מקרה שהיה, כך היה: האישה תבעה פיצויים מהגרוש שלה בגין ניכור הורי כלפי ילדיהם, וכן בגין פגיעה בפרטיות שלה (מכיוון שלטענתה הגרוש שלה שלח חוקר פרטי שיעקוב אחריה). התביעה הייתה על 500,000 ₪, ועוד 200,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות ובגין לשון הרע. התיק נוהל בבית המשפט לענייני משפחה בקריות במסגרת תלה"מ 69248-06-21, פלונית נ' פלוני (להלן: "פסק הדין"). במאמר זה נסקור את המקרה, כדי להעניק לכם הקוראים מידע איכותי. נעיר כי המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין דיני משפחה.
מהו ניכור הורי?
כדי להבין את מהותו של פסק הדין, יש להבין תחילה מהו בעצם ניכור הורי? ניכור הורי הוא סיטואציה שבה אחד ההורים, משמיץ ומעודד את ילדיו להתנכר להורה השני. לצערנו זו תופעה שמתרחשת לא מעט במסגרת הליכי גירושין. הסיטואציה שנוצרת היא בעצם הסתה בלתי פוסקת של הורה אחד כלפי ההורה השני, במטרה להרחיק בין ההורה השני לבין ילדיו. הדבר עשוי ליצור נתק, חוסר תקשורת בין הילדים להורה השני, ולגרום נזק רב לילדים וליחסים בין ההורה לילדיו. ניכור הורי מהווה עילה לתביעה משפטית. בתי משפט לא פעם מחייבים הורה בפיצויים, אם אכן מוכח שהוא אחראי לניכור של ילדיו כלפי ההורה השני.
עובדות פסק הדין:
מדובר בבני זוג שנישאו בשנת 1989 והתגרשו בשנת 2018. לבני הזוג יש 6 ילדים, כאשר רק אחת מהם היא קטינה. האם תבעה את האב בטענה לניכור הורי של כל ילדיהם המשותפים. לטענתה – האב עירב את הילדים בהליכים המשפטיים, וכן הסית את הילדים נגדה, במטרה למחוק אותה מחייהם. עוד טוענת האם כי האב העתיק את מקום המגורים שלו ושל הילדות, כדי להכביד ולהקשות עליה לקיים קשר תקין עם כל הילדים. עוד טוענת האישה כי במשך שנים האב טרפד את זמני השהות שלהם – והכל כדי לפגוע איתה. בנוסף, טוענת האם כי האב שכר את שרותיו של חוקר פרטי, וכל זאת כדי לעקוב אחריה, ולכן עליו לפצות אותה בגין פגיעה בפרטיות.
לעומת זאת, טוען הנתבע (האב), כי ילדיהם המשותפים בחרו לא להיות בקשר עם התובעת (אימם), בשל אלימות שהפעילה נגדם במהלך השנים. כמו כן, טוען האב כי אין לחייב אותו בדבר, שכן אין כל קשר בין המעשים שנטענים על ידי האם, לנזק שנגרם לה. עוד טען האב כי הסכומים שנתבעו הם מופרזים, ואין להם כל בסיס.
הכרעת בית המשפט לענייני משפחה:
בית המשפט דן בטענות האם. הבה נעסוק בהכרעה:
בית המשפט קבע כי הטענה של מעבר הילדות לעיר אחרת, היא בעצם טענה שסותרת פסק דין קודם שניתן בעניין בני הזוג. באותו פסק דין שניתן בשנת 2022, אומנם נקבע שהאב העביר את בנותיו בצורה לא תקינה, אך המעבר היה לטובתן, לכן על טענת האישה להידחות בעניין הזה.
לגבי החשיפה של הבנות להליכים המשפטיים – בית המשפט קבע כי כבר נקבע שהאם נהגה באלימות כלפי בנותיהם המשותפות, ואכן זו הסיבה שהילדות של בני הזוג היו חשופות להליך המשפטי. בנוסף קבע בית המשפט, כי הבנות חששו מהאם ואף חששו להיפגש עמה בנוכחות אנשים אחרים. לכן, בעבר ניתן פסק דין אחר, שהעביר את כל הסמכויות ההוריות לידי האב, בשל התנהלות והתנהגות האם. בהתאם, בית המשפט קבע כי מדובר במערכת יחסים קשה וטראומטית בכל הנוגע ליחסים בין האם לילדותיה, ולכן נדחתה טענת האם בעניין זה.
לגבי פגיעה בזמני השהות – בית המשפט קבע כי אכן היו ניסיונות לחדש את הקשר בין האם התובעת, לבין ילדיה. מנגד קבע בית המשפט כי למעשה מפגשים לא התקיימו בגלל התנהלות האם, והאלימות שבה נקטה כלפי ילדיה. בין היתר, באחד המפגשים בנוכחות אדם נוסף, האם צעקה על הילדות, דבר שגרם להן להתקף חרדה ומנע המשך מפגשים.
לגבי הפגיעה בפרטיות שנטענה על ידי האם, בית המשפט קבע כי אכן חוקר פרטי צילם את התובעת, אך הוא לא ביצע שום מניפולציה, לא הטריד את האם ולא ניסה לדובב אותה. הוא שלח תמונות לאב, לצורך ההליך המשפטי, שזהו דבר לגיטימי. בית המשפט קבע כי לא הופר שום איזון שמפורט בפסיקה בעניין התנהגות חוקרים פרטיים.
מכאן, תביעת האישה נדחתה, והיא אף חויבה בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.
