השימוש במושג "משמורת" הולך ופוחת עם השנים, בעקבות הפסיקות החדשות שיצאו תחת ידו של בית המשפט העליון, וגם בתי המשפט לענייני משפחה. בשנת 2015 התפרסם פסק דין פורץ דרך, שהחל להגדיר את המושג "משמורת" כאחריות הורית.
פסק הדין דן בהרחבה בטובת הילדים וכן בחשיבות חלוקת זמני השהייה בין ההורים באופן שוויוני. פסק הדין דחק מעט החוצה את "חזקת הגיל הרך" (שעליה נרחיב בהמשך). בשנים האחרונות יש מגמה להסדר שוויוני בין הורים שמחליטים להתגרש ובית המשפט דוגל בזמני שהייה זהים, גם אם ההורים אינם מעוניינים בכך. במאמר שלפניכם נעסוק במשמורת משותפת חוק חדש, וכן בגירושין ובחזקת הגיל הרך. ננסה להעניק לכם מידע בנושא שבוודאי מעסיק רבים ורבות.
נעיר כי המאמר נכתב לצורך מתן מידע לקורא ולא על מנת להחליף ייעוץ משפטי.
גירושים במדינת ישראל:
הליך הגירושים במדינת ישראל יכול להיות בהסכמה או שלא בהסכמה. הליך הגירושים יכול להתנהל בליווי של מגשר שיסייע לצדדים להגיע להסכמות, וכן ינסח חוזה שעליו יחתמו הצדדים ויוגש לאישורו של בית הדין הרבני. אם הצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמות, אזי הליך הגירושים יתנהל כתביעת גירושין שתוגש לבית הדין הרבני, שיש לו סמכות בלעדית לדון בתביעות גירושים.
עם תחילת הליך הגירושים, הצדדים צריכים להסדיר את חלוקת הרכוש, את המשמורת על הילדים, את תשלומי המזונות ועוד. הסוגיות הנלוות להליך הגירושין, יכולות להתבצע או בהסכמה או באמצעות תביעה לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה (תביעת מזונות תדון בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם יסכימו הצדדים אחרת). הערכאה שתידון בתביעות, היא הערכאה שאליה יוגשו התביעות ראשונות. המרוץ להגשת התביעות נקרא "מרוץ הסמכויות".
"חזקת הגיל הרך":
במקרים רבים בעבר וכיום פחות, הערכאות המשפטיות פוסקות משמורת בלעדית אצל האם במידה והילדים הם עד גיל 6. למעשה, חזקת הגיל הרך קובעת כי ילדים עד גיל 6 צריכים להיות במשמורת בלעדית אצל האם, אלא במקרים חריגים (למשל חוסר מסוגלות הורית), שבהם ישהו או במשמורת משותפת או אצל האב.
דבר זה גרם להתנהלות בעייתית מאוד בבתי המשפט. היו ריבים בין ההורים, לרבות השחרת הורה אחד את השני, כאשר כל הורה ניסה בכל כוחו להוכיח כי ההורה השני אינו כשיר לגדל את הילדים המשותפים. במקרים רבים המלחמות בין ההורים על המשמורת, נהיו מכוערות ואף אלימות ובמקום להסדיר את היחסים, גרמו להעמקת הקרע הקיים.
הפסיקה החדשה, מבטלת לאט לאט את המלחמה על המשמורת והניסיון להראות למה ההורה השני לא כשיר לגדל את הילדים. בפועל, כל הורה מביא עימו כבר בתחילת ההליך חוות דעת על מסוגלות הורית, שאליה מתייחס השופט בעת מתן פסק הדין.
הרחבה על ההליך המשפטי:
כאמור, בתחילת ההליך על האחריות ההורית, בית המשפט לרוב יבקש לקבל חוות דעת מקצועית שתעסוק במסוגלות ההורית של שני ההורים (חוות הדעת ניתנת על ידי גורם חיצוני ולא תלוי). במהלך ההליך, הצדדים טוענים מה ברצונם להשיג ומציגים את ראיותיהם.
כמו כן, הערכאה שדנה בתביעה (בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני), בוחנת הן את חוות הדעת המקצועית, הן את טענות הצדדים ובעיקר את טובת הילדים. כך שיכולים להיות מקרים שבהם הערכאות המשפטיות פוסקות בניגוד לרצון הצדדים, אם הן מחליטות כי טובת הילד מצדיקה זו. נעיר כי מחקרים רבים מצביעים על חשיבות האחריות ההורית המשותפת וזמני שהייה דומים אצל שני ההורים.
חשיבות הייצוג המשפטי:
הן בהליך המשפטי בנוגע לגירושים והן בהליכים הנלווים, מומלץ לפנות לעורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה, לצורך ליווי וייעוץ. חשיבותו של הייעוץ המשפטי באה לידי ביטוי במספר מישורים. האחד, באיזו ערכאה כדאי לנהל את ההליך המשפטי. השני, סיוע בהבנת הדין וכן בהבנת התוצאות האפשריות. השלישי, ייעול ההליך על ידי חתירה להסכמות בין בני הזוג, או על ידי ניהול ההליך (לרבות הגשת התביעה וכל המסמכים הנלווים).
לסיכום:
הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית הדין הרבני, שמים את חשיבות טובת הילדים בראש סדר העדיפויות כאשר הם שוקלים איזה פסק דין לתת. כאשר מנהלים הליך משפטי בתחום דיני המשפחה, חשוב לדעת שזה הליך שמעורבים בו רגשות עזים. עורך דין מציג לאדם שאותו הוא מייצג את העובדות והאפשרויות העומדות בפניו וכך הוא יכול לשקול באופן רציונלי איך ברצונו לנהל את ההליך.
