מתנות מבני משפחה הן דבר נפוץ מאוד, אך מתנה כשמה כן היא, נמסרת למקבל המתנה, ונשארת לתמיד (בדרך כלל). אך לצד מתנות, גם הלוואות הן דבר מקובל בין בני משפחה. לעיתים בתקופות לחוצות כלכלית, רבים פונים לחתן, להורים, לאחים, לצורך הלוואה.
כמובן שכאשר מדובר בהלוואה מבן משפחה, סביר שתנאי ההחזר יהיו מקלים יותר, מאשר תנאים של בנק או כל גוף מוסדי אחר. עם זאת, מה הדין כאשר ניתנת לכאורה הלוואה, אין לגביה תיעוד ממוסמך, ומספר שנים לאחר מכן, צד אחד מבקש את כספו בחזרה, והצד השני בכלל טוען שמדובר במתנה ולא בהלוואה? מקרה שהיה כך היה, אשר נדון בבית המשפט לענייניי משפחה. הבה נסקור את פסק הדין המעניין שעסק בסכסוך משפחתי בין חתן למחותן, על רקע הלוואה שניתנה לכאורה.
נעיר כי מטרת המאמר היא להציג לכם הקוראים תוכן איכותי, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין לענייני משפחה.
עובדות פסק הדין:
המקרה נדון בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד (תמ"ש 9928-05-21 ד' נ' פ'). מדובר בתביעה כספית להשבת הלוואה בסך 50,000 דולר. התובע הוא חמו לשעבר של הנתבע (אבי גרושתו). הנתבע ובת התובע היו נשואים במשך 19 שנים והתגרשו בשנת 2020. כאשר נישאו, בשנת 2001, התובע טען כי נתן לבני הזוג הלוואה בסך 100,000 דולר, לצורך רכישת נכס מגורים.
התובע נתן לבני הזוג הלוואה כדי לסייע להם כלכלית בתחילת הנישואין, ובמהלך השנים בני הזוג אכן שיפרו לטענתו את מצבם הכלכלי, והם גם רכשו דירה גדולה ומפוארת יותר. עוד טען התובע, כי במהלך השנים פנה פעמים רבות לנתבע ובירר מה לגבי החזר ההלוואה, והאחרון מסר לו כי "יחזיר כאשר יוכל". עוד טען התובע, כי הייתה זו הלוואה וכי יש לו עוד 6 ילדים והוא רוצה לסייע לכולם. התובע אפילו צירף לתיק המשפטי מסמך שממנו עולה כי הנתבע הכיר בעבר בזכאותו של התובע לקבל את ההלוואה בחזרה.
נעיר כי בעת סקירת טענות התובע, בית המשפט כתב כי חלק ניכר מטענות התובע, מתבססות על עובדות שלא הוזכרו בכלל בכתב התביעה.
מנגד, הנתבע טוען כי חלה התיישנות על התביעה, שכן זו הוגשה בעצם 20 שנים לאחר שלכאורה ניתנה הלוואה. בנוסף טען הנתבע שמעולם לא קיבל הלוואה, אלא שאשתו קיבלה מאביה 100,000 דולר, והיא הוסיפה את הכסף לרכושם המשותף שנצבר במהלך השנים. עוד טען כי גם הוריו נתנו לו סכום דומה. עוד טען כי המסמך שצירף התובע, הוא מסמך שנערך במסגרת מו"מ בין הנתבע לגרושתו במשא ומתן, ולא ניתן להסתמך עליו כלל.
הכרעת בית המשפט:
הבסיס הוא כי על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. בפועל אכן הועבר סך של 100,000 דולר, אבל התובע טוען כי הועברו כהלוואה, ואילו הנתבע טוען שמדובר בסכום שניתן כמתנה לבתו של התובע. כלומר, הנטל להוכיח שמדובר בהלוואה לבני הזוג ולא במתנה, הוא על התובע.
יותר מכך, התובע אישר בחקירה נגדית כי רצה לעזור לבני הזוג, ושיחזירו לו כסף אם יסתדרו כלכלית. לשיטת בית המשפט, הוא התרשם כי אין הבדל בין סיוע לבין מתנה בנסיבות העניין.
עוד התברר במסגרת ההליך, כי התובע נתן דירות לילדיו, במתנה, ולא כהלוואה, דבר שדווקא מחזק את טענות הנתבע בתיק.
לגבי המסמך שעליו הסתמך התובע, בית המשפט דחה את המסמך. נקבע בפירוש בהתאם לפסיקה המשפטית במקרים כאלו, שמסמכים שהוחלפו במסגרת משא ומתן, אינם קבילים. בית המשפט אפילו ביקר את התובע על עצם השימוש במסמך, שהוא בכלל מסמך שהוחלף בין הנתבע לבין בת התובע, במסגרת סכסוך הגירושין ביניהם.
עוד קבע בית המשפט, כי התובע לא התייחס בכלל לטענת ההתיישנות. במהלך השנים התובע הזניח לחלוטין את טענותיו בעניין, כך שאפילו אם היה מוכח שמדובר בהלוואה, הרי שטענותיו אלו התיישנו.
מכאן, תביעת התובע נדחתה. התובע לא הוכיח את תביעתו, שאף התיישנה. לא רק שתביעת התובע נדחתה, אלא שהוא חויב בסך של 8,000 ₪ הוצאות משפט.
