בלוג

עובדות המקרה:

המקרה שלפנינו, הינו של בנות זוג אשר החלו לקיים מערכת יחסים זוגית בשנת 2009. לימים, הרתה המבקשת מתרומת זרע וילדה את בנה הקטין (להלן: "ע"). מספר שנים לאחר מכן, הרתה שוב המבקשת מאותו תורם זרע, ובמקביל להריונה, הגישו יחד, המבקשת והמשיבה, בקשה משותפת לבית המשפט לענייני משפחה, למתן צו אימוץ, שיורה על אימוצו של ע' על ידי המשיבה.

לימים ובעוד המבקשת הינה בהריון, יחסיהן של השתיים עלו על שרטון וכך פנו לפרידה. מספר חודשים לא רב לאחר מכן, ילדה המבקשת קטין נוסף (להלן: "ס"), וכן ניתן צו האימוץ, לפיו ע' אומץ על ידי המשיבה. בשל פרידתן של השתיים, הגישה המבקשת, תביעת משמורת ומזונות בעניינו של ע', ואילו המשיבה, מצדה, הגישה תביעת משמורת וזמני שהות ביחס לע' ו-ס'. על פי החלטת בית המשפט, תוך בחינת המקרה, הוסמכה עובדת סוציאלית למתן חוות דעת, מונה אפוטרופוס לדין עבור הקטינים וכן מונה מומחה מטעם בית המשפט, בהסכמת הצדדים.

על פי המלצותיה של העו"ס, וכן על פי חוות דעת המומחה, קבע בית המשפט, כי יש לקיים מפגשים בין המשיבה לבין ס', היות וכינון קשר בין המשיבה לס', עולה בקנה אחד עם טובתו של ס', וכן קשר בין השניים עשוי להועיל מבחינה התפתחותית ופסיכולוגית לס'. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, על ההחלטה האמורה, ומכאן – הערעור שעומד לפנינו. במקביל, הגישה המבקשת, בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

טענות המבקשת:

המבקשת טוענת, כי הסעד שהוחלט על ידי בית המשפט, בדבר מפגשים בין ס' למשיבה, עלול להפוך קבוע ובלתי הפיך, ובכך עלול לגרום נזק עתידי לס', בעת הפרדת הקשר שייווצר בינו לבין המשיבה. כמו כן טוענת המבקשת, כי קשר בין הקטינים, לא יכול להחליף קשר הורי בין המשיבה לבין ס'. בנוסף טוענת המבקשת, כי מוצדק לתת לה רשות ערעור, לנוכח נסיבותיו הייחודיות של המקרה, וכן בשל העובדה כי בקשתה מעוררת שאלה עקרונית בנוגע להסדרי השהות שנקבעו בין קטין לבין בת זוגה לשעבר, וזאת מבלי שלבת הזוג יש מעמד משפטי ביחס לאדם קטין. בשל העובדה כי למשיבה אין מעמד משפטי כלפי ס', אזי החלטת בית המשפט קמא ניתנה שלא בסמכות, מה גם שהמבקשת, כאמו הביולוגית של ס', מתנגדת לכך.

המבקשת טוענת, כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות, ניתנו על בסיס הנחות שגויות, שכן הערכאות הניחו, כי לה ולמשיבה היו רצון וכוונה משותפת להביא את ס' לעולם. לטענתה, המשיבה לא הייתה מעוניינת כלל בהבאתו לעולם, ואף יתרה מכך, לידתו של ס' היא זו שהובילה לקרע בין השתיים.

טענות המשיבה:

יש לדחות את בקשת רשות הערעור. המשיבה טוענת, כי התנהלותה של המבקשת מהווה התנהלות בחוסר תום לב, שכן במשך למעלה משלושה חודשים המבקשת סירבה ליישם את ההחלטה בעניין הסעד הזמני. המשיבה טוענת, כי יש לדחות את הבקשה מטעמים שונים, ובעיקר בשל עיקרון טובת הילד. בהתחשב בחוות דעתם של הגורמים המקצועיים, יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעת בית המשפט:

בית המשפט קבע, כי דין בקשת הערעור – להידחות. בית המשפט מבהיר, כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת.

החלטת בית המשפט האמורה, מהווה סעד ראשוני, בדבר קיום קשר בין המשיבה לס'. היות והחלטתו של בית המשפט קמא, מבוססת על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, על עמדתו של האפוטרופוס לדין וכן על חוות דעתה של העובדת הסוציאליות בתיק, אזי בית המשפט לא רואה מקום להתערב בהחלטה האמורה. החלטת בית המשפט קמא, מהווה שיקול דעת של כלל חוות הדעת המוזכרות לעיל, תוך העדפת עיקרון העל של טובת הילד. מדובר בהחלטה זהירה המאפשרת מפגשים בין המשיבה לס', תחת פיקוח ותוך הצגת המשיבה ל-ס', כאמו של ע'.

עוד פוסק בית המשפט, כי כך או אחרת, בעתיד יתקיים קשר כלשהו בין המשיבה לס', וזאת בשל היותה אמו של אחיו, ע'. מכאן, בית המשפט לא רואה לנכון להתערב בהחלטתו השקולה של בית המשפט קמא. כמו כן, המחלוקות העיקריות בין המבקשת למשיבה, טרם התבררו עד תום, ומכאן – כי אין להרחיב את ההחלטה בעניין.

נקבע כי דין הבקשה – להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת בהתחשב במכלול הנסיבות ובמצבן של המשיבה והמבקשת, שטרם הסדירו את כלל המחלוקות ביניהן.