סיפור שהיה, כך היה: האם עזבה את בית המגורים המשותף עם בעלה, ולקחה את הילדים המשותפים להתגורר במקום אחר. בהמשך, האב הגיש בקשה דחופה לבית המשפט לענייני משפחה, כדי שיורה לאם להשיב את הילדים אליו, או לכל הפחות לאפשר לו לראותם. ביום שבו עזבה האם את הבית, האב ראה את הילדים ונסע לעבודה, בידיעה שהאם לוקחת אותם לגנים. רק בשלב מאוחר יותר במהלך היום, הוא קיבל זימון לישיבת מהו"ת בבית המשפט, ואז גם נודע לו שהילדים כלל לא הגיעו לגן. במהלך היום גילה בביתו מכתב מאשתו, שמאשימה אותו באלימות ובבגידה בה עם אישה אחרת.
הפעם, בני הזוג התכנסו כדי לנהל הליך משפטי על זמני השהות שלהם עם הילדים, ואכן בית המשפט הכריע בשאלה זו. מדובר בתיק שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה במסגרת תלה"מ 13534-11- 22, פ. נ' פ (להלן: "פסק הדין"). מה קבע בית המשפט? על כך, במאמר שלהלן.
הערה מקדימה – זמני שהות ולא משמורת:
בתחום המשפחה, המונח הרלוונטי בו היו נוקטים בעבר בעלי דין, שופטים ודיינים, היה "משמורת". כיום הפסיקה השתנתה וגם התקנות הרלוונטיות, כך שלא נוקטים עוד במונחים "משמורת והסדרי ראיה" והיום המונחים הרלוונטיים הם "זמני שהות" וגם "אחריות הורית". כלומר, זמני שהות הם הזמנים שבהם בני הזוג שוהים עם ילדיהם. האחריות ההורית היא שווה, אך בית המשפט יכול להטיל אחריות ספציפית בעניינים מסוימים על הורה מסוים, והכל מבלי לגרוע מהאפוטרופסות של שני ההורים עפ"י החוק. כך יפים הדברים שהובאו בפסיקה בעניין: "השיח המשפטי מכוון כיום לקביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות, מתוך הבנה ששני ההורים צריכים לממש את אחריותם ההורית כלפי הקטין" (בסעיף 54 מפסק הדין).
עובדות פסק הדין:
כאמור, מדובר בבני זוג שנמצאים בהליך גירושין. האם לקחה את הילדים מהבית המשותף ועזבה. האב עתר לבית המשפט שיורה על החזרת הילדים, או לכל הפחות על הסדרת זמני שהות. בין הצדדים התנהלו מספר הליכי משנה כחלק מהתיק, ובין היתר מונה על ידי בית המשפט אפוטרופוס לדין, לטובת הילדים. האחרון – הוא גורם שלישי ואובייקטיבי, שאמור לייצג אך ורק את האינטרסים של הילדים, במקרה של סכסוך לגביהם – בין ההורים. עמדתו של האפוטרופוס לדין, מוצגת לבית המשפט והיא חשובה מאוד.
כהחלטת ביניים קבע בית המשפט, כי האב ייהנה זמנית מזמני שהות של יומיים בשבוע עם ילדיו, וכן הוצגה עמדה ראשונית של האפוטרופוס לדין. האחרון מסר כי הילדים נהנים עם אביהם, וכי לא הוכחה טענה של אלימות על ידי הבעל כלפי אשתו (כפי שהיא טוענת). עוד הובהר שהאם חולת פיברומיאלגיה, דבר שמאוד מקשה עליה, שכן היא מקבלת קנאביס רפואי, וחלק ניכר מהיום היא לא ישנה היטב וסובלת מכאבי שרירים.
בין לבין, מונה על ידי בית המשפט עו"ס לדין, אשר משמש בתור זרוע ארוכה של בית המשפט. האחרון פגש את ההורים והילדים, התרשם מהם והציג את חוות דעתו. עמדת העו"ס הייתה כי קיים קשר תקין של ההורים עם ילדיהם, ואין כל התרשמות שהילדים חוששים מאביהם. בנוסף, העו"ס לדין הציע זמני שהות שווים, וכן כל סוף שבוע לסירוגין לטובת כל הורה.
יוער כי לצדדים היו טענות רבות זה כלפי זו. האם טוענת שהאב אלים, ומצד שני האב טען כי האם עשתה "דין עצמי", וכי עקב בעיותיה הרפואיות, תפקודה לקוי.
הכרעת בית המשפט:
בית המשפט קבע, כי בשלב הזה הוא יאמץ את עמדת האפוטרופוס לדין, כך שזמני השהות של האב, יהיו פעמיים בשבוע, וכי בכל סוף שבוע שני, הילדים ישהו בבית האב. בכל אותם ימים, הילדים ילונו אצל אביהם. עוד קבע כי בהמשך, בתוך 60 ימים, תיבחן אפשרות להוסיף את יום חמישי כיום שהייה של הילדים עם האב.
זאת ועוד, בית המשפט קבע כי האם עשתה דין לעצמה, והתנהלותה הפתאומית ביום בהיר בו החליטה לקום ולעזוב עם הילדים, ללא הודעה על כך, תוך שהיא לא מאפשרת לאביהם לראות אותם – היא התנהלות לא תקינה, ובית המשפט ביקר אותה על כך. עוד הובהר על ידי בית המשפט, כי האם עוברת טיפול למניעת כעסים, ולמרות זאת בחרה לעזוב שלא כדין, ללא אישור בית משפט בנסיבות הללו.
בית המשפט קבע בסוף, שהאחריות ההורית תהיה משותפת וגם זמני השהות יהיו דומים. כדי לאפשר לילדים להסתגל, יתווסף יום נוסף לטובת האב בעוד כחודשיים. בית המשפט אף חייב את האם בהוצאות משפט של 2,000 ₪.
