האזינו לתכנית הרדיו של עו"ד יעקב בלס ברדיו תל אביב: נפרדים ביחד
כל מי שאי פעם התחתן או אפילו נכח בחתונה יהודית יודע בוודאי מהי הכתובה, אותו שטר עתיק שכתוב בארמית, ושמפרט את התחייבויותיו של הבעל כלפי אשתו לעתיד. בתקופת המשנה והתלמוד, נהוג היה שהבעל העניק לאשה את כתובתה בתוספת מוהר בסך של מאתיים זוזים (לפחות). מאז חלפו קרוב לאלפיים שנה, הארמית היא כבר לא שפה מדוברת למעט במספר כפרים באזור כורדיסטן, וגם עם זוזים כבר אי אפשר ללכת למכולת, אבל הכתובה? היא עדיין איתנו. יש נטייה לייחס לכתובה משמעות סימבולית בלבד, וזה אולי נכון כל זמן שהזוג נשוי ומאושר, אבל במקרה של גירושין, נכנסת הכתובה לתוקף כמסמך משפטי מחייב בעל משמעות חוזית לכל דבר, שעשוי להשפיע באופן מרחיק לכת על חלוקת הרכוש בין בני הזוג.
מה בעצם מכילה הכתובה?
בכתובה מתחייב הבעל לזון ולכלכל את אשתו, לדאוג לכל צרכיה ולנהוג בה באהבה ובכבוד. החלק העיקרי במסמך מפרט את ההתחייבות הכספית של הבעל לאשתו, על מנת שלא תיוותר חסרת אמצעים במקרה של התאלמנות או גירושין. סכום הכתובה המינימלי עומד, בהתאם למסורת, על מאתיים זוזים. אין תשובה מוחלטת לשאלה מהו בדיוק הסכום המודרני המקביל למאתיים זוזים, אך נהוג להעריך אותו בסכומים שבין כמה מאות לכמה אלפי שקלים. בכל אופן מדובר בסכום נמוך ולכן מקובל כיום להוסיף "תוספת כתובה" – סכום נוסף, במטבע המקובל בעת החתונה, בגובה שיבחר הבעל או שני בני הזוג. כמו כן מקובל לרשום בכתובה גם את סכום הנדוניה – סכום הכסף שהכלה מביאה איתה לנישואין, ושעם פקיעת הנישואין ישולם לה בחזרה על ידי הבעל.
מה קורה כשמחליטים להתגרש?
בתקופה הקדומה שבה נוסחה הכתובה, לא היו קיימים חוקים שהגנו על זכויות הנשים בנישואין, ובעל היה יכול לגרש את אשתו כל אימת שחפץ בכך, ללא כל סיבה ממשית ומבלי שתהיה לה זכות להתנגד לכך. האשה, שלא היתה יכולה להתפרנס בכוחות עצמה, היתה נשארת חסרת כל. מטרת הכתובה היתה, אם כן, כפולה: לשמור על יציבות הנישואין ולהקשות על הבעל לגרש את אשתו בפזיזות וללא עילה מספקת; וכן להבטיח את קיומה של האשה בכבוד למשך תקופה מסוימת לאחר גירושיה (עד שתמצא בעל חדש).
בעידן המודרני, הוכנסו שינויים בדיני ההלכה שהביאו לשיפור מה במעמדה המשפטי של האשה, כמו האיסור לגרשה באופן שרירותי ומבלי לקבל את הסכמתה; ובמקביל התפתח המשפט האזרחי המסדיר את נושא חלוקת הרכוש בין בני הזוג המתגרשים. כיום, דמי המזונות והסכמי הרכוש שעליהם חותמים רוב הזוגות המתגרשים ממלאים את הפונקציה שפעם מילאה הכתובה, ולמעשה מייתרים אותה. עם זאת, חשוב לזכור שלכתובה יש תוקף משפטי עצמאי, ובדיני המשפחה האזרחיים מצוין במפורש שאין בהם כדי לסתור את הכתובה. כלומר, לאשה תעמוד הזכות לתבוע מהבעל את כתובתה בכל מקרה, אלא אם ויתרה על זכות זו במסגרת הסכם הגירושין. קרו גם מקרים שבהם נפסקו לטובת האשה גם מזונות וגם תשלום הכתובה, למשל במקרה של בגידה כאשר הבעל עבר לחיות עם המאהבת ולא הצליח לספק עילה מדוע יש לפטור אותו מתשלום המזונות.
אם נפסק שעל הבעל לשלם לאשה את כתובתה, הוא מחויב להעביר אליה את סכום הכתובה במלואו – כלומר הן את הסכום המינימלי, המכונה ה"עיקר", והן את "תוספת הכתובה" – כך שהסכום הסופי עשוי להגיע למימדים רציניים המשפיעים באופן משמעותי על תמונת חלוקת הרכוש.
האם ניתן לבטל את הכתובה?
כאמור, באופן עקרוני הכתובה היא חוזה מחייב ואין אפשרות לבטל אותה. ישנם גברים שטועים לחשוב שלסכום הכתובה יש משמעות סמלית בלבד, ומתפתים לנקוב בסכומים גבוהים למדי, כסוג של הצהרה על אהבתם המתפרצת או כדי לעשות רושם על החברים והמשפחה. בדיעבד הם מגלים, למגינת לבם, שהסכום שנרשם בכתובה אכן מחייב אותם, והם לא יכולים לחזור בהם ממנו בטענה ש"לא התכוונו" (אם כי במקרה שמדובר בסכום דמיוני במיוחד, רשאי בית הדין הרבני להתערב ולהפחיתו כראות עיניו).
יתרה מכך, במקרה שהבעל מעכב את הליכי הגירושין או נוקט מניפולציות כדי לצמצם את חלקה של האשה ברכוש המשותף, עשויה האשה לתבוע את כתובתה על מנת לאלץ את הבעל להגיע איתה להסכם רכוש הוגן, שיהיה עדיף מבחינתו על תשלום סכום הכתובה במלואו.
על אף האמור לעיל, ישנן מספר דרכים "לעקוף" את הכתובה ולמעשה לרוקן אותה מתוכן. הדרך הפשוטה ביותר היא לחתום על הסכם ממון טרם הנישואין, שבמסגרתו האשה מוותרת באופן מפורש על כתובתה, לטובת הסדר מוסכם אחר. האשה יכולה להצהיר על ויתור כזה גם כחלק מהסדר רכוש שנערך במסגרת הליך הגירושין.
לעומת זאת יתכן גם תרחיש פחות אופטימי שבו הכתובה מאבדת את תוקפה: חלק מעילות הגירושין המוכרות בהלכה הן כאלה שאם נמצאו מוצדקות ביחס לאשה, משמעות הדבר הוא שהיא לא רק מגורשת אלא גם מאבדת את כתובתה ואת מזונותיה. מכאן שבעל שהצליח להוכיח לבית הדין את קיומן של עילות אלו – למשל בגידה, "מרידה" (סירוב לקיים יחסי אישות), ואפילו עזיבת האשה את הבית – אשתו תפסיד את כתובתה ואת מזונותיה. מאידך, אשה שתוכיח לבית הדין כי בעלה בגד בה, או שהוא סובל מבעיה המונעת ממנו לקיים יחסי אישות – יחויב בעלה בסכום הכתובה כדין.
פסיקות בית הדין בנושאים אלה עשויות להשתנות בהתאם לנסיבות המקרה ואף בהתאם לזהות הדיין, ולכן חשוב להיעזר בעורך דין מנוסה בתחום דיני גירושין על מנת להתכונן כראוי ולבסס את העילות המתאימות.
לסיכום, הכתובה היא אמנם אלמנט טקסי ששורשיו נטועים במסורת היהודית העתיקה, אבל היא גם חוזה מחייב בעל השלכות משמעותיות שאין להקל בו ראש. בזמן הגירושין, לכל אחד מהצדדים עשוי להיות אינטרס למימוש הכתובה או לשלילתה על ידי בית הדין הרבני, ועליו לחשב את צעדיו בזהירות ומבעוד מועד כדי להשיג את התוצאות הרצויות
