בעת גירושין או פרידה של בני זוג, שיש להם ילדים משותפים, יש צורך בקביעת גובה המזונות, אשר משולמים לרוב על ידי האב. נסביר: דמי מזונות, הם תשלומים חודשיים המיועדים לגידול הילדים ולהבטחת התפתחותם התקינה. דמי מזונות, מוטלים ומשולמים כאשר ההורים הפסיקו את חייהם המשותפים ולא כאשר התא המשפחתי מתגורר תחת אותה קורת גג. כמו כן, חובת תשלום המזונות מבוססת על ההלכה היהודית ומיושמת עד ימינו, בשל תכליתה.
מזונות – רקע כללי:
דמי המזונות וגובהם, מתחלקים לפי גילאים מוגדרים, והם מגילאי 0 ועד 6 (הגיל הרך), מגילאי 6 ועד 15 ומגילאי 15 ועד 18 (שבהם סכום המזונות מופחת עד לכדי שליש). נוסיף כי סכום המזונות נקבע על פי יכולת ההכנסה של משלם המזונות, רמת החיים שהורגלו אליה הילדים ועוד מגוון נסיבות המשפיעות על גובה המזונות.
החלטה הנוגעת לשיעור דמי המזונות, אינה החלטה חלוטה, דהיינו – ניתן להגיש בקשה להגדלה או להפחתה של גובה המזונות, אם קיימות נסיבות המראות על שינוי מהותי באחד הפרמטרים לקביעת המזונות.
סוגי משמורת – רקע כללי:
יש להבהיר כי קיימים שני סוגים של משמורת בישראל. האחד הוא משמורת בלעדית – שבה הילדים מתגוררים אצל אחד ההורים ואילו ההורה האחר זוכה להסדרי שהות (לרוב המשמורת תהיה אצל האם, כהמשך ישיר של חזקת הגיל הרך, שלפיה עד גיל 6 ילדים יהיו בחזקת אימם (אם לא קיימת מניעה משמעותית) וכן משמורת משותפת, שבה הילדים מתגוררים בזמנים שווים בשתי דירות, של האם ושל האב.
תמורה במשמורת משותפת ומזונות:
בהחלטה תקדימית, בפסק דין בע"מ 919/15, נקבע כי כאשר מדובר במשמורת משותפת על ילדים בגילאי 6-15, יתחלקו המזונות בין האם והאב, בהתאם להכנסותיהם. החלטה זו ניתנה לאחר חוסר הוגנות שחוו אבות רבים, אשר נאלצו לשלם מזונות, למרות שבמחצית הזמן שהו הילדים בחזקתם. כך, הוצאות האבות, היו כפולות: הן על מזונות והן על המחייה השוטפת.
הפסיקה המאוחרת – תחולה רטרואקטיבית של שינוי בדמי המזונות:
הפעם, נתייחס לפסק דין אחר, חדש יותר מבע"מ 919/15. בפסיקה המאוחרת יותר, עלתה שאלה נגזרת לפסיקה הישנה, נסביר: בפסק דין בע"מ 7670/18, פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו), הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון, שאלה בדבר תחולה רטרואקטיבית של קביעת המזונות במשמורת משותפת, כלומר בקשה להפחתת המזונות, אך ורק על בסיס שינוי הקביעה ומבלי שקיימות נסיבות מהותיות לשינוי גובה המזונות, כנהוג בפסיקה.
האב הגיש תביעה להפחתת מזונות – וזאת על בסיס שינוי בנסיבות. לדבריו, ההלכה שנקבעה, היא הסיבה בגינה יש להפחית בגובה המזונות המשולמים. טענותיו נדחו על ידי הערכאות הקודמות, ובין היתר נקבע כי אין בהלכה להוות שינוי נסיבתי ולכן בגינה בלבד לא ניתן להפחית מגובה המזונות, מבלי להראות שינוי נוסף.
חשוב לנו לציין, כי מאז הלכת המזונות במשמורת משותפת (בע"מ 919\15), קיים יישום, אם כי לא עקבי, בערכאות נמוכות. כל זאת, בשל חוסר הבנה, האם יש להחיל את ההלכה באופן רטרואקטיבי, שאלה אשר נשארה פתוחה.
הפעם, בפסק הדין החדש, נקבע הליך דו שלבי, שבו יש תחילה לבחון האם קיים שינוי נסיבות מהותי על פי מבחני הפסיקה. רק לאחר מכן, יש לבחון את רכיב גובה המזונות, כפי שנקבע בבע"מ 919/15. כבוד השופט ע. גרוסקופף פסק בפסק הדין, כי הפסיקה שניתנה בפרשת בע"מ 919\15, אינה מהווה עילה אוטומטית לשינוי או הפחתה של דמי מזונות, אשר בהם ניתן פסק דין חלוט. כמו כן, בית המשפט העליון קבע כי הפסיקה הקודמת לא אמורה לשנות פסקי דין קודמים, ולא אמורה לשנות את התפיסה הקבועה בתיקי מזונות, לפיה אין שינוי בדמי מזונות, אלא אם יש שינוי נסיבות.
לסיכום, נקבע כי מעתה, תחולת ההלכה התקדימית (כלומר, שינוי גובה המזונות במסגרת משמורת משותפת, לפי בע"מ 919/15) תעשה רק כאשר קיים שינוי נסיבות מהותי, בהתאם למבחני הפסיקה, ברכיבים הנוגעים לתשלום מזונות, כגון: השתכרות משלם המזונות, גיל הילדים, מחלה המצריכה התייחסות מיוחדת ועוד. אם יש שינוי מהותי, ניתן יהיה לממש את הלכת בע"מ 919/15 ולקבוע מזונות, לפי גובה הכנסות ההורים.
לסיכום:
כאשר קיים הליך בבית משפט לענייני משפחה, אשר עלול להשפיע על אורח חייהם של קטינים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה. עורך הדין יציג בפני הבאים אליו את המשמעויות וההשלכות של ההליכים המשפטיים. כמו כן, הוא ידע לייעץ בנוגע להליכים מקבילים בערכאת בית הדין הרבני, ערכאה שגם לפתחה יתכן שיגיעו ענייני מזונות.
