה חשבון מטעמה. למעשה, האישה טענה שרכיב הוני הוא דבר שנצבר במהלך השנים, ואין לאזן אותו. חשוב להסביר – וזו הערה שלנו, כותבי המאמר, גם רכיב הוני הוא רכיב בר איזון, אבל האישה טענה שיש להיצמד להסכם שנחתם בין בני הזוג, שהחריג רק את עניין הפנסיה.
לטענת הבעל – פנסיה כוללת הכל, ומאחר שהוחרגה פנסיה, הכוונה היא לכל הנושאים (קופות גמל, השתלמות ועוד). מנגד, האישה טענה שההסכם נקט רק במילה "למעט פנסיה", ולכן יש לפרש את המונח בצורה דווקנית, ולא לכלול קופות גמל ועוד. בהתאם, היא גם ניסתה להראות שבקופת גמל יש רכיב הוני, שהוא לא פנסיה.
מדובר בתיק שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, במסגרת תיק תלה"מ (י-ם) 51776-11-21, פלוני נ' פלונית.
הכרעת בית המשפט:
למעשה, מדובר במחלוקת פרשנית, על בסיס הסכמה קודמת של בני הזוג. בית המשפט קיבל את טענת התובע. אכן יש מחלוקת לגבי הדרך בה יפורש ההסכם של בני הזוג, אבל בית המשפט קבע כי פירוש דווקני של המונח "זכויות פנסיוני", סותר את החוק וגם את שיקול דעת הצדדים. בית המשפט התייחס למינוח שבו השתמשו בני הזוג בהסכמה הקודמת שלהם, ונצטט את הדברים במלואם עקב החשיבות (פסקה 24 לפסה"ד): "אמנם המונח שננקט בפרוטוקול הדיון בו הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות כאמור – הוא – "זכויות פנסיוניות", ברם בנסיבות דנן, דומה כי היתפסות דווקנית ללשון הפשט של המונח שננקט בפרוטוקול וצמצומם לרכיב הפנסיוני בלבד ולא לרכיב ההוני באותה קופה ממש, תחטא לכוונתם האמיתית של הצדדים, ולא תואמת תוצאה סבירה והגיונית".
מכאן, תביעת הבעל התקבלה, ונקבע כי יש לערוך חלוקה שווה של זכויות הפנסיה, לרבות כל הזכויות הסוציאליות של בני הזוג.
