חוק יחסי ממון בין בני זוג הוא חוק אשר נועד להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים במקרים של גירושין או כאשר אחד מהם נפטר. כברירת מחדל, החוק מחלק את הרכוש באופן שווה בין בני הזוג למעט רכוש שנתקבל כירושה, כמתנה או שהיה שייך לאחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין. המטרה היא ליצור איזון בין משאביהם הכלכליים ולאפשר לכל אחד מהם לצאת לדרך עצמאית, ועל כן הוא קרוי איזון משאבים או איזון משאבים דחוי (מכיוון שהוא מתבצע לאחר הנישואין).
בנוסף לזאת, חשוב לדעת כי העובדה כי רכוש או נכס מקרקעין רשום רק על שמו של אחד מבני הזוג אינה משנה מבחינת החוק כל עוד הנכס נרשם בזמן הנישואין.
הלכת השיתוף
חוק יחסי ממון תקף במקרים בהם בני הזוג נישאו לאחר ה- 1.1.1974. אם בני הזוג נישאו לפני כן, הרי שחלה עליהם הלכת השיתוף. הלכת השיתוף קובעת כי הרכוש של שני בני הזוג שנצבר במהלך הנישואין, מתחלק ביניהם שווה בשווה באופן מיידי. עד לתיקון לחוק בשנת 2008, החלוקה הייתה נכנסת לתוקף רק לאחר הגירושין ומתן הגט.
כמו כן ובניגוד לחוק יחסי ממון, גם ידועים בציבור כפופים אל הלכת השיתוף.
תחת הלכת השיתוף וחוק יחסי ממון נכללים נכסים עסקיים, נכסי מקרקעין, רכוש נייד (מיטלטלין), מוצרים פנסיונים ולמעשה כל זכות שיש לה ערך כלכלי (כולל מוניטין עסקי). המשמעות היא שגם נכס עסקי שנקשר אל צד שלישי הוא למעשה נכס משותף של שני בני הזוג לאורך כל שנות הנישואין.
התיקון לחוק יחסי ממון (2008)
בשנת 2008 קבע המחוקק תיקון לחוק יחסי ממון אשר מאפשר לבצע איזון משאבים עוד לפני מתן הגט ופקיעת הגירושין, וזאת באחד מן המקרים הבאים :
1. חלפה שנה מאז שאחד מן הצדדים החל בתהליך של התרת נישואין.
2. הוגשה תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, ובכלל זאת תביעה לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין.
3. חלפו תשעה חודשים מהיום בו הצדדים נפרדו פיזית (כלומר, גרו במקומות שונים).
תיקון זה נועד למנוע מקרים בהם אחד מן הצדדים אינו מוכן להתגרש ובכך מונע מן הצד השני להתחלק ברכוש המשותף.
תיקון נוסף שבוצע בחוק מאפשר לבית המשפט להתנות את איזון המשאבים בהתחייבות של הבעל לתת גט לאשתו או לבטל את ההסכם.
חלוקת משאבים לא שוויונית בנסיבות מיוחדות
במקרים מיוחדים בהם חוסר האיזון הכלכלי בין בני הזוג בולט באופן מיוחד, מתיר חוק יחסי ממון לבית המשפט להורות שלא לחלק את הרכוש באופן שיווני, וזאת בניגוד להלכת השיתוף, אשר בה אין יוצאים מן הכלל.
בפסק דין תקדימי של בג"צ שניתן ב-2006, קבעה נשיאת בית המשפט העליון דאז השופטת בייניש כי במקרים מסוימים ותחת נסיבות יוצאות דופן, תיתכן חלוקה לא שוויונית של רכוש, אך יש לבדוק כל מקרה לגופו.
בפסק דין שניתן ב – 2012 בבית המשפט לענייני משפחה הקריות, פירט השופט ניצן סילמן שלוש נסיבות שכאלו:
1. כאשר כושר ההשתכרות של אחד מבני הזוג הינו נמוך יותר באופן משמעותי
2. כאשר לאחד מן הצדדים נכסים רבים שמקורם בירושות או במתנות, או כאשר צד אחד החליט להכניס את הנכסים הללו לרכוש המשותף והצד השני איננו עושה זאת
3. מקרים בהם תחושת הצדק מתערערת ויישום של חוק הממון כפשוטו הינו מקומם
כיצד מתבטאת חלוקת משאבים לא שוויונית בפסקי דין מהעשור האחרון?
שיקולי שיווין הזדמנויות וכושר השתכרות
דוגמה לחלוקה לא שיוונית מטעמי השתכרות ניתן למצוא בפסק דין מ-2007, בו בוצעה חלוקה לא שווה של 40% מול 60% לטובת האישה אשר גידלה את ילדם המשותף של בני הזוג ודאגה לצרכי המשפחה. במקרה זה נימק בית המשפט את החלטתו בכך שלמרות ששני בני הזוג הינם עובדים, עבודתו של הבעל באולם אירועים היא קבועה ורווחית, בעוד עבודתה החלקית של האישה נשארה זהה באופייה לאורך כל עשר שנות הנישואין. כך נוצר מצב בו הבעל היה המפרנס העיקרי בבית וכעת האישה תתקשה לשמור על רמת חייה הנוכחיים.
ערעור תחושת הצדק :העדר תרומה מספקת לאחזקה ובנייה של התא המשפחתי
בפסק דין אחר שניתן בבית הדין לענייני משפחה בירושלים ב- 2009, קיבל בית המשפט את טענות האישה ועדותו של הבן ולפיהן האב כמעט ולא תרם לגידול וטיפוח של ילדיו למעט הסעות לבית הספר, חוגים וטיפולים שונים. לעומת זאת, האם דאגה למשק הבית, לאוכל וקניות, עזרה לילדיה עם שיעורי הבית, הגיעה לאספות הורים וכו'.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט במקרה זה כי החלוקה הצודקת היא 25% לבעל ו – 75% לאישה.
בגידה ואלימות
לעומת שני המקרים הקודמים, נסיבות מיוחדות שמקורן בבגידה לא הצליחו עדיין לעבור את מבחן בג"ץ, כאשר בפסק דין מ-2008 הפך בג"ץ את החלטת בית הדין הגדול לענייני משפחה ולא ראה בבגידה עילה מספקת לחלוקת רכוש לא שיוונית, גם אם עניין הבגידה "נחת" על אחד מבני הזוג בהפתעה. מנגד, באותה פסיקה העיר השופט הערכת אגב ולפיה במקרים חריגים של אלימות מתמשכת שיובאו לפני בית המשפט בעתיד, ייתכן ויהיה ניתן להחיל את החוק.
לסיכום, למרות שברוב המקרים חוק יחסי ממון מעניק מטריית הגנה לשני בני הזוג, במקרים בהם קיימות נסיבות מיוחדות ואחד הצדדים מרגיש כי חלוקה פשוטה על פי החוק עושה עימו עוול, בהחלט יש מקום לפנות לעורך דין לענייני משפחה על מנת לבדוק את האפשרות החוקית לתבוע חלוקה לא שוויונית בהתאם לנסיבות מיוחדות.
יעקב בלס, משרד עורכי דין.
