טיפול כפוי – התביעה העומדת לפנינו, שאותה נסכם לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים, היא למעשה תביעתה של אם (להלן: "התובעת") לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת. האחרונה, במסגרת התביעה, דרשה אכיפה של הסדרי שהות וכן מתן טיפול רגשי ונפשי לילדיה על ידי עו"ס. לטענת האם, האב מסית את ילדיהם המשותפים כנגדה ובכך מונע קשר בינה לבינם, כל זאת בזמן שהילדים במצב נפשי קשה. יצוין כי ישנם שלושה ילדים – 2 קטינים ואחת בגירה. מדובר בתמ"ש 4487-01-15 פלונית נ' פלוני.
עובדות המקרה – סירוב טיפול כפוי:
מדובר בבני זוג שסיימו את יחסיהם באמצעות הסכם גירושין, שבו קבעו משמורת משותפת, אך מרכז חיי הילדים יהיה בבית התובעת והיא תוגדר כמשמורנית מבינת הרשויות. אלא מה? לימים, ביקש האב מהתובעת לשאת בהוצאות ביגוד ילדיהם אשר רכש להם בחו"ל, אך התובעת סירבה לבקשתו.
טענות התובעת:
התובעת טענה כי נאלצה להסכים לקיזוזי מזונות מדי חודש, אך בפעמים שסירבה ופנתה אל הגרוש – אב הילדים – באמצעות בא כוחה, הלה שיתף את ילדיו בתכתובות ובכך, לטענתה, גרם לילדיהם לעמוד לצדו. כתוצאה מכך, אחד הילדים הקטינים סירב לחזור לבית אמו והתנה זאת בהפסקת ההליכים שפתחה התובעת כנגד אביו. גם הילדה הבגירה סירבה ליצור קשר עם התובעת. לטענת האם, באחד מימי שבת, נטלו הקטין והבגירה את אחותם הקטינה מבית התובעת, והשלושה הלכו אל בית אביהם.
מצב הדברים השפיע לרעה על הילדה הקטינה, עד כך שלאחר חזרתה לבית התובעת, נעלמו עקבותיה ובשל כך פנתה האם למשטרה, לשם איתורה. התובעת טוענת כי גם בימים בהם שהו ילדיה בביתה, הם התנכלו לה, קיללו אותה והאווירה הייתה מתוחה וקשה. למרות שפנתה למספר גורמים מסייעים, כמו הדרכה הורית וטיפול פסיכולוגי, דבר לא עזר לשיפור המצב.
לימים, האח הקטין וגם האחות הבגירה, החליטו לקחת את מטלטליהם ולעבור לבית אביהם ובכך למעשה ניתקו כל קשר עם אמם. משסברה התובעת כי האב הוא האחראי להסתה הקשה, עתרה בתביעתה לאכוף את הסדרי השהות שלה עם הילדים וכן להורות לנתבע להתנהג בצורה סבירה ואף לדאוג כי הילדים יקבלו טיפול רגשי ונפשי על יד מומחה ועו"ס.
טענות המשיב – האב:
לטענתו, התובעת הינה האחראית הבלעדית להתרחקות ילדיה ממנה, שכן היא אינה מתנהגת בצורה סבירה עמם. התובעת, מצדה, לא בחלה בשום אמצעי על מנת למנוע את הסלמת המצב בינה לבין ילדיה. לטענת האב, ההסלמה קרתה בשל מעבר הילדים אליו לבית ובשל תלונה של הילדים, שהתובעת מכה אותם כדרך קבע וכי מאיימת בהתאבדות באוזניהם. מכאן, הוא אינו צד לסכסוך בין התובעת לילדיהם ואינו מסית אותם כלל. האב אינו פוסל מינוי מומחה ועו"ס. כמו כן, לאור האמור, ביקש האב החלטה אופרטיבית, המשנה את הסדר המשמורת.
הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בנושא סירוב של טיפול כפוי ע"י הילד:
לאחר בחינת מצב הילדים, תוך התבוננות ביחסיהם עם הוריהם, בית המשפט מציין, כי הילדים מסרבים להליך טיפול כפוי על ידי בית המשפט. לטענת הילדים, הם האחראים הבלעדיים בכל הנוגע לקשר עם אמם וכן בהשתתפות בהליך טיפולי. מכאן, שהם מדגישים שבמידה וההליך המשפטי יתנהל כנגד אביהם, הם לא ישתתפו בהליך הטיפולי ומצב הדברים יישאר ללא שינוי.
לב הדיון עסק "בתסמונת ניכור הורי" – שהוכרה בפסיקת ביהמ"ש העליון. למעשה, זו תופעה המתרחשת בקרב ילדים להורים, הנמצאים בסכסוך משמורת לגביהם. תסמונת זו מובילה בהתנכרות הילדים לאחד ההורים, ללא כל הצדקה לכך. במקרה זה, לא ניתן לומר כי אין כל הצדקה לניכור ההורי שגילו הילדים לאמם. ביהמ"ש מנתח זאת לפי היחס שקיבלו הילדים מאמם, אובדן שליטתה בפניהם וכן ההליך הארוך שניהלה מול אביהם.
בין אם מדובר בתסמונת, אין לתופעה הזו שום הצדקה להימשך זמן רב. מנגד, אין כל כוונה להורות על העברת הילדים למשמורת פיזית של האם, בעל כורחם. לאחר שביהמ"ש הבין כי הילדים ואביהם אינם מתכוונים לפנות לאפיקי טיפול מרצון, וכי כל ניסיון בדרכי נועם כשל, הרי שעל ביהמ"ש לפעול על מנת להגן על טובת הילד.
מכאן קבע ביהמ"ש, כי ישנו ניכור הורי בין הילדים לאמם ולכן יש צורך מיידי ודחוף בהליכי טיפול מורכב. ביהמ"ש קובע סנקציה כספית העומדת על 2,000 ש"ח – שהאב יידרש לשלם בכל טיפול שנקבע ולא הייתה השתתפות בו. עוד נקבע, כי על האב להעביר דיווח כתוב לאם בכל מוצ"ש, בנוגע למצבם הבריאותי, הנפשי, החברי והלימודי של הילדים.