בגידה היא מונח סובייקטיבי, אשר כל זוג מפרשו אחרת. לכל זוג יש את הקווים האדומים שלו בנושא. בהגיעם של בני זוג לערכאות משפטיות, בשל הבגידה, ערכאה אחת תייחס תשומת לב רבה למעשה הבגידה, ואילו בערכאה אחרת לא תהיה כל התייחסות לנושא.
במאמר זה נסקור: בגידה בין בני זוג, בגידה על פי ההלכה, ההתייחסות לבגידה בבית המשפט לענייני משפחה, עילת הבגידה בהליך הגירושין.
במקביל, נבקש להדגיש כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה. כמו כן, המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות, אך מכוון לשני המינים.
בגידה בין בני זוג:
כאמור, בגידה נתפסת באופן שונה על ידי כל זוג, בהתאם לעקרונותיו. גם בין בני הזוג יכולים להתגלות פערים בעניין בגידה ולכן, תיאום ציפיות הינו רלוונטי וחשוב בנושא. לצערנו, גם ענייניים מגדריים משפיעים על תפיסת הבגידה. יש כאלו שיתייחסו בקלילות לגבר בוגד, ובחומרה לאישה שעושה זאת. בעבר, מערכת יחסים של גבר עם פילגש, הייתה סמל למעמד ולגבריות. לעומת זאת, אישה הייתה מגונה מבחינה חברתית. נסביר: גבר שבגד או ניהל מערכת יחסים עם "פילגש", המעשה נחשב כסימן סטטוס וגבריות, והוא נתפס כגבר שיכול להחזיק מספר נשים במקביל, בפן הכלכלי והמעמדי. נשים, לעומת זאת, גונו באופן אוטומטי על מעשיהן.
הדוגמא המובהקת לכך היא הגדרת הממזרות, אשר נועדה לגנות מעשה של הבאת ילד אסור לעולם על ידי אישה נשואה. לגבר נשוי ולצאצאיו, לעומת זאת, לא הודבקה שום סטיגמה. הנשים וילדיהן הממזרים, היו מורחקים מאזור מגוריהם ואות הקלון היה רודף אותם לדורות. עד היום ישנן אוכלוסיות שמרניות, אשר אינן מחתנות עם ממזרים או צאצאים לממזרים.
כיום, תפיסת הבגידה משתנה בהתאם לליברליות האוכלוסייה, אך עדיין, אישה שתבגוד תיחשב בתור "אישה זולה", לעומת גבר, שאותו יקבלו במעין מתירנות של "לא יכול היה לשלוט על מעשיו".
מהי בגידה על פי ההלכה:
ההלכה היהודית רואה בנישואין ערך עליון. כדי להגן על הנישואין ולשמרם, היא תעשה כל מה שביכולתה, על ידי הסכמי שלום בית ובראיית הליך גירושין כמוצא אחרון לבעיותיהם של השניים.
לא כך כאשר מדובר בבגידה על ידי האישה. בגידה על ידי הגבר – גם היא יכולה להוביל לסנקציות כאלו ואחרות, אך לא כפי שייעשה בעת בגידת אישה, שהיא עילת גירושין בפני עצמה, אשר מחייבת את גירושי השניים, ללא כל ניסיון לשיקום, אלא בחיוב לסיום הקשר ולמתן גט. בהמשך, נרחיב על עילת הבגידה.
התייחסות לבגידה בבית המשפט לענייני משפחה:
בשונה מתפיסת בית הדין הרבני, בבית המשפט לענייני משפחה, לא תהיה התייחסות לנושא הבגידה. בערכאה זו, ינסו שלא להתערב בעניינים שבינו לבינה. ניתן ללמוד זאת מפסק הדין ע"א 8489/12, פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו]: "ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של 'לא תנאף' היא במישור החברתי-מוסרי-דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה "הנוסע השלישי" הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות-רגשיות ביותר של בן אנוש".
עילת הבגידה:
כאמור, הליך הגירושין יעשה רק כמוצא אחרון, וזאת לאור חשיבות הנישואין. על מנת להתגרש, יש צורך בעילת גירושין, שהיא סיבה שבגינה מאפשרת הדת את סיום הקשר בין בני הזוג. אחת העילות היא עילת הבגידה. עילה זו מופעלת כלפי האישה, לאחר שקיימה יחסים אינטימיים עם גבר שאינו בעלה, ואלו הם "יחסים אסורים". בעת אישוש הדברים אל מול בית הדין הרבני, יחייבו את גירוש השניים. הגבר לא יוכל להתחרט או לנסות לשקם את היחסים, והאישה תהיה "אסורה לבעלה ולבועלה", כלומר, היא לא תוכל לשקם את נישואיה עם בעלה ולא להינשא למאהבה.
