חנוך לנער על פי דרכו: האם לילד יש השפעה בהחלטה על המשמורת?

השאלה הכי חשובה שמתעוררת בתהליך הגירושין היא כמובן – מה יהיה עם הילדים? כיום יש כמה אלטרנטיבות מקובלות למשמורת על הילדים: משמורת יחיד, משמורת משותפת, הסדרי שהות מורחבים ועוד. לפעמים שני ההורים מגיעים להסכמה בנושא בכוחות עצמם, ובפעמים אחרות הם נאבקים זה בזה בבית המשפט, שמכריע עבורם. בתוך התסבוכת הרגשית והמשפטית הזו, יש דבר אחד שעלול ללכת לאיבוד, והוא הילדים עצמם, ומה הם היו רוצים. במאמר הבא נבדוק מה מעמדו של הילד בתהליך, והאם הוא יכול להשפיע בנושא כל כך קריטי לחייו – נושא המשמורת.

 

כיצד נקבעת המשמורת?

בדין הישראלי נוהגת "חזקת הגיל הרך", שעל פיה מקובל להניח שעל ילדים מתחת לגיל 6 לגור עם אמם, ובלבד שהיא כשירה לטפל בהם. בשנים האחרונות, עקב ביקורת נגד מדיניות זו והטענה שהיא מיושנת ומקפחת גברים שרוצים ומסוגלים לטפל בילדיהם, שופטים מגלים יותר ויותר גמישות ונכונות לפסוק בניגוד אליה; עם זאת, תמונת המצב הכללית היא עדיין כזו שרובם הגדול של הילדים עד גיל 6 (ולמעשה, עד גיל 10 ואפילו 12) אכן מועברים למשמורת האם.

מרבית דיוני המשמורת המשמעותיים מתנהלים אם כן לגבי ילדים בגילאים גדולים יותר – וזאת, כמובן, רק במקרים שבהם שני ההורים מעוניינים וכשירים לטפל בילדים. במצב כזה, מגיש כל אחד מההורים תביעה למשמורת בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, לפי העדפתו האישית; הערכאה שתדון בנושא תהיה זו שאליה הוגשה התביעה הראשונה. בשלב הבא, ממנה בית המשפט פקידת סעד, עובדת סוציאלית במקצועה, שעורכת תסקיר סעד. במסגרת התסקיר, פקידת הסעד נפגשת עם הילדים ועם כל אחד מההורים, עורכת ביקורי בית על מנת לבחון את התנאים המשפחתיים והסביבתיים, ובסופו של דבר מגבשת המלצות לבית המשפט בשאלה מי יהיה ההורה המשמורן, ומה יהיה אופי הסדרי השהות.

בית המשפט נוטה בדרך כלל לקבל את המלצותיה של פקידת הסעד, ולקבוע את הסדרי המשמורת לאורן. עם זאת, במקרה שאחד ההורים מערער על ההמלצות, או שבית המשפט עצמו רואה צורך לערוך בדיקות מקיפות יותר, ניתן לזמן פסיכולוג או פסיכולוגית פרטית (במימון ההורה המבקש), שתיתן חוות דעת נוספת בהתבסס על בדיקות מסוגלות הורית שייערכו לשני הצדדים.

 

עיקרון טובת הילד

הכלל החשוב ביותר המנחה את בית המשפט בכל החלטה הנוגעת לקטינים הוא עיקרון טובת הילד, המעוגן בחוק הנוער, בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ובחוקים נוספים, כמו גם בפסיקה. עיקרון זה מבוסס על קווים מנחים שהותוו באמנה הבינלאומית לזכויות הילד מ-1989, שאושררה ואומצה על ידי ישראל ב-1991.

טובת הילד היא מושג רחב שניתן לפרשנות בדרכים רבות; יתרה מזאת, מה שייטיב עם ילד אחד לא בהכרח ייטיב עם ילד אחר, ולכן בית המשפט נדרש לבחון באופן אינדיווידואלי את מצבו של כל ילד ולהכריע בהתאם לנסיבות המיוחדות לו. הכלים שבהם נעזר בית המשפט בהחלטתו הם, כאמור, דו"חות של רשויות הרווחה וגורמים מקצועיים נוספים, שמטרתם להעריך היכן הילד יקבל את המענה ההולם ביותר לצרכיו. כמו כן, במקרים חריגים, שבהם בית המשפט מתרשם שתהליך הגירושין והסכסוך בין ההורים פוגע ביכולתם לשמש אפוטרופוסים ראויים לילדים, הוא רשאי למנות להם אפוטרופוס מטעם הרווחה שייצג את ענייניהם בפני בית המשפט.

 

עירוב הילד בהחלטה על משמורת – לטובתו?

על אף שלכאורה ראוי ואף חשוב שתינתן לילד הזדמנות להשמיע את קולו בשאלה מי מההורים יזכה בחזקת משמורת עליו, מדובר בסוגייה רגישה ומורכבת שאין להקל בה ראש. הצורך לבחור או "להעדיף" אחד מההורים על פני האחר עלול להוות נטל כבד על כתפיו של הילד, במיוחד בגילאים צעירים, ולגרום לו לרגשי אשמה ולתחושות קשות נוספות, שאף יפגעו במערכת היחסים שלו עם הוריו. על כן, המגמה היא להימנע מלבקש מהילד להביע את דעתו בנושא באופן ישיר.

עם זאת, ישנם מקרים שבהם בית המשפט חורג מכלל זה ובוחר לשאול את הילד לדעתו. מדובר בדרך כלל במצבים שבהם בית המשפט מתקשה לקבל החלטה בנושא משמורת מאחר ששני ההורים כשירים במידה שווה, ואין גורם משמעותי שיכול להכריע לכאן או לכאן; או לחילופין, כאשר אחד ההורים מעוניין להגר לחו"ל ביחד עם הילד, מה שמציב דילמה משמעותית בשאלת טובת הילד. למותר לציין שהפנייה אל הילד לקבלת עמדתו בנושא המשמורת עולה על הפרק רק כאשר מדובר בילדים מעל גיל 10 או 12, ולא בגילאים קטנים יותר.

 

איך יודעים מה הילד באמת רוצה?

ילדים נחשפים לעתים בתהליך הגירושין ללחצים ואף למניפולציות מצד ההורים, וכך יכול לקרות למשל שכאשר הילד מביע את רצונו בנושא משמורת, הוא מבטא למעשה את עמדת ההורה ולא את עמדתו שלו. לרוב מדובר בהורה הדומיננטי יותר בחייו של הילד, שמכתיב לו – במודע או שלא במודע – כיצד להתנהג, ולפעמים אף מסית אותו ממש כנגד ההורה השני.

סכנה נוספת שכרוכה בעירוב הילד בהחלטה היא שהילד עצמו יבין שיש בידיו כוח להשפיע על החיים של הוריו ועל מצב היחסים ביניהם, וינצל זאת על מנת לתמרן אותם. כבר היו מקרים שבהם ילדים, אפילו בגילאים צעירים מאד, ניצלו את מאבק הגירושין כדי "לסחוט" את הוריהם בדרישה שיקנו להם דברים, או שירשו להם לעשות דברים שאסרו עליהם בעבר. הדבר עלול לפגוע בהתפתחות התקינה של הילד וביחסיו עם ההורים בטווח הארוך.

על מנת להתמודד עם סוגיות אלו, ולהבין מהו רצון הילד באופן נייטרלי ו"נקי" ככל האפשר, ניתן לבקש מנציגי הרווחה לשוחח עם הילד ולשמוע את עמדתו, במקום לזמן אותו לעדות בבית המשפט; במקרים מסוימים, השופט עצמו בוחר להיפגש עם הילד בלשכתו ולשוחח איתו ישירות. יש לציין שגם כאשר עמדת הילד נלקחת בחשבון, היא לא מהווה את השיקול היחיד בהחלטת בית המשפט אלא נשקלת אל מול גורמים נוספים. מכאן, שבית המשפט עשוי לפסוק בניגוד לעמדת הילד, במקרים שבהם הוא סבור שעמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם טובתו.

כך או כך, אין ספק שכל מעורבות של הילד בתהליך הגירושין בכלל ובהחלטות בנושא המשמורת בפרט, תשפיע באופן משמעותי על מרקם היחסים שלו עם ההורים בעתיד. לכן, גם כאשר בוחרים לערב את הילד, יש להקפיד שהתהליך ייעשה בצורה רגישה ובליווי מקצועי מתאים – הן משפטי והן סוציאלי.

רוצים לשמוע עוד על הנושא? זקוקים לעזרתו של עו"ד גירושין?
התקשרו עוד היום:
052-2927602
עורך דין גירושין יעקב בלס

 

Rate this post