הוצאת ילדים מהבית – להלכה ולמעשה

במקרים שבהם נשקפת סכנה לחייהם של הילדים, או שניכר כי הטיפול בהם לקוי בצורה חריגה, יוכל בית המשפט להורות, על ידי צו, על הוצאתם מביתם (בית הוריהם) והעברתם למסגרת אחרת – וזאת על ידי צו משמורת. על מנת לעשות זאת, יש צורך בהכרזה על הקטין כקטין נזקק. מדובר בנושא סבוך ורגיש.

במאמר זה נסקור: הגדרת קטין כ"קטין נזקק", באילו מקרים יוצא ילד מביתו וכיצד.

כמו כן, נבקש להדגיש כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין לענייני משפחה.

הגדרת קטין בתור "קטין נזקק":

בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ן–1960 (להלן: "חוק הנוער"), אשר בא להסדיר את המקרים שבהם יש להתערב בתא משפחתי, ישנם מקרים המחייבים את התערבות בתי המשפט בתא המשפחתי, עד לכדי הוצאה מהבית. החוק הגדיר בסעיף 2, באילו מקרים תהיה מעורבות בתא המשפחתי ומתי יוגדר קטין בתור "קטין נזקק", כדלקמן: מי שלא נמצא אחראי עליו, מי שנמצא עליו אחראי אך הוא אינו יכול לטפל בו או להשגיח עליו או שהאחראי מזניח את הטיפול וההשגחה על הקטין, קטין שביצע עבירה פלילית ולא הובא לדין פלילי, קטין שנמצא משוטט או פושט יד, קטין הנתון להשפעה רעה ו/או נמצא במקום המשמש כדרך קבע כמקום ביצוע עבירה, כאשר הקטין עלול להיפגע נפשית או פיזית מהמצב שבו הוא נמצא וקטין שנולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).

באילו מקרים יוצא ילד מביתו:

לאחר קביעה כי מדובר בקטין נזקק, הוא יטופל באמצעות עובד סוציאלי, אשר יבחן את עניינו ויציג את המלצותיו בפני בית המשפט. על בית המשפט לקבוע כיצד יטופל הקטין הנזקק, על ידי אחת מהדרכים הבאות: מתן הוראה לקטין או לאחראי עליו, במטרה להוביל להתפתחות תקינה, למנות אדם שיהיה אחראי על הקטין בעניינים מסוימים, לכפוף את הקטין להשגחתו של עובד סוציאלי, להוציא את הקטין ממשמורת להשמה חוץ ביתית.

יובהר: הוצאת הילד מביתו תעשה כצעד אחרון. בפועל, ההוצאה יכולה להיעשות למסגרות הבאות: פנימיות, הוסטלים, מעון משפחתי בקהילה, משפחות אומנה ומסגרות חירום. כל אחת מהמסגרות הללו, תהיה מלווה באנשי מקצוע. בחלק מהמסגרות יהיה קשר ישיר עם הורי הילד וזאת בהתאם לנסיבות. במקרים מסוימים, כמו הוצאה למסגרות חירום, יתכן וינתקו את הקשר עם ההורים (הדבר לרוב ייעשה לאחר פגיעה מצדם בקטין).

הוצאת ילדים מביתם – יישום התהליך בפועל:

לאחר אבחון של הילד במסגרת הקהילה, באמצעות עובדים סוציאליים, מורים ופקידי סעד, יתכן ויעלו את עניינו לוועדת החלטה של משרד הרווחה. בוועדה זו ינסו למצוא חלופות או פתרונות למצוקה של הילד.

כבחירה אחרונה וקיצונית ביותר, הפתרון יהיה השמה חוץ ביתית. במידה והורי הילד יסכימו כי מדובר בטובת הילד ויאשרו את התהליך, יעבור הילד למסגרת שהוצעה לו.

במידה ואין הסכמה, המלצות הוועדה תועברנה לפקיד סעד, אשר תפקידו לפנות לבית המשפט, בבקשה לצו הוצאה ממשמורת. הצו בעצם מובא כנגד החלטת ההורים. לאחר הגשת הבקשה, ישקול בית המשפט את מתן הצו, בראיית טובתו של הילד הספציפי. יצוין כי במקרים חריגים שבהם יש חשש ממשי לחייו של הילד, לבית המשפט יש סמכות להוציא צו חירום, המאפשר הוצאה מיידית.

לסיכום:

הוצאת ילד מביתו הינה צעד קיצוני, אשר מבוצע רק לאחר נסיבות חריגות, אשר הוכחו כמסכנות את חייו של הקטין ו/או מונעות ממנו לקיים אורח חיים תקין והתפתחות תקינה. כל אלו – בניגוד לאמנת זכויות הילד ועקרון טובת הילד. חשוב לציין כי במקרים הללו, יכול בית המשפט למנות לקטין עורך דין אשר מהווה אפוטרופוס לדין, על מנת למנוע ניגוד אינטרסים בין הורי הקטין, שהם האפוטרופוסים הטבעיים, שהחלטותיהם הובילו להגדרת הקטין כקטין נזקק. כמו כן, במקרים מסוימים, ההורים רשאים לערער על ההחלטה המתקבלת בבית המשפט, באמצעות ייצוג על ידי עורך דין. בשני המקרים, המדינה מקצה עורך דין מטעם הסיוע המשפטי, בעת הגעה לדיונים בערכאות המשפטיות. כמו כן, הצדדים יכולים להגיע עם עורך דין מטעמם, אשר ידריך אותם בניהול ההליך וכן יסביר את ההשלכות של כל צעד בהליך.

Rate this post