מזונות – פסיקת בית המשפט העליון בתיק בע"מ 919/15, יצרה תקדים שחולל שינוי משמעותי, הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני. כל אחת מהערכאות השונות מחילה את הבע"מ בדרך שונה ובהתאם לנסיבות המקרה, אך עדיין פועלת ברוח הבע"מ: איזון ושוויון – חלוקה שווה יותר של הנטל בין ההורים. כל שופט בבית משפט, פירש ויישם זאת באופן אחר. עתה, לאחר מתן פסק הדין החשוב הזה, נבקש לדון במאמר בדין שמתפתח עתה.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות. אין לראות במאמר זה תחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין המתמחה בענייני משפחה.
מזונות ילדים:
כל הורה חייב לשאת בצרכים הבסיסיים של ילדיו. הסמכות לדון במזונות ילדים, הינה סמכות מקבילה של בית המשפט לענייני משפחה ושל בית הדין הרבני. מזונות ילדים הם עניין הכרוך לתביעת הגירושין, לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, הקובע כי "הוגשה לבית הדין הרבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג". הסמכות המקבילה של בית המשפט לענייני משפחה, מקורה מכוח תקנה 258ז לחוק הסדר הדין האזרחי, שכן ניתן גם להגיש עניין זה בנפרד.
מזונות ילדים – מה היה עד בע"מ 919/15:
התקדים נבע בשל חוסר שוויון וזעקת הגברים. תחילה, מזונות שולמו בהתאם לתקנות, כדלקמן: בגילאים 0-6, החלוקה הייתה בהתאם לתקנת יבנה. עד גיל 6 החיוב הוטל באופן מלא על האב, כמפרנס עיקרי. בגילאים 12 לבנות ו-13 לבנים, האב היה צריך לשאת בנטל באופן מלא, אך לאחר מכן, הגיעו תקנת תש"ד וגם דיני העבודה, אשר האריכו את החיוב המלא של האב, עד גיל 15. המצב שנוצר הוא כי אין כל התייחסות לחיוב בנטל, בהתאם לדיני הצדקה.
נבהיר, כי נעשו מספר ניסיונות ליצור שוויון למען הגברים, כאשר הניסיון בא לידי ביטוי בלהשאיר על כנו את סעיף 3א', הקובע מזונות מכוח הדין האישי, אך עם זאת, ליצור את האיזון בתשלום דמי המזונות בין שני ההורים. הפתרון המוצע היה להכניס את סעיף 3א', המחיל מזונות אזרחיים, אך בית המשפט העליון לא אישר זאת. בית המשפט העליון קבע כי סעיף 3א' לא יחול, שכן מדובר במזונות אזרחיים, שאינם מתאימים לדין האישי. לפני הבע"מ, דובר על צרכים הכרחיים ויצאו מנקודת הנחה כי הנטל מוטל על האב.
המשמעות של פסק הדין בתיק בע"מ 919/15:
בע"מ 919/15 לא עסק במזונות ילדים בגילאים 0-6, שבהם חל הדין האישי והידוע. הבע"מ עסק בסיטואציה של משמורת משותפת, וחלוקת המזונות במקרים כאלו. נסביר: פסק הדין קבע כי כאשר ההורים מקיימים משמורת משותפת וכן בהתקיים נתונים מסוימים בעת משמורת משותפת, יש צורך בחלוקת מזונות שווה.
בעבר, משך הזמן לא היווה גורם, כי ממילא כל הצרכים ההכרחיים הוטלו על האב, אך כיום, בודקים מאה אחוז של הזמן, זאת אומרת, לא ניתן יהיה לחלק עפ"י צרכים הכרחיים בלבד, אלא גם בהתחשב בכל הזמן המושקע. כיום, בתי המשפט פוסקים ברוח הבע"מ והולכים לפי דיני צדקה. למעשה, בע"מ 919/15 הינה הלכה שמחייבת את בתי המשפט. בית הדין הרבני, לעומת זאת, עדיין מחיל את הדין האישי ומעדיף שלא תהיה משמורת משותפת.
לסיכום – מזנות ילדים:
אין מחלוקת כי בע"מ 919/15 חוללה מהפכת מזונות והעניקה פתרון הולם לזעקת הגברים בנשיאת הנטל בחיוב דמי המזונות. עם זאת, בית הדין הרבני עדיין פועל בהתאם לדין האישי וכפי שהזכרנו לעיל, אינו מעדיף משמורת משותפת. כיום, יש שאיפה למשמורת משותפת, לא רק בכדי לתת פרס לאבות, אלא כדי באמת להביא שוויון עבורם ולאזן את הנטל. כמו כן, בודקים כמה כל ילד צריך ולא מציבים מספרים שרירותיים. זאת ועוד, בית המשפט לענייני משפחה מייחס חשיבות רבה יותר לעניין המשמורת, להבדיל מבית הדין הרבני, שכן החזקה אומרת כי הילד עד גיל 6 שוהה בחזקת אימו. אי לכך, חשוב להיוועץ עם עורך דין מקצועי בתחום דיני המשפחה, על מנת לקבל סיוע וייצוג הולם בערכאות הרלוונטיות. בנוסף, חשוב לדעת מה הם היתרונות ומה הם החסרונות בפנייה לכל אחת מהן.
