בע"מ 786/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני
אימוץ ילדים הוא נושא המצריך בחינה של כמה וכמה גורמים, במטרה להגיע לאידיאל, שהוא דאגה ושמירה על "טובת הילד" הספציפי. על מנת שילד יוגדר כ"בר אימוץ", יש לעמוד בקריטריונים המתוארים בחקיקה וזאת בליווי גורמי מקצוע: עובדים סוציאליים, משרד הרווחה ומומחים בענייני רפואה, לקבלת החלטה שקולה ויעילה. במקרה שבו נדון להלן, נדונה סוגיה שלפיה חוות דעת שנמסרה לעניין אימוץ קטין, כללה פגמים מסוימים ולמרות זאת, התקבלה החלטה סופית בעניין הקטין. עם זאת, בערכאה שאליה הוגש הערעור, בית המשפט הפך את ההחלטה, לאחר שמצא כי קיים פגם בחוות הדעת ולאותו הפגם – יש משמעות מהותית בכל הנוגע לילדים בכלל ואימוץ בפרט.
מאמר זה מובא לידיעתכם/ן ולעיונכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.
עובדות המקרה:
במקרה שנדון בבית המשפט העליון, במסגרת בע"מ 786/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, נדונו שתי בקשות שבהן אוחד הדיון, למתן רשות ערעור על פס"ד מחוזי, שבמסגרתו התקבל, ברוב דעות, ערעור על פס"ד של בימ"ש לענייני משפחה ובמסגרתו ביהמ"ש המחוזי הורה על ביטול הכרזה על קטין כבר-אימוץ כלפי אמו, לפי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א–1981 (להלן: "חוק האימוץ").
בתוך כך, הכריז ביהמ"ש המחוזי על הקטין כ"קטין נזקק". מדובר בילד בן 4, בעל צרכים מיוחדים, שנולד כ"מכור לסמים" לאור שימוש אמו בסמים בהריונה. לאור כך, נילקח הילד לבית אומנה. האם הגישה ערעור, שבו נטען כי אמו ערכה שינויים קיצוניים בהתנהלותה ובגישתה. בערכאה הראשונה, בית המשפט ביקש את חוות דעתו של מומחה, לאור הדברים.
יובהר כי בעת האמורה, הילד הוצא מחזקת אמו ושהה בחזקתם של הורי אומנה. חוות דעת שהוגשה על ידי פסיכיאטרית מומחית, כללה פגמים ולכן נטען שאין לסמוך על מסקנותיה, בין היתר, מכיוון שאלו לא התבססו על מלוא העובדות הנדרשות. בנוסף, ביהמ"ש המחוזי, בדעת רוב, קבע כי מהממצאים שהונחו לפני בית המשפט, לא ניתן לומר כי האם חסרה את כישורי ההורות ברמה המינימאלית, אף ביחס לילד במצבו של הקטין. אי לכל אלה, נקבע כי יש להמשיך את ההליך בבית המשפט לנוער, כשהקטין יישאר במשמורת בידי משפחת האומנה, שעל פי החומר שהוצג, עושה מלאכתה נאמנה. בדעת מיעוט בביהמ"ש המחוזי, נאמר כי "הליקויים בדרך עבודתה של המומחית, מובילים למסקנה כי אין לסמוך על חוות דעתה כדי למצוא מענה לשאלות שהצבנו בפסק הדין הקודם".
המבקשים היו בדעה כי יש לקבל חוות דעת מומחה נוספת, עדכנית ושלמה, בטרם ייחרץ גורלו של הקטין, זאת לאור הפגמים שצפו מחוות דעתה של הפסיכיאטרית.
האם ביקשה לדחות את בקשות רשות הערעור, בטענה כי אין מקום למינוי מומחה נוסף לבחינת מסוגלותה ההורית כלפי הקטין. לדבריה, חוסר העקביות בחוות דעת המומחית והפגמים שנמצאו בה, לא הביאו לפסילת חוות הדעת, בשל קבלת החלטה על ידי בית המשפט.
נימוקיו של בית המשפט בנושא אימוץ:
בית המשפט העליון התייחס לחוסר הוודאות של אותו ילד, בן 4 ועל עקרון טובת הילד, אשר צריך להתקיים בעניינו של כל ילד, כפי שנאמר – "טובת הילד איננה דוקטרינה תיאורטית, מנותקת מקרקע המציאות ומצויה בשמי האידיאה האפלטונית". למרות זכויות הילד לטובתו, בית המשפט מעלה את זכויותיו של ההורה הביולוגי וכלל השיקולים הנוגעים לכך בעניינו. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי פזיזות בקבלת ההחלטה איננה הדרך הטובה ביותר: אומנם הקטין נמצא כעת בחוסר וודאות, אך יש לבית המשפט אחריות לפסוק את הדין, לאחר בחינה משמעותית ועובדתית. אי לכך ובאופן חריג, קבע בית המשפט העליון, כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, במטרה למנות מומחה נוסף למתן חוות דעת בעניין מסוגלותה של האם.
לסיכום:
התיק שנדון בבית המשפט העליון, כפי שתיארנו בקצרה במאמר זה, עוסק בנושא סבוך, שבו מצד אחד נמצאת אם ביולוגית המעוניינת לגדל את ילדה, פרי בטנה ומהצד השני עומד ילד שכבר בלידתו היה בהשפעת סם לאור מעשיה של אמו. בית המשפט נדרש למקצוענות ומקצועיות, בסיוע כלל גורמי המקצוע, לקבלת החלטה הגונה ותואמת את טובתו של הילד. כל חוות דעת אשר מוגשת, יש לבחון בקפידה.
מכאן, במידה והנכם מגיעים לערכאות משפטיות בנושא האמור, רצוי להסתייע בעורך דין לענייני משפחה, אשר בקיא בניהול ההליך ובהשגת תוצאה המיטיבה עם הפונה ובראש ובראשונה, עם הילד.
