בעת פרידת הורים, על בית המשפט להסדיר את מגורי ילדיהם המשותפים, וזאת בראיית טובת הילד. האפשרויות העומדות בפני בית המשפט, כוללות משמורת בלעדית לאחד מההורים, כאשר ההורה השני נהנה מזמני שהות מוגדרים, ומשמורת משותפת (אשר תואמת את תפיסת ההורות המשותפת), שהיא חלוקת זמני הילדים בין בית האב ובית האם.
על מנת לאפשר משמורת משותפת, ישנם מספר תנאים שצריך לעמוד בהם, לרבות מסוגלות של כל הצדדים לקיום אורח החיים האמור וכן המרחק הגיאוגרפי בין ההורים, שיאפשר לילדים להמשיך ולנהל אורח חיים תקין בתוך המסגרות שלהם.
במאמר זה נסקור: מהי משמורת משותפת ומהם התנאים לקיום משמורת משותפת. כמו כן, נבקש להדגיש כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ על ידי עורך דין לענייני משפחה.
מהי למעשה משמורת משותפת:
משמורת משותפת הינה אחד מסוגי המשמורת האפשריים כיום בישראל. ראשית, נסביר כי משמורת היא הסדר הנוגע למגורי הילדים המשותפים של הורים שבחרו להיפרד. מדובר במושג שבא להבחין מהאפוטרופסות הטבעית של הורים לילדיהם, שהיא אחריותם של ההורים לקבלת ההחלטות בנוגע לילדיהם, עד שהילדים בגירים ובעלי כשרות משפטית.
סוג המשמורת הנוסף, שהוא השכיח, הוא משמורת בלעדית. כאן ישנו הורה משמורן, שאצלו יגדלו הילדים המשותפים. ההורה שאינו משמורן, יזכה לזמני שהות מוסדרים בהסכם.
במשמורת משותפת, לעומת זאת, יחולקו הזמנים בין שני ההורים. בפועל, הילדים המשותפים ישהו מחצית הזמן אצל אימם ובמחצית הזמן האחרת אצל אביהם. יוער כי כיום קיימת חזקת הגיל הרך, אשר קובעת כי ילדים עד גיל 6, יהיו בחזקת אימם. לכן, במרבית המקרים, יהיה ניתן להחיל משמורת משותפת מגיל 6 ואילך. בעבר, נטל המזונות היה על האב, גם במשמורת משותפת, אך כיום, ייבחנו הכנסותיהם של ההורים, ובמידה ואלו משתכרים ללא פערים משמעותיים, המזונות יחולקו ביניהם, כאשר המשמורת תהיה משותפת.
חשוב לציין כי ההחלטה בדבר משמורת משותפת, צריכה להיבחן בראיית טובתו של הילד הנבחן. יש לקחת בחשבון שיקולים כמו יצירת סביבת מגורים המאפשרת יציבות וודאות לילד, על מנת שלא לבלבל אותו. כמו כן, יש צורך בתנאים טכניים לקיום המשמורת, כמו מרחק סביר בין מגורי ההורים, כדי להבטיח את יכולתו של הילד להתנהל במסגרות שאליהן הוא רגיל, כמו: חברים בשכונה, בית ספר וחוגים.
מכאן, שהמרחק במשמורת משותפת, צריך להיות סביר, שלוקח בחשבון, בין היתר: את הקרבה של ההורים ואת הצרכים של הילדים, את מוסדות הלימוד שלהם וגם את מקומות העבודה של ההורים. מרחק גדול, יקשה על קיומה של משמורת משותפת. מצד שני, מרחק קצר, יקל על קיומה של משמורת משותפת, שתהיה נוחה להורים וכמובן לילדים – ולטובתם.
תנאים לקיום משמורת משותפת:
כאמור, בחירה במשמורת משותפת תעשה כאשר לילד יש מסוגלות רגשית, הבנה ויכולת להתמודד עם שינויים בסדר גודל שכזה וכאשר חייו לא ישתנו משמעותית ולא ייפגעו בשל משמורת זו. תנאים נוספים לקיום משמורת, תלויים ביחסים בין ההורים ומסוגלותם לתקשר. ניהול משמורת משותפת מחייב תקשורת רציפה וטובה בין ההורים בכל הנוגע לילדים ולכן מחלוקות קשות וריבים, יכולים להקשות על מימוש המשמורת הזו. תנאים נוספים יהיו מרחק המגורים בין ההורים – וזאת כדי לאפשר את שגרת חיי הילד.
נעיר כי אין קביעה חד משמעית הנוגעת למרחק. מקרים שהובאו בפסיקה נבדקו בקפדנות, תוך אפשרות לשנות את אופי המשמורת, בשל החלטת אחד ההורים לעבור למקום מגורים שונה. מכאן, גם כאשר מדובר במשמורת בלעדית, יש חשיבות למגורי ההורים והצד שאינו עובר דירה, יוכל להגיש בקשה לבית המשפט, בדבר מעבר ההורה השני והגבלתו לעשות כן, כדי לאפשר ולהבטיח את זמני השהות. בית המשפט יוכל להגביל ניסיון לשינוי מגורים של אחד מההורים הגרושים, וזאת על מנת להבטיח שמירה על קשר עם שני ההורים, דבר שהוכח כמסייע להתפתחותם התקינה של הילדים ותואם את תפיסת ההורות המשותפת ועקרון טובת הילד.
לסיכום:
משמורת ילדים הוא נושא חשוב, בעל השלכות ארוכות טווח על חיי הילדים המשותפים. לצערנו, ישנם הורים אשר משתמשים בנושא זה כקלף מיקוח בהליך הגירושין הכולל, דבר שעלול לפגוע בהתפתחות ילדיהם. חשוב לציין כי ענייני משמורת ניתנים לשינוי, בהתאם לשינויים בנסיבות. לסיום, בכל שינוי או רצון לפנות לערכאה משפטית, מומלץ להתייעץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר יוכל להציג את המשמעויות וכן להופיע ולייצג בערכאות השונות.
