בלוג

דיני הירושה והצוואה בישראל, הם חלק בלתי נפרד מדיני המשפחה בישראל. מדובר באחד הנושאים המקיפים ביותר, שמשליכים על כל אזרח במדינת ישראל. כל אדם בשלב מסוים בחייו, יזדקק לסיוע של עורך דין משפחה, לצורך טיפול בתחום הירושה והצוואה, בין אם בגין מוות של הורים או של קרובים אחרים, ובין אם כדי לערוך צוואה למקרה של מוות. במאמר שלהלן, נעסוק בדיני משפחה וירושה. נסביר מה הדין בישראל לגבי ירושות וצוואות, וכן נפרט את כל מה שחשוב להכיר בנושא. נעיר, כי המאמר שלפניכם הוא מאמר כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין ירושות וצוואות.

עקרונות בדיני הירושה בישראל:

בישראל, החוק שמסדיר את דיני הירושה והצוואה, הוא חוק הירושה, התשכ"ה–1965 (להלן: "חוק הירושה"). חוק הירושה קובע קודם כל שהשחקנים החשובים בתחום, הם בית המשפט לענייני משפחה אשר לו הסמכות לשפוט בתחום, וכן רשם הירושה, שהוא הגורם המרכז במקרים שבהם נדרשים צווי ירושה, צוואה וכיו"ב.

כמו כן, חוק הירושה קובע מספר עקרונות בסיסיים: העיקרון הראשון הוא כי כל אדם כשיר להוריש ולרשת, למעט במקרים שבהם מדובר באדם שהתנקש באחר, כדי ליהנות מירושתו. עיקרון נוסף בדיני הירושה, הוא כי בעת מותו של אדם, עיזבונו (כלומר – כל רכושו) עובר ליורשיו. העברת עיזבון ליורשים, יכולה להיעשות בשתי דרכים בהתאם לחוק הירושה. הדרך האחת היא באמצעות עריכת צוואה, והדרך השנייה היא היצמדות לברירת המחדל החוקית (ירושה לפי דין) –נסביר על כך בהמשך.

זאת ועוד, חוק הירושה קובע עוד עקרונות רבים, לרבות מהי הדרך לעריכת צוואה, מה הדין במקרה שאדם נפטר ללא צוואה, מי היורשים שיכולים ליהנות מירושה אם אין למנוח ילדים או בן/בת זוג ועוד. למעשה, הבסיס החוקי לירושות וצוואות בישראל, הוא חוק הירושה.

ירושה לפי דין:

במידה ואדם נפטר אך לא ערך צוואה, קיימת ברירת מחדל חוקית, שמפורטת בחוק הירושה, בסעיף 10. החוק קובע כי אם אדם נפטר ללא צוואה, עיזבונו עובר לבן/בת זוג ולילדיו, באופן שווה. חוק הירושה גם קובע עיקרון מעגליות, לפיו אם אדם נפטר ואין לו ילדים ובת/בן זוג, עיזבונו עובר לבני משפחתו, בתחילה להוריו ואם אין לו הורים, אזי לאחיו, לקרובים אחרים, ולבסוף – אם אדם נפטר ללא משפחה, הרי שעיזבונו עובר למדינת ישראל.

למעשה, יש טענה לפיה אם אדם נפטר בחיק משפחתו הגרעינית (ילדים ואישה), הרי שאין טעם לערוך צוואה (שלעיתים דווקא יכולה ליצור סכסוך), מפני שבמקרה כזה, ברירת המחדל של חוק הירושה היא מאוד ברורה. לעומת זאת, יש טענה הפוכה, שלפיה חשוב לערוך צוואה דווקא כדי להימנע ממחלוקות. על כך – בחלק הבא.

צוואה:

אם אדם נפטר והותיר אחריו צוואה, הרי שהוראות הצוואה הן אלו שתחייבנה. צוואה יכולה להיערך בארבע דרכים, כדלקמן: צוואה בכתב: זו הצוואה הבסיסית, והיא נערכת בכתב, על ידי המצווה. היא צריכה לכלול תאריך וחתימה. צוואה בפני עדים: זו צוואה בכתב, אך היא גם כוללת חתימה של שני עדים שנכחו בעת עריכתה. צוואה בפני רשות: זו צוואה שנערכת בפני רשם הירושה או בפני ערכאה שיפוטית. צוואה בעל פה: זו צוואה שנערכת רק במצב חירום, כאשר המצווה הוא "שכיב מרע" (כלומר – גוסס). אז, ניתן להקריא בעל פה את הצוואה לשני אנשים, שצריכים לערוך תרשומת ולהפקיד אותה מיד בידי רשם הירושות. אם אדם שציווה בעל פה, לא נפטר בתוך חודש, הרי שאז הצוואה בטלה ומבוטלת.

מימוש ירושה או צוואה:

כאשר אדם נפטר, יש לפנות לרשם הירושה ולבקש צו ירושה או צו קיום צוואה, בהתאם לנסיבות. אם אדם לא הותיר צוואה, הרי שיש לבקש צו ירושה. אם אדם הותיר צוואה, הרי שיש לבקש צו קיום צוואה.

ישנם מקרים שבהם צדדים שלישיים, מבקשים להתנגד לצוואה או לצו ירושה, ואז יש לעתור בכתב לרשם הירושה, כאשר ההתנגדות תתברר בבית המשפט לענייני משפחה. חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין במקרים כאלו.

לסיכום:

במאמר זה, סקרנו בקצרה את דיני משפחה וירושה בישראל. הסברנו מהם עקרונות היסוד בתחום, מהן צוואה וירושה ופירטנו את עיקרי הדברים.