לשון הרע בין הורים לילדים

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה–1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), קובע כי לשון הרע כלפי אדם אחר, הוא כל דבר שיש בו כדי לפגוע בשמו הטוב של אדם, במשלח ידו, לבזות אדם אחר בגלל התנהגות או תכונות אופי אשר מיוחסות לו, או לשים אדם כמושא לבוז, ללעג או כמטרה לשנאה. כמו כן, לשון הרע הוא גם אמירה שיש בה כדי לבזות אדם בשל מוצא, דת, גזע, מין, גיל, מיניות או נטייה מינית. כדי שדבר מה יוכר בתור לשון הרע, יש להראות כי דבר הלשון הרע – "פורסם". פרסום מתממש, כאשר דבר הלשון הרע מועבר בין שלושה אנשים ומעלה.

מה הדין כאשר דבר הלשון הרע, מופנה בין אב לבנו? כיצד בוחן זאת בית המשפט? והאם הורים וילדים, בכלל יכולים להגיש תביעת לשון הרע איש נגד רעהו? על כך – במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכם/ן ונוחיותכן/ם, הגולשים והגולשות. במאמר נדון בפסק דין בנושא שניתן ממש לאחרונה, בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, במסגרת תמ"ש (נצרת) 15 – 09 – 7512 ד.ה נ' א.ה (פורסם בנבו):

חוק איסור לשון הרע:

כאמור, חוק איסור לשון הרע, קובע כי לשון הרע הוא דבר מה שהפרסום שלו עשוי לפגוע באדם אחר, בהתאם לקווים המנחים שהצגנו לעיל. למעשה, חוק איסור לשון הרע, הוא חוק שנועד להגן עלינו, הציבור הרחב, מפני פגיעה לא ראויה בשמנו הטוב. זאת ועוד, חוק איסור לשון הרע, הוא חוק אזרחי בעיקרו (למרות שהוא מתווה סנקציות פליליות).

אדם שנפגע מלשון הרע, יכול להגיש תביעה כספית נגד המזיק, כלומר – האדם שהפיץ נגדו את הלשון הרע. מנגד, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, אדם שהוגשה נגדו תביעה בגין פרסום לשון הרע, יכול להתגונן במספר טענות הגנה עיקריות. בין טענות ההגנה המוכרות:

  • טענת "אמת אמרתי". כלומר, אם הנתבע יוכיח כי פרסום לשון הרע, מבוסס על אמת, הרי שאז ייתכן שהוא יהיה פטור מחבות כלפי התובע.
  • טענת הגנה נוספת, היא הגנת תום הלב. במידה ופרסום של לשון הרע נעשה בתום לב, הרי שאז ייתכן והנתבע יהיה פטור מחבות. נעיר כי ישנן טענות הגנה נוספות.

עובדות פסק הדין:

פסק דין שנדון בבית המשפט, עסק בתביעה שהגיש בן, עורך דין במקצועו, נגד אביו, אשר פרסם כלפיו שתי כתבות בעיתון מקומי, על אופיו והתנהגותו. כמו כן, האב פרסם, לכאורה, תמונות, תכתובות ואמירות, שנאמרו במסגרת הליך משפטי, שנדון ביניהם – בבית המשפט לענייני משפחה (הליך אחר). הפרסום גם כלל התייחסות לטענה, שלפיה התובע, הבן, הושעה מלשכת עורכי הדין בגין גניבת כספי לקוחות. הבן בתגובה, הגיש תביעת לשון הרע נגד אביו, על סך 100,000 ₪. הבן טען כי הדברים פוגעים בשמו הטוב. מנגד, האב טען כי הדברים הם אמת ואין בהם כל לשון הרע. כמו כן טען האב, כי קיים עניין ציבורי בפרסום. עוד טען האב, כי הדברים פורסמו, לא ביודעין, אלא שהם פורסמו לאחר שהאב שוחח כדרך אגב עם עיתונאי והאחרון בחר לפרסם את הדברים. לכן, טען האב, כי אין לו אחריות לפרסום והוא אינו המפרסם לצורך העניין.

בתחילה, בית המשפט דן בשאלה, האם אכן האב אחראי על הפרסום, לאור העובדה שהאב למעשה רק שוחח עם עיתונאי ולא ביקש בכוונה תחילה, לפרסם עובדות על בנו. בית המשפט קבע כי האב גרם לפרסום הדברים, בקבעו: "כך הוא המצב כאן. הנתבע אישר ומסר בעדותו כי הוא ניהל מספר שיחות עם העיתונאי וספק לו מידע הדרוש לפרסום הכתבות ואף מסר לו מסמכים בעניין זה כמו "מיילים". הנתבע ידע כי היא אומר את דבריו לעיתונאי, הוא אף ניהל אתו מספר שיחות ; ומתוך שכך היה עליו להניח, כי דבריו עשויים להתפרסם בעיתון ולא ישמרו לאוזני העיתונאי בלבד; וכל מסקנה אחרת אינה הגיונית".

יותר מכך, בית המשפט קבע כי הדברים שפורסמו, בשים לב לאחריות האב לפרסום, מהווים לשון הרע. כמו כן, לאור התנהלותו של האב לכל אורך הדרך, בית המשפט דחה את טענת האב לאמת בפרסום ולתום לב. כך יפים הדברים: "חלק נכבד מדברי הנתבע בכתבה התייחסו לנתונים עובדתיים באשר להתנהלות התובע , אך התברר כי מדובר בהצגת חצאי אמת ומטעה ובחלק אחר לא הוכחה אמת לגביהן. בפרסום זה יש לטעמי אף משום יצירת דרמטיזציה מיותרת שבאה אך להעצים ולחזק הרושם השלילי אצל הקוראים, כלפי התובע".

לבסוף, חייב בית המשפט את האב, בפיצויים בסך 50,000 ₪ כלפי בנו.

לייעות משפטי בתחום לשון הרע – פנו אלינו

Rate this post