במאמר זה נסקור בקצרה את חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ז– 1973. נדגיש כי המאמר לא מהווה תחליף לייעוץ משפטי ונכתב על מנת להסביר בקצרה את עיקרי החוק.
בפתח הדברים נזכיר כי כאשר בני זוג נישאים, אזי תרומתם הכספית אינה בהכרח זהה, אך התרומה למשק הבית, לגידול הילדים, לתפעול השוטף ועוד, מהווה תמורה שווה. כך שגם אם אחד מבני הזוג מרוויח יותר, אין זה רלוונטי לחלוקת הרכוש במקרה שבני הזוג יחליטו להתגרש. כאשר בני זוג מחליטים להתגרש, הם מגישים לבית הדין הרבני תביעת גירושים. לאחר הגשת תביעת הגירושים, מגישים בני הזוג תביעות נלוות. התביעות הנלוות השכיחות הן תביעת משמורת, תביעת מזונות ותביעת חלוקת רכוש.
בעבר הוגשו תביעות רבות לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה, בנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג וכיצד יש לחלק את הרכוש שנצבר במהלך תקופת הנישואים. כתוצאה מכך נחקק חוק יחסי ממון בשנת 1973, שתחולתו היא מיום 1/1/1974.
מה קובע חוק יחסי ממון?
חוק יחסי ממון קובע איזון משאבים – כלומר, כל הרכוש שצבר זוג נשוי, יתחלק באופן שווה בין בני הזוג כאשר יחליטו להתגרש. החוק תקף לזוגות שהתחתנו אחרי 1 בינואר 1974 ויש לו מספר חריגים: זוג שחתם על הסכם ממון לפני הנישואים וזוג שחתם על הסכם חלוקת רכוש במהלך הליך גירושים שנקבע בפסק דין. חריג נוסף, עוסק בסוגים מסוימים של רכוש, שלא יילקחו בחשבון לצורך איזון משאבים. על כך, בחלק הבא.
מהו רכוש בר איזון בין בני הזוג?
רכוש של בני הזוג, כולל את הרכוש "הרגיל", כגון דירה, רכבים, ציוד שנמצא בבית ועוד. בנוסף, הרכוש המשותף כולל גם השקעות, אופציות, מוניטין ולמעשה כל רכוש שצבר כל אחד מבני הזוג במרוצת השנים.
לפי חוק יחסי ממון, הרכוש שיש לחלק, הוא הרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואים. כך למשל, אם אחד הצדדים קיבל במתנה או בירושה דירת מגורים, והזוג חי בה יחדיו במהלך חייהם, הרי שניתן לראות זאת כרכוש משותף שייכלל באיזון במשאבים, אלא אם קיים הסכם ממון שקובע אחרת. קצבת נכות וקצבת אלמנות, הם סוגי רכוש שלא נלקחים בחשבון בעת איזון משאבים, כלומר – בעת חלוקת הרכוש.
הסכם ממון:
הסכם ממון שעליו חתמו בני הזוג לפני הנישואים, גובר על חוק יחסי הממון ועל הלכת איזון המשאבים. כאשר לאחד מבני הזוג יש נכס שהוא רוצה להשאיר בבעלותו הבלעדית, הוא ובן/בת הזוג חותמים על הסכם ממון, שבו הם קובעים אילו נכסים שייכים לכל בן זוג, במקרה שבו בני הזוג מתגרשים.
להסכם ממון יש יתרונות רבים, שכן הוא מבהיר למי שייכים הנכסים ובכך יכול לסייע בקיצור זמן הליך הגירושים וחלוקת הרכוש בין בני הזוג שמחליטים להתגרש. כאשר עורכים הסכם ממון, כדאי לפנות אל עורך דין מומחה בתחום, שיוכל לסייע בכתיבת הסכם קביל.
איזה דין חל על זוג שהתחתן לפני 1 בינואר 1974?
כאמור, חוק יחסי הממון חל על זוג שנישא החל מיום 1 בינואר 1974. על זוגות שהתחתנו לפני יום זה, חלה הלכת חזקת השיתוף, שיש לה שני תנאים מצטברים. האחד הוא כי בני הזוג ניהלו יחד חיים משותפים תחת קורת גג אחת. השני הוא כי בני הזוג תרמו במאמץ משותף לניהול הבית. המאמץ המשותף הוא לא רק בכסף: גם אם אחד מבני הזוג עבד במשרה מלאה ופרנס לבדו את המשפחה בעוד בן הזוג השני ניהל את הבית, מדובר במאמץ משותף שמקנה זכות להחלת הלכת חזקת השיתוף.
נוסיף כי כאשר אחד מבני הזוג תובע את החלת חזקת השיתוף, עליו להוכיח את התנאים המצטברים. הצד השני שטוען שהלכת חזקת השיתוף לא חלה, צריך להוכיח את טענותיו. בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, יחליט בהתאם למסמכים ולראיות שלפניו.
לסיכום:
כאשר זוגות מגישים תביעת גירושים לבית הדין הרבני, הם מגישים גם תביעות נלוות. אחת התביעות השכיחות ביותר היא תביעה לחלוקת רכוש. כאשר בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, שיש להם סמכות מקבילה, בא לבחון תביעה לחלוקת רכוש, הדבר הראשון שהוא בודק הוא מתי הזוג התחתן. אם הזוג התחתן אחרי 1 בינואר 1974, חל עליו חוק יחסי ממון. אם התחתן לפני כן – אזי חלה עליו הלכת חזקת השיתוף. בהליך גירושים ובתביעות הנלוות, מומלץ להתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום, שינהל את ההליך בצורה המקצועית ביותר.
