תיק מעניין מאוד נדון בבית המשפט לענייני משפחה בעיר חיפה, במסגרת תלה"מ 44330-02-18, ב' נ' ב'. פסק הדין עוסק בתביעה שהוגשה על ידי האישה, נגד בעלה לשעבר, שבמסגרתה היא עתרה לפיצויים בגין לשון הרע, וכן ל"צו עשה", אשר יאסור עליו לפרסם ספר על חייהם המשותפים. אגב, הגילוי על הספר, היה בעקבות קידומו באמצעות פרופיל מזויף ברשת החברתית. כמו כן, האישה עתרה לפיצויים בסך 400,000 ₪. מה קבע בית המשפט לענייני משפחה בתיק החריג הזה? מה גובר, פרטיות האישה, או זכותו של הבעל לפרסם את יצירתו? על כך, במאמר שלהלן.
נעיר, כי המאמר הוא מאמר תוכן שתכליתו להציג לכם הקוראים מידע איכותי. אין במאמר כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
עובדות פסק הדין:
לבני הזוג יש שני ילדים, והם התגרשו בשנת 2013. בין הצדדים ישנן מחלוקות קשות מאוד, ותביעות הדדיות רבות, כולל בקשות לצווי הרחקה. במהלך שנת 2017, האישה מצאה התאמה באפליקציית טינדר, לבעלה לשעבר, שם היא גילתה פרופיל פייסבוק ו"יומן" של בעלה לשעבר. היא קראה את היומן והבינה שזהו ספר שמפורסם ע"י גרושה ברשת החברתית. הספר כלל פרקים רבים על חייהם המשותפים, לרבות תמונות משותפות ופרטים אודות מצבה הבריאותי והנפשי. עוד טענה האישה כי הספר כולל את פרטי ילדיהם, מה שמביא לכך שכל אדם יכול להסיק במי מדובר ולגלות את זהותה של האישה.
מנגד, הבעל טען כי הוא אכן עומד מאחורי הספר. הוא פרסם פרקים מהספר כדי לקדמו והוא עתיד לצאת לאור בהוצאת ספרים פורמלית. הוא גם טען כי חייו האישיים, לרבות הזוגיות שלו עם האישה, היוו השראה לכתיבת פרקים מהספר, ושמה אינו השם המצוין בספר. עוד טען הבעל, כי אין לו כל קשר לפרופיל המזויף שאיתרה האישה.
הכרעת בית המשפט:
לאחר שמיעת ראיות וחקירות נגדיות, לרבות של אבי התובעת וכן חוקרת פרטית, קבע בית המשפט, כי ניתן לאתר את פרטי האישה רק לאחר חקירה, דרישה והצלבות, דבר שאדם מן היישוב לא יוכל לעשות ולא ירצה לעשות. לכן, לא קמה לאישה עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965. עוד קבע בית המשפט, כי התובעת ידעה שהספר כתוב עליה, משום שהיא ידעה שהכותב הוא בעלה לשעבר, אך אדם מן היישוב לא יוכל לגלות זאת.
בית המשפט גם קבע כי לנתבע (הבעל) עומדת הגנה של תום לב. בית המשפט קבע כי לאחר ששמע את הצדדים והתרשם מהם, הגיע למסקנה כי האינטרס של הנתבע, שלא לחשוף זהות – מאשש תום ליבו של הבעל. כמו כן, קיבל בית המשפט את עמדת הנתבע, לפיה כתיבת הספר הייתה חלק מהליך שיקום שעבר, לאחר מערכת היחסים בין השנים. כך יפים דבריו של בית המשפט:
"נתתי אמון מלא בעדות הנתבע כי פרסום עמוד הספר והספר לא נעשה על-מנת לפגוע בתובעת אלא כחלק מהליך שיקומו האישי ולשם שמירה על שלמות נפשו, רגשותיו ותחושותיו בשל התהפוכות שעבר במערכת יחסיו עם "מאיה". אינטרס זה של הנתבע שגם, כמפורט לעיל, עשה ופעל על מנת שזהות הכותב והאירועים שהיו בבסיס הרומן שכתב, לא יתגלו, לטעמי מקימים לו הגנה. כתיבת הספר הייתה מעין תרפיה והפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע – שיקומו ובריאותו הנפשית".
בית המשפט גם קבע, כי התובעת לא פעלה להקטין את הנזק שלכאורה נגרם לה. כלומר, היא לא עתרה מיידית להסרת הפרסומים, אלא עקבה במשך חודשים ארוכים אחרי הפוסטים של הגרוש שלה ואחר הפרסומים על הספר ולא ביקשה בזמן אמת להסיר את הפרסומים. לעומת זאת, הבעל כן פעל מיידית עם קבלת התביעה, והסיר תמונות שהתובעת הלינה נגדן, שפורסמו על ידו. כלומר – אם האישה הייתה פועלת בזמן אמת, הרי שכבר אז הבעל היה מסיר תמונות שהפריעו לה.
לסיכום:
בית המשפט הורה כי הספר יפורסם ללא תמונות – כפי שגם הסכים הנתבע. מעבר לכך, התביעה נדחתה והאישה חויבה בהוצאות בסך 20,500 ₪. מכאן, שהספר יפורסם.
