סרבנית הגט שנקנסה על ידי בית המשפט העליון

סרבנות גט היא נושא מאוד רגיש מצד אחד, ומצד שני היא נושא שלרוב נקשר לגברים. עם זאת, גם נשים יכולות להיות סרבניות גט. מה הדין לגבי סרבניות גט? ומה בית המשפט העליון פסק, לגבי אישה שמסרבת לקבל גט מבעלה ונקנסה על ידי בית הדין הרבני? זהו מקרה שהחל בבית הדין הרבני, במסגרת תיק 1195770/2 (רבני אזורי) והתגלגל לבית המשפט העליון, במסגרת בש"פ 1944/21, פלוני נ' פלונית. על כך – במאמר שלהלן, במסגרתו גם נסביר על סרבנות גט וגם נסקור את פסק הדין.

סרבנות גט – רקע כללי:

סרבנות גט היא סיטואציה שבמסגרתה הגבר או האישה, מסרבים לתת גט (הבעל) או לקבל גט (האישה). הטקס הדתי, שחל במקרים של גירושין בין יהודים ומתנהל בבית הדין הרבני, מחייב שהגבר "יגרש" את האישה וימסור לה את כתובתה, ומנגד, מחייב את האישה לקבל את גטה. לא פעם אנו נתקלים בסיטואציות של סרבנות גט. אכן, זו תופעה שרווחת יותר אצל גברים. סרבנות כלפי נשים, היא מאוד משמעותית, משום שלפי ההלכה, האישה נחשבת אשת איש שנשואה לבעל הסרבן, והמשמעות היא שאסור לה לקיים יחסי אישות עם גבר אחר (אחרת תיחשב בוגדת בבעלה) ואם חלילה תיכנס להיריון מגבר אחר, הרי שילדה ייחשב כממזר (כלומר, אסור בחיתון לפי ההלכה). במקביל, כאשר מדובר בגבר שהוא מסורב גט על ידי אישה, בוודאי שיש לכך משמעות, אך דרסטית פחות. לפי ההלכה, גבר במקרים כאלו יכול גם לקבל היתר לשאת אישה שניה.

במקרים של סרבנות גט, גם הדין הדתי וגם הדין האזרחי מאפשרים כיום "כפיית ציות", כלומר – להטיל סנקציות, החל מקנסות, איסור אחזקת רישיון נהיגה (שלילה) ועד מאסר בפועל. לשם כפיית ציות, יש צורך כמובן בפסק דין של בית דין דתי, שלא תמיד ממהר להורות על סנקציות, מהחשש שהגט שיינתן יהיה "גט מעושה", כלומר – גט בכפייה. עם זאת, כאשר ניתנת החלטה לסנקציות, הרי שהסנקציות יכולות להיות חריפות.

פסק הדין:

בתיק שהתגלגל לבית המשפט העליון, לאחר מתן החלטה על סנקציות כספיות, נדון מקרה של אישה, שסירבה לקבל מבעלה גט, לאחר שזה הגיש נגדה תביעת גירושין. בית הדין פסק כי יש להורות על גירושין, תוך שהוא דוחה את טענות האישה לשלום בית וכיו"ב. כמו כן, הצדדים ניסו ליישב ביניהם את הסכסוך, אך ללא הצלחה. לבסוף ניתן פסק דין לגירושין (בחודש יוני 2020). אלא מה? האישה סירבה לקבל את הגט מהבעל. ניסיונות השכנוע – לא צלחו, ולבסוף הבעל הגיש בקשה להטלת סנקציות על האישה, בגין סירובה לתת לו גט. בית הדין הטיל על האישה מספר סנקציות, החל מאיסור על יציאה מן הארץ ועד לשלילת רישיון ואיסור ניהול חשבון בנק. כמו כן, בית הדין קבע זמן מוגדר, שלאחריו אף ישקול להטיל על האישה קנס כספי.

ואכן, צווי ההגבלה לא סייעו והאישה סירבה לתת לבעלה גט. בית הדין האזורי, הורה על הטלת קנס לטובת אוצר המדינה, בגין כל שבוע שבו היא לא תיתן לבעלה גט. הקנס עמד על סך של 1,250 ₪ בשבוע. האישה הגישה ערעורים על ההחלטה, אך בית הדין הרבני הגדול (ערכאת הערעור) דחה את הערעורים. עוד טענה האישה, כי היא בכלל לא דוברת עברית ולכן יש לבטל את כל ההליך – טענה שנדחתה לחלוטין.

בערעור דנה נשיאת בית המשפט העליון, שפשוט דחתה את כל טענות האישה. כך פסק בית המשפט העליון:

"מן המידע שהועבר לעיוני עולה כי מדובר באישה המסרבת לקבל את גטה במשך תקופה ארוכה, חרף החלטות ברורות שנתן בית הדין בנושא. על חומרתה של התנהגות מעין זו, ועל הפגיעה שהיא גורמת לתובע, אין צורך להכביר במילים. בית הדין נקט בסנקציות הדרגתיות כנגד הנתבעת, לרבות הוצאת צווי הגבלה, על מנת להביאה לידי קיום החלטותיו. הצווים לא הניבו תועלת ולכן הורה בית הדין על הטלת הקנס".

גם באשר לאי ידיעת השפה, טענותיה נדחו, שכן היא הייתה מיוצגת כל הזמן על ידי עורך דין.

כתיבת תגובה