כידוע, גם זוגיות שמתחילה טוב יכולה להיגמר רע, ולפעמים הנסיבות לכך הן בכלל לא בשליטתנו. על פי ההלכה היהודית, לא ניתן להתיר קשר נישואין ללא גט שמוסכם הן על הבעל והן על האשה; אלא שלא תמיד מתאפשר לקבל את הסכמת שני הצדדים. במאמרים הקודמים דיברנו על סרבנות גט ועל עגינות – מצבים שבהם אחד הצדדים, ובעיקר הבעל, נעדר, לא מסוגל, או מסרב מסיבות שונות לתת גט לאשתו, על מנת שתוכל להמשיך בחייה ולהינשא בשנית. ובכן, מסתבר שגם כשהבעל נפטר, אלמנתו עדיין לא הופכת באופן אוטומטי ל"מותרת" לנישואין. בנסיבות מסוימות, היא תיאלץ לקיים מנהג הלכתי שנקרא "טקס חליצה" לפני שתוכל להינשא מחדש.
מהו טקס חליצה?
יאיר שטרן כתב בשירו המפורסם כי "משורה משחרר רק המוות". ובכן, מנישואין – לפחות בהלכה היהודית – המוות לא תמיד משחרר: אשה שבעלה נפטר מבלי שהותיר אחריו ילדים, לא יכולה להינשא בשנית בנישואים יהודיים עד אשר תעבור טקס חליצה.
מקורו של מנהג החליצה הוא במנהג הייבום, שהיה מקובל בימי קדם. על פי ההלכה, גבר שאחיו נפטר ללא ילדים, חלה עליו מצוות הייבום – כלומר, עליו להינשא לאלמנת אחיו ולהביא לה ילדים, אשר ייחשבו כבניו של האח המת וימשיכו את השושלת שלו. החליצה היא טקס שמשחרר את האח ממצוות הייבום, ומשחרר את האשה להינשא לכל גבר אחר – מה שאינה רשאית לעשות כל עוד לא עברה את הטקס. גם בעידן המודרני, כאשר מצוות הייבום אינה מתקיימת עוד, עדיין מוטלת על האלמנה והיבם חובת החליצה.
איך זה קורה בפועל?
טקס החליצה עצמו הוא חוויה מפוקפקת לשני הצדדים, ובעיקר עבור האשה, אשר נדרשת לחלוץ את נעלו של הגבר, להשליך אותה על הארץ ביניהם ולירוק לנגד עיניו, ולנגד עיניהם של שלושה דיינים וכן עדים נוספים – כולם גברים. על האשה לבצע את הפעולות לשביעות רצונם של הדיינים, תוך שינון פסוקים המוקראים לה, שנועדו במקור להביע את מורת רוחה, כביכול, מהעובדה שאחי בעלה מסרב להינשא לה (לייבם אותה).
ב-2007, סערו הרוחות בעולם החרדי בעקבות הפצה של סרטון שהכיל תיעוד נדיר של טקס חליצה שנערך בבית כנסת בבני ברק. הטקס, שנמשך יותר משעה, נערך בנוכחות עשרות רבות של תלמידי ישיבה, חלקם ילדים ממש, שנראו מחייכים ומצחקקים, בעוד הדיינים מציבים דרישות דקדקניות בפני האלמנה, שאף הגיעה בשלב מסוים לידי בכי. התמונה הכללית היתה מבזה ומשפילה במידה כזו, שהיא גרמה לגל של תגובות ביקורתיות ומזועזעות גם בתוך החברה החרדית.
האם היבם יכול לסרב לחליצה?
בנוסף לבעייתיות של הטקס עצמו, האלמנה נמצאת במצב שבו היא תלויה למעשה בגיסהּ – הוא היבם – ובמשפחתו לצורך קיום החליצה. תלות זו יכולה להיות מנוצלת לרעה על ידי משפחת הבעל המנוח, אשר יכולה לעכב את החליצה ולהערים קשיים על האלמנה, למשל כדי להתנקם בה על רצונה להינשא בשנית, או כדי לגרום לה לוותר על זכויותיה בירושת בעלה או בנושאים אחרים. האלמנה עלולה אם כן למצוא את עצמה במצב דומה לזה של אשה עגונה או מסורבת גט.
במקרה כזה, האלמנה יכולה לתבוע מהיבם מתן חליצה בבית הדין הרבני. את התביעה מומלץ להגיש בעזרת עורך דין מומחה לענייני גירושין ובעל ניסיון במקרים דומים. אם היבם ממשיך לעמוד בסירובו גם לאחר שניתנה פסיקה של בית הדין המחייבת אותו בביצוע החליצה, משמע שהאלמנה "מעוכבת מחמתו" – כלומר מנועה מלהינשא בשנית בגללו – ולפיכך היא זכאית לתבוע ממנו מזונות, עד שיחזור בו מסירובו. ואם היבם עדיין מסרב, בית הדין רשאי לפסוק על "כפיית חליצה", בדומה ל"כפיית גט" – ובמקרים קיצוניים אף להפעיל על הסרבן סנקציות דומות לאלו שמוטלות על סרבני גט, לרבות מאסר.
האם יש דרך להימנע מטקס חליצה?
אשה שמעוניינת לפתוח בפרק ב' בחייה מבלי לערוך טקס חליצה יכולה "לעקוף" את הנושא על ידי בחירה בנישואים אזרחיים, או לחילופין קיום מערכת זוגית במתכונת של "ידועים בציבור". עם זאת, מבחינת ההלכה היהודית, כל עוד לא התקיימה חליצה, האלמנה תיחשב עדיין ל"אשת איש", כך שקיום יחסי אישות עם גבר שאיננו בעלה ייחשב ל"ניאוף", והילדים שייוולדו כתוצאה מזיווג כזה ייחשבו ל"ממזרים" ולפסולי חיתון.
לאשה שמעוניינת להינשא בנישואים יהודיים, אין מנוס מלקיים את טקס החליצה כלשונו. עם זאת, בעזרת ליווי וייעוץ של עורך דין מנוסה לענייני גירושין, ניתן לצמצם את עוגמת הנפש הכרוכה בתהליך, ולהימנע ככל האפשר ממצבים של ניצול, סחטנות ונקמנות בחסות חוקי ההלכה.
