רבים שואלים כיצד נעשית חלוקת רכוש בין בני זוג שחיים יחדיו, מקיימים יחדיו משק בית משותף, אך אינם נשואים. במילים אחרות – כיצד ידועים בציבור, עורכים חלוקת רכוש. במאמר שלהלן, נסביר קודם כל מהם ידועים בציבור, וכן נסביר, תוך התייחסות לפסק דין משמעותי בנדון, כיצד נערכת חלוקת רכוש כאמור. כל זאת, כדי להעניק לכם/ן תוכן איכותי – הקוראים/ות היקרים/ות שלנו.
ידועים בציבור – רקע כללי:
המונח ידועים בציבור הוא מונח משפטי, המתאר מצב שבו בני זוג חיים בשיתוף ותחת קורת גג אחת, מבלי להינשא באופן פורמלי. עם השנים החלה הכרה בזוגות הללו, אשר מוגדרים ידועים בציבור. הכרה בבני זוג כידועים בציבור, מאפשרת להם לזכות בהטבות במקרים רבים, כאילו היו נשואים, וזאת בשל אורח חייהם המשותף.
בעת פרידה בין בני זוג המוכרים כידועים בציבור, יש צורך בהסדרת תחומי החיים המשותפים, לרבות חלוקת נכסים וכסף. החלוקה נעשית בהתאם לחזקת השיתוף, לפיה יש לבצע חלוקת רכוש שווה בין בני הזוג, כאשר מדובר בנכסים ובכספים שנצברו במהלך חייהם המשותפים, או כאשר הייתה הסתמכות על אלו במהלך החיים המשותפים.
חזקת השיתוף זכתה לביקורת רבה בשל חלוקה שלעיתים אינה הוגנת ולכן חוקק חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: "החוק" או "חוק יחסי ממון"), הקובע חלוקה בהתאם להשקעה של כל צד בצבירת הנכס או הכסף. יחד עם זאת, החוק חל רק על זוגות שנישאו החל משנת 1974 ולא חל על אלו שנישאו לפני כן ועל ידועים בציבור.
פסיקה משמעותית – פרשת עוזרי:
בפסק הדין רע"א 9138/20, אורלי פיסטול נגד עוזרי שמעון (פורסם בנבו), בני הזוג הגיעו עד לערכאת בית המשפט העליון, בשל מחלוקת על חלוקת רכוש, כאשר השניים היו ידועים בציבור, לפני פרידתם. בידי האישה הייתה כספת על שמה בבנק, שכללה, מלבד כסף, תכשיטים בעלי ערך סנטימנטלי עבורה. בעת חלוקת הרכוש, בהתאם לחזקת השיתוף, העבירה האישה לכספי נאמנות את הכסף שהיה מצוי בכספת, אך את התכשיטים השאירה בידיה.
לבית המשפט הוגשה תביעה מטעם הגבר, לפיה יש לאמוד את שווי התכשיטים ולחלקם – וזאת בהתאם לפסק הדין, שקבע כי יש לחלק את כספי הכספת. טענת הגבר הייתה כי החלוקה כוללת את כל תכולת הכספת ולא רק את הכסף המצוי בה. בערכאת בית המשפט לענייני משפחה נקבע כי אכן יש לחלק את כלל תכולת הכספת ולכן יש להעביר את התכשיטים לידי הנאמן.
האישה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור, והצטרף להחלטת בית משפט לענייני משפחה, ומכאן הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
הדיון בבית המשפט העליון:
טענת האישה בבקשת רשות הערעור, הייתה כי היא ירשה את התכשיטים מאמה המנוחה ויש בהם אף מילים חקוקות המיועדות לה, מה שיוצר את ערכם הסנטימנטלי עבורה. היא הוסיפה כי האומדן של שווי התכשיטים אינו משקף את ערכם.
בית המשפט העליון הורה על קבלת הערעור וביטול החלוקה השווה בכל הנוגע לתכשיטים.
בית המשפט העליון התייחס לפרשנות שגויה של בתי המשפט, בדבר תכולת הכספת, לרבות התכשיטים. אומנם הצדדים הסכימו על חלוקת כספי הכספת, אך אין בכך הסכמה המלמדת על שיתוף ספציפי בנכס ספציפי, אלא פרשנות ברורה הנוגעת לכספים בלבד, הנמצאים בכספת.
בית המשפט העליון משתמש בסמכותו בהתאם לתקנות הנוגעות לסדרי הדין, שביניהן תקנה ספציפית, אשר קובעת כי ערכאת ערעור, אינה כבולה בנימוקים או בטיעונים שנטענו על ידי הצדדים בערעור או בערכאות קודמות. לכן, על מנת לקיים הליך צדק, בית המשפט העליון הופך את החלטת הערכאות הנמוכות, על בסיס פרשנות ההחלטה הראשונית ולא על בסיס טענות המערערת.
לסיכום, אומנם חזקת השיתוף מורה על חלוקת רכוש שוויונית בין בני זוג ידועים בציבור, אך יש מקרים שבהם ניתן להוכיח כי רכוש מסוים אינו בר חלוקה, או שקיימת בו זיקה אך ורק לאחד הצדדים ולכן, בית המשפט יאפשר לאותו צד לזכות באותו רכוש בלי לחלקו.
לסיכום:
על מנת להימנע מהגעה להליכים משפטיים סבוכים, מומלץ לפנות לעורך דין, כדי להכין הסכם ממון בין הצדדים, במיוחד כאשר מדובר בידועים בציבור, וזאת במטרה להגיע לתיאום ציפיות וחלוקה הוגנת בין השניים, הנוגעת לנכסים ממוניים ונכסים שאינם ממוניים. הסכם יחסי ממון תקף, יתאים לשני הצדדים וייכתב כאשר יחסיהם טובים, כל זאת בליווי עורך דין, אשר יפרוש בפניהם את משמעויות ההסכם.