תיק 34783-06-18 פלונית נ' אלמוני
השאלה למי תימסר משמורת ילדים, הינה החלטה המתקבלת בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, לאחר פירוד ההורים, וזאת במטרה להסדיר את אופן גידול הילדים, בצורה שלא תפגע בהתפתחותם התקינה.
בהתאמה, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני פועלים כאשר עקרון העל העומד לפניהם, הינו טובת הילד. ככלל, משמורת הילדים הניתנת להורה המשמורן, מקנה לו את הסמכות לקבל החלטות שבשגרה לגבי טיפול בילד. כחלק מקביעת המשמורת, יתכן ויהיו הגבלות מסוימות על שני הצדדים, במטרה להבטיח את הקשר בין שני ההורים גם לאחר הפרידה, כחלק מהסדרי השהות.
אך מה קורה כשעולה בקשה, אשר לכאורה – נוגדת את הכלל הבסיסי במשמורת ילדים?
במאמר זה נציג מקרה שנדון בפסיקה, שבמסגרתו הביעה האם את רצונה בתור ההורה המשמורן, לעבור לעיר אחרת, בניגוד להסדרי השהות והמשמורת. על כך – במאמר זה, וזאת בהסתמך על פסק הדין של כבוד השופטת רותם קודלר עיאש בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד.
עובדות המקרה:
במסגרת הליך שנוהל בבית משפט לענייני משפחה באשדוד, תיק 34783-06-18, פלונית נ' אלמוני, דובר על רצונה של המבקשת, להעתיק את מקום מגוריה לעיר המרוחקת במרחק של 20 קילומטרים מהמשיב, תוך שבהסכם הגירושין נקבעה מגבלה של מגורים ברדיוס של עד 10 קילומטרים.
הצדדים הינם בני זוג לשעבר שהיו נשואים 15 שנים, במהלכם נולדו להם 4 ילדים. לאחר הגירושין, הוסכם בין הצדדים, כי המשמורת תהה אצל האם, ולאב נקבעו זמני שהות פעמיים בשבוע ללא לינה, וכל סוף שבוע שני אצל האב, כולל לינה. בנוסף, כחלק מהסדר, נקבע כי הילדים יישארו במוסדות החינוך שבהם הם לומדים, עד אשר יגיעו לכיתה ז', ואז יוכלו לבחור בעצמם, וכן נקבע מרחק המגורים בין האב לאם, שאינו עולה על 10 קילומטרים.
בתחילה, האם פנתה בבקשה דחופה לביטול רישום ילדיה למוסדות החינוך בעיר וטענה כי אביהם, המשיב, מצוי בטיפול נמרץ, מורדם ומונשם. התברר כי טענותיה לא היו נכונות, בלשון המעטה, וכי האב נכנס סך הכל לניתוח, שבמהלכו היו צריכים להרדימו, אך לא היה במצב קריטי. בבירור שנערך לאחר בקשת המבקשת להעתקת מקום מגוריה, טענה כי היא התחתנה (בשידוך, לאחר שחזרה בתשובה) וקנתה דירה חדשה בעיר שאליה היא רוצה לעבור, שם מחירי הדירות זולים יותר.
האם הוסיפה שהיא מגדלת את ילדיה כראוי, למרות שחזרה בתשובה, וכן – שאין זה קשור לבחירת מוסדות החינוך של ילדיה, והוסיפה שמרחק של 20 קילומטרים בסך הכל, לא ימנע את קיום זמני השהות הקבועים עם האב.
באופן טבעי, המשיב, מנגד, התנגד לבקשה. הלה טען כי לבחירת מקום המגורים, יש חשיבות רבה בשמירת הקשר עם הילדים. הוא הוסיף כי המבקשת ניצלה לרעה את מצבו הרפואי, וכן שהדירה שנרכשה אינה למגורים אלא להשקעה. הוא מפנה להחלטה בדבר המרחק הנקוב בהסכם – 10 קילומטרים, מתנגד לרישום ילדיו למוסדות חינוך חרדי, ואומר שיש במעשיה כדי לפגוע בקשר שלו עם ילדיו.
נימוקיו והכרעתו של בית המשפט:
בית המשפט מפנה לפסיקה הנוגעת לסוגיית העתקת מגורים של קטין, וזאת בהתאם לטובתו של הילד הספציפי. עוד הציג – כי יש לבחון את אופי הקשר עם האב, באשר להעתקת מקום המגורים. לגבי שינוי מקום המגורים, בית המשפט שוכנע שיש לכבד את רצונה של האם לפתוח דף חדש בחייה החדשים בתור נשואה ולאפשר לה לקיים חיים עצמאיים, כלשונו: "אני מוצאת לעצמי חובה להקל על האם ולאפשר לה לבחור היכן לנהל את חייה, הדברים אמורים במיוחד נוכח העובדה שהאם אינה מבקשת להעתיק את מקום מגוריה לעיר מרוחקת, אלא לעיר קרובה, המרוחקת מרחק של 20 קילומטר בלבד מהעיר א', בה ממשיך ומתגורר האב."
לגבי רצונם של הילדים, בית המשפט זימן את הגדולים מביניהם, והתרשם לטובה מהקשר החיובי שיש לילדים עם שני הוריהם. אי לכך, בית המשפט רואה שאין במעבר שינוי מהותי בחיי הילדים, ואלו לא הביעו חשש משינוי המסגרת. בית המשפט מציין בהערת אגב, שהמשיב לא הציע, ולו פעם אחת, שהילדים יעברו אליו, ולא בכדי. לבסוף, לגבי מסגרות לימודיות, בית המשפט קבע כי ההחלטה בדבר המסגרות הלימודיות יהיו משותפות לשני ההורים, וזאת בהיותם האפוטרופוסים.
סיכום:
החלטות בדבר משמורת ילדים והסדרי שהות אינן חלוטות (החלטות חלוטות הן סופיות בהחלט ואינן מותירות מקום לערעור), ודיונים בגינן יכולים לעלות בכל שינוי נסיבתי, בין אם במצבם של ההורים או של הילדים. אי לכך, יש חשיבות להגעה להסדר מקיף בדבר משמורת ילדים מלכתחילה, כדי למנוע את פתיחת ההתדיינויות בנושא לעיתים תכופות. כמו כן, חשוב להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה במהלך ההליך האמור.