האזינו לתכנית הרדיו של עו"ד יעקב בלס ברדיו תל אביב: המדריך למתגרש
כתובה – מסלול החיים המוכר לרובנו, הוא כך: אנו מסיימים ללמוד בבית הספר, הולכים לצבא, משתחררים, הולכים ללמוד או לעבוד ובערך בשלב הזה, או מוקדם יותר, אנו מכירים את אהוב או אהובת ליבנו. לאחר תקופה שבה אנו מקיימים זוגיות, אנו נישאים ואם בחרנו להינשא על פי דיני מדינת ישראל – כלומר, לפי הדין הדתי–אישי, אנו גם נערוך הסכם עם בת הזוג שלנו, אשר במסגרתו אנו נתחייב כי במידה ונתגרש, נפצה את בת הזוג שלנו בסכום כספי מסוים (שאנו נבחר). לעיתים אנו אף מתחייבים שהסכום המסוים הזה, יהיה מאוד גבוה. עם זאת, יתכן שלאחר זמן מה, החוזה שעליו חתמנו במעמד הנישואין, יתממש ואז הצד השני – האישה – תבקש לקבל את הסכום שאליו התחייבנו בעת עריכת ההסכם.
האם הסיטואציה שתיארנו היא סיטואציה דמיונית? התשובה שלילית. הסיטואציה הזו משולה להסכם שעליו הגבר חותם במעמד הקידושין, אשר נקרא "כתובה". כתובה היא הסכם לכל דבר ועניין, אשר במסגרתו הבעל מתחייב כי בעת גירושין, יפצה את האישה בסכום הנקוב בה. אנשים רבים מציינים סכומים גבוהים מאוד בכתובה, שייתכן ואף יהיו חייבים בגינם. עם זאת, נשאלת השאלה, מהי תביעת כתובה? וגם: האם ניתן לממש כל סכום שקבוע בכתובה? מתי ניתן לשלול את הכתובה מן האישה – אם בכלל? על כל אלו, נדון במאמר שלהלן. אך עוד לפני כן, נסביר בקצרה מהו הליך הגירושין, אליו מתנקזות תביעות הכתובה. תביעות הכתובה הן חלק מהליך גירושין, לכן, בשל החשיבות נסביר גם על ההליך הזה וכל זאת לידיעתכן\ם ונוחיותכם\ן הגולשים והגולשות, כדלקמן:
לפני שנתחיל, נבקש להעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
ענייני גירושין ונישואין בישראל
הדין בישראל, קובע כי ענייני נישואין וגירושין נערכים לפי הדין הדתי–אישי, במידה ומדובר ביהודים (גם לגבי בני דתות שונות, אך לא נעסוק בכך במאמר זה). חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953, קובע כי נישואין וגירושין בין יהודים ייערכו על פי דין תורה. כלומר – לבית הדין הרבני יש סמכות הבלעדית לשפוט בענייני נישואין וגירושין. במקביל, כאשר בני זוג יהודים מבקשים להתגרש, יהיה עליהם לעשות כן באמצעות הגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי.
למעשה, תביעת גירושין היא תביעה משפטית, בדומה לכל תביעה משפטית אזרחית. לכן, במסגרת תביעת הגירושין, מגיש התביעה צריך לפרט את העובדות הרלוונטיות וכן מוטל עליו הנטל להוכיח כי עומדת לרשותו עילת גירושין מבין עילות הגירושין המוכרות בדין הדתי–עברי. לדוגמא – עילת בוגדת, עילת מעשה כיעור, עילת מורדת, עילת מום או פגם גופני פיזי, עילת מעשי אלימות, עילת עוברת על דת יהודית ועוד.
עם הגשת כתב התביעה לגירושין וכן לאחר התייחסות הצד השני, אשר רשאי להגיש כתב הגנה, יזומנו בני הזוג לדיון, כאשר בני זוג בהליך גירושין יכולים (ואף מומלץ לעשות כן) להיות מיוצגים על ידי עורך דין גירושין. בית הדין ישמע את טענות הצדדים ובהיעדר הסכמה לגירושין, בני הזוג יקיימו הליך הוכחות. כלומר – במסגרת ההוכחות שתוצגנה, בני הזוג יוכלו להוכיח את טענותיהם, באמצעות ראיות. במידה ותוכח עילת הגירושין, אזי בית הדין יורה על סידור גט, או במילים אחרות – על גירושין.
עם זאת, תביעת גירושין יכולה גם להיערך בהסכמה. כלומר, מבלי לנהל הליך משפטי מורכב, אלא באמצעות עריכת הסכם גירושין והגשת תביעה לאישור הסכם גירושין לבית הדין הרבני. במידה ובין בני הזוג שוררת הסכמה, הרי שבית הדין לא ייטה להתערב בה.
הליכים הנוגעים להליך גירושין
הליך גירושין לא כולל רק את הגירושין לגופם, שהרי לשם גירושין אשר יפרידו סופית בין בני הזוג, יש צורך בהסדרה של עוד מספר נושאים. עיקר ההליכים הנוספים הנוגעים להליך הגירושין, הם משמורת הילדים, חלוקת הרכוש המשותף וכן סוגיית המזונות. הבה נסביר בקצרה על כל אחד מהנושאים הללו.
מזונות ילדים
כפי שתיארנו לעיל, ענייני נישואין וגירושין מוסדרים בארץ על פי הדין הדתי–אישי שחל על בני הזוג. במקביל, גם החובה המוטלת על אבות לשאת במזונות ילדיהם, מוטלת מכוח הדין הדתי–אישי. במילים אחרות, אב חייב במזונות ילדיו בהתאם לדת היהודית. חובת המזונות, היא חובה מוחלטת והאב חייב בה בשתי צורות: במזונות מדין חובה ובמזונות מדין צדקה. ככלל, עד גיל 6 האב חייב במזונות מדין חובה, שכן כל ההוצאות הנדרשות לגידול הילד הן הוצאות שוטפות ובסיסיות. לאחר מכן, האב חייב במזונות ילדיו מדין חובה בכל הנוגע להוצאותיו הבסיסיות – כלומר, ההוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילד וכן במזונות מדין צדקה במידה ומדובר בהוצאות נלוות.
כבר בעת הפרידה בין בני הזוג, כלומר – מהשלב שבו האב עוזב את דירת המגורים, ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני (בענייני מזונות, הסמכות היא מקבילה בשתי הערכאות), בתביעה למזונות זמניים. רק לאחר שתביעת המזונות תידון במלואה, ייפסקו דמי מזונות סופיים. נעיר למען הסר ספק, כי מזונות משולמים לטובת כל ילד בנפרד, בהתאם לצרכיו.
תביעת משמורת
כאשר בני זוג חיים יחדיו ומקיימים משק בית משותף, אין משמעות לשאלת המשמורת. אך כאשר בני זוג מתגרשים, השאלה מי ישמש בתור משמורן בלעדי ובמקביל מי ייהנה מהסדרי שהות, היא שאלה מהותית ביותר. הזכות לשמש בתור הורה משמורן, היא למעשה הזכות לשמש בתור ההורה אשר יהיה אחראי באופן שוטף לגידול הילדים. במקביל, ההורה הנהנה מהסדרי שהות, נהנה מימים ספורים במהלך השבוע ובכל סוף שבוע שני – לרוב, שבהם הוא מבלה עם ילדיו. ככלל, סוגיית המשמורת תוכרע בהתאם לעיקרון הנקרא עיקרון טובת הילד. כלומר, בית המשפט יבחן היכן טובת הילד מתממשת בצורה הטובה ביותר, מבחינת המשמורת.
אפשרות נוספת להסדרת משמורת, היא לקיים משמורת משותפת. כיום, יותר ויותר זוגות גרושים מקיימים משמורת משותפת על ילדיהם. המשמעות היא ששני בני הזוג נהנים מזמנים קבועים שבהם הם מבלים עם ילדיהם ואמונים על טיפולם.
ענייני ממון בין בני זוג
כאשר בני זוג חיים יחדיו, הם צוברים מסה של רכוש משותף, בין אם מדובר בדירת מגורים משותפת ובין אם מדובר במניות, חסכונות, קופות גמל, או סוגים שונים של רכוש פיזי. בעת גירושין, עולה השאלה: כיצד יחולק בין בני הזוג הרכוש המשותף שלהם? ככלל, חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973, קובע כי בעת גירושין, תיערך בין בני זוג חלוקת רכוש שווה, בכל הנוגע לרכוש המשותף שלהם. בהתאם לדין, רכוש משותף מוגדר בתור כל רכוש מכל סוג, למעט מספר סוגים מסוימים, כגון – קצבת נכות, קצבת אלמנות, רכוש שהתקבל אצל אחד מבני הזוג במתנה ועוד. עם זאת, חלוקת רכוש בין בני זוג, לא בהכרח חייבת להיערך בהתאם להוראות הדין. דהיינו, חלוקת רכוש בין בני זוג יכולה להתבסס גם על הסכם ממון, אשר במסגרתו בני הזוג יסכימו על חלוקה שונה, בעת פרידה או גירושין.
מהי כתובה?
עד כה עסקנו בהליך הגירושין ובפרט בתביעות העיקריות שנכללות בתוך הליך הגירושין. עתה, נעסוק בנושא המאמר והוא "כתובה". כתובה ותביעה המוגשת מכוחה, מהווה חלק מהליך הגירושין, אך עדיין מדובר בהליך פחות שכיח, בהשוואה לתביעות העוסקות בענייני משמורת ילדים, או מזונות.
כתובה היא שטר קניין, שעליו חותם הבעל בעת הנישואין. במסגרת אותו שטר קניין, מתחייב הבעל לפצות את האישה במקרה שבו הנישואין יעלו על שרטון, או אם נרצה – על פי השפה המקראית, "ככל שהבעל יגרש את האישה". אין ספק שכיום אנו חיים במציאות מודרנית ונשים וגברים הם שווים. אך עדיין בכל מה שקשור לנישואין וגירושין, הדין בישראל מכפיף את העניינים הללו לדין הדתי הארכאי, שיש בו לא מעט הוראות שיש בהן כדי לפגוע בזכויות נשים, לצד דינים שיש בהם יופי רב ומוסר. שטר הכתובה, הוא ללא ספק אחד מהסממנים הארכאיים, שלא תואמים בהכרח את המציאות המודרנית וחשוב לנו להבהיר זאת.
הבה נחזור לדין החל על כתובה. כאמור, שטר הכתובה, הוא מעין התחייבות של הבעל כלפי האישה, במעמד הנישואין. מצד אחד, תכליתה של הכתובה היא ראויה: להבטיח לאישה בסיס כלכלי בעת גירושין, כדי לא יחסר לה דבר. מצד שני, כפי שציינו לעיל – יש בשטר הכתובה התייחסות לאישה כמעין קניין, על כל המשתמע מכך. עם זאת, חשוב גם לציין שהכתובה היא גם מעין חוזה בין הבעל לאישה, שכן החובה הדתית ההלכתית מחייבת את הבעל "לזון" את אשתו, כלומר – להבטיח את קיומה הכלכלי. כל עוד חוזה הנישואים בין הבעל לאישה מתקיים, הרי שחובת הבעל לדאוג לצרכיה, אך במידה והחוזה מופר, כלומר – בני הזוג מתגרשים, אזי על הבעל לפצות את האישה.
ומדוע אנו מציינים כל זאת? כדי להציג את היתרונות והחסרונות של הכתובה, לצד הרצון שלנו לפרוס יריעה רחבה על המונח "הכתובה", על כל רבדיו.
כמו כל חוזה, שטר כתובה הוא שטר בר מימוש. כאשר בני הזוג מתגרשים, האישה רשאית לנסות לממשו, על כל המשתמע מכך. במסגרת עריכת הכתובה, מצוין סכום הפיצוי הכספי שישולם לאישה בעת גירושין. כאשר גירושין אכן יוצאים לפועל, יכולה האישה להגיש תביעה למימוש כתובתה.
סמכותו של בית הדין לעסוק בתביעות כתובה:
ענייני כתובה נגזרים מדיני הנישואין והגירושין, אי לכך – הסמכות לדון בתביעות כתובה, מוקנית לבית הדין הרבני. תביעת כתובה היא תביעה משפטית לכל דבר, המחייבת הגשת כתב תביעה ולעיתים אף דיון משפטי מעמיק. בכל הנוגע לסמכות לעסוק בתביעות כתובה, עמד על כך גם בית המשפט העליון, אשר קבע מפורשות כי הסמכות שמורה לבית הדין הרבני: "הפסיקה נתנה פירוש רחב למונח 'ענייני נישואין' המופיע בסימן 51(1) לדבר המלך במועצתו בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, ככולל את מכלול הזכויות והחובות הנובעות ממעמד הנישואין, לרבות הזכויות והחובות הממוניות כלומר, כל תביעה כספית הנובעת ממעמד הנישואין, לרבות תביעת הכתובה, נכללת בגדרי הביטוי "ענייני נישואין". על כן, עניין תביעת הכתובה הנו באופן מהותי בסמכותו של בית הדין הרבני" (בג"ץ 9858/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול).
מבנה הכתובה
למעשה, הכתובה מורכבת משלושה חלקים שונים. הכתובה לגופה היא החלק הראשון, אשר בו מצוין הפיצוי הכספי שישולם לאישה במקרה שבו בני הזוג אכן יתגרשו, או חלילה במקרה של מוות. על פי הדין הדתי–עברי, על הבעל לשאת בתשלום מינימלי בכתובה, כלומר – סכום כסף. החלק הנוסף בכתובה, הוא בעצם התוספת. במסגרת החלק הזה, הבעל יכול להוסיף על הסכום המינימאלי הקבוע בכתובה. החלק האחרון והשלישי בכתובה מכונה "נדוניה". זהו החלק שבו מצוין הרכוש או הממון המובא לנישואין על ידי האישה (או משפחתה, מה שהיה נהוג בימי קדם). בעת גירושין, חובת הבעל להחזיר לאישה את הנדוניה, ללא קשר לחובה המוטלת עליו לפצות את האישה בסכום הכתובה, לרבות בסכום הנקוב בתוספת (כאמור – החלק השני בכתובה).
המשמעות המשפטית של כתובה
את המאמר הזה פתחנו בסיפור תיאורטי, אך אותו סיפור הוא לא בהכרח רק תיאורטי, אלא משקף מקרים רבים של גברים שבמעמד הנישואין, רצו להרשים את בת הזוג וציינו סכום פיצויים גבוה מאוד, אף לא ריאלי בכתובה. אלא מה? שנים ספורות לאחר מכן, בעת גירושין, הופתעו אותם גברים לגלות כי האישה עומדת על קבלת כספי הכתובה, במסגרת תביעה משפטית לבית הדין הרבני.
נעיר כי סכום הכתובה צמוד למדד, כך שגם לאחר שנים רבות, הוא עדיין אמור להיות סכום ריאלי. כך שבניגוד לסברה של רבים, סכום הכתובה הוא סכום בר מימוש וניתן לתבוע אותו בעת גירושין. במקביל, פסיקת בית הדין הרבני גורסת כי תביעת כתובה, היא למעשה תביעת חוב, כך שהצד המתנגד לתשלום הכתובה, עליו הראיה (ראה – תיק מס' 8888-64-1 (רבני אזורי) פלונית נ' פלוני, נתניה, פורסם באתר אוצר המשפט).
מצד שני, חשוב להדגיש כי פסיקת בית הדין הרבני מצאה לנכון להפחית את גובה הכתובה, במקרים לא ראליים. לדוגמא, בתיק שבו הוגשה תביעת כתובה, במקביל לתביעת גירושין (מצד הגבר), נטען על ידי האישה כי יש לפצותה בגובה הכתובה בסך מיליון שקלים, אך בית הדין קבע כי סכום הכתובה יהיה סכום ריאלי (נדגיש כי נקבע שמבחינה אופרטיבית יש להמתין תקופה ועם סיום ההליך ייקבע גובה הכתובה) ולא סכום של מיליון שקלים. עם זאת, בהתאם להוראות הדין, נקבע כי כתובה וסכומיה הם סכומים ברי מימוש (ראו – תיק מס' 286064/2 (רבני אזורי) פלוני נ' פלונית, נתניה, פורסם באתר אוצר המשפט, 11.07.10).
באילו מקרים עשויה האישה להפסיד את כתובתה?
ישנם מקרים שבהם האישה עשויה להפסיד את כתובתה. כל זאת – בהתאם לאמות המידה הקבועות בדין הדתי–עברי, הבה נסקור מספר מקרים כאלו:
אישה שזנתה תחת בעלה – במילים אחרות, כאשר אישה בוגדת בבעלה. בגידה על פי הדין הדתי, היא קיום יחסי מין של האישה עם גבר זר. כאשר אישה מקיימת יחסי מין עם גבר זר ומולידה לו ילדים, ילידיה ייחשבו כממזרים, כלומר – פסולי חיתון. על פי הדין הדתי–עברי, אישה שזנתה תחת בעלה לא תהיה זכאית לכתובתה. לבגידה בדין הדתי יש משמעות קשה. לכן, קשה מאוד להוכיח מעשה בגידה ויש לעשות כן באמצעות שני עדים אשר ראו את המעשה בעיניהם. ראו למשל – תיק מס' 5904-21-1 (רבני אזורי), פלוני נ' פלונית, תל אביב, פורסם באתר אוצר המשפט, 17.07.00.
אישה המבצעת מעשה כיעור – מעשה כיעור, כשמו כן הוא, מעשה לא ראוי הנעשה על ידי האישה. כלומר, כאשר אישה מבלה עם גבר אחר במקום סגור, היא מבצעת מעשה כיעור. אומנם לא ניתן להוכיח בגידה, אך מצד שני, עצם העובדה שהיא מתרועעת עם גבר אחר במקום סגור, היא מעשה לא ראוי לפי הדין הדתי–עברי. גם במקרה של מעשה כיעור, עשויה האישה לאבד את כתובתה. ראו למשל – תיק מס' 573821/2 (רבני אזורי) פלוני נ' פלונית, חיפה, פורסם באתר אוצר המשפט, 28.02.12).
עוברת על דת – על פי הדין הדתי–עברי, אישה שעוברת על דת יהודית, עשויה לאבד את כתובתה. אך הכלל ההלכתי גורס כי אישה שעוברת על הדת לאחר שהתרו בה פעם אחת, עשויה לאבד את כתובתה. דוגמא למקרה של אישה העוברת על דת, היא אישה שלא מקיימת מצוות או מחטיאה את בעלה, או לחלופין, אישה שמקיימת אורך חיים "מופקר".
אגב, מקרה מובהק ומאלף שבו קבע בית הדין הרבני הגדול, הוא מקרה שבו האישה העלילה על בעלה במשטרה כי נהג בה באלימות ולבסוף התברר כי לא היו דברים מעולם. בית הדין הרבני הגדול קבע כי מדובר במעשה שבו האישה עברה על דת, נהגה בזלזול ובהשפלה כלפי בעלה ולכן נקבע כי האישה תאבד את כתובתה (תיק מס' 812600/1 (רבני גדול) פלוני נ' פלונית, ירושלים, פורסם באתר אוצר המשפט, 02.08.10). במקרה אחר, בית הדין האזורי קבע כי אישה אשר לעתים תכופות נהגה בצורה מילולית בוטה כלפי הבעל ולמעשה פגעה בתא המשפחתי, לא תהיה זכאית לכתובתה (ראו: תיק מס' 562399/10 (רבני אזורי) פלונית נ' פלוני, פורסם באתר אוצר המשפט).
לסיכום – כתובה
תביעת כתובה אינה עניין של מה בכך. כדאי מאוד להיזהר כאשר רוצים להרשים, שכן ייתכן וסכום מופרז שתכתבו בכתובה, ישמש נגדכם בעוד מספר שנים. התנהגות בוגרת ונכונה, היא: לזכור כי מדובר מצד אחד בחוזה משפטי מחייב, אך מצד שני בעיקר באקט סימבולי. כמו כן, כפי שתיארנו במאמר זה, כתובה היא בעצם מסמך משפטי שעליו חותם הבעל, אשר נועד להבטיח לאישה תגמול כספי בעת גירושין. כתובה היא מסמך בר ביצוע ולכן בעת גירושין האישה יכולה להגיש תביעה כספית נגד הבעל לצורך מימוש הכתובה. תביעה זו תוגש לבית הדין הרבני. בשולי הדברים, נעיר כי במידה ואתם נמצאים בהליך גירושין, כדאי מאוד להיעזר בעורך דין גירושין בעל ניסיון, לרבות במקרה שבו עולה השאלה מה דינה של הכתובה בנסיבות העניין.