מקרה חריג?
בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, קבע בפסק דין שניתן לאחרונה, במסגרת תלה"מ 58976-12-16, פלוני נ' אלמונית ואח', כי משמורת זמנית, תימסר לאב, ולא לאם, וזאת לאחר שהאב הוכיח כי לחזקת הגיל הרך, אין תוקף בנסיבות העניין. במילים אחרות, האב – במהלך חריג למדי ולא שכיח, סתר את החזקה המכונה כאמור "חזקת הגיל הרך". במאמר זה, נתאר את פסק הדין החשוב שניתן, וכן נסביר מהי בעצם חזקת הגיל הרך ומה הדין באשר למשמורת ילדים. כל זאת, נעשה לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים.
נעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי, ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
כמה מילים על משמורת ילדים:
בטרם נתאר את פסק הדין החשוב שניתן, חשוב להציג לכן/ם – הקוראות והקוראים, כמה מונחים רלוונטיים בתחום המשמורת. ככלל, כאשר בני זוג מבקשים להיפרד, ובמידה שיש להם ילדים משותפים, הרי שמוטלת עליהם החובה להסדיר את האופן שבו הם יגדלו את ילדיהם. דהיינו – על בני הזוג להכריע מי מהם ישמש בתור הורה משמורן, כלומר – מי יהיה אחראי על הגידול השוטף של הילדים, וכן – מי ההורה שייהנה מהסדרי שהות. ההורה שהוא לא משמורן בלעדי, נהנה מזמני שהות קבועים, שבהם הילדים חוסים תחתיו.
כמו כן, כאשר בני זוג מתחילים בהליך גירושין, בית המשפט יפסוק בדרך כלל משמורת זמנית, אשר כשמה כן היא – משמורת זמנית עד להכרעה סופית בעניין המשמורת.
נקודה חשובה נוספת, נוגעת למשמורת המשותפת. זוגות רבים מעדיפים לקיים משמורת משותפת, דהיינו, משמורת שבה שני ההורים נהנים מזמנים קבועים עם ילדיהם. משמורת משותפת, היא אופציה מאוד שכיחה בשנים האחרונות ובתי המשפט נוטים לאפשר זאת.
עוד נקודה חשובה, היא שאלת חזקת הגיל הרך. חזקת הגיל הרך, היא חזקה שיוצאת מנקודת הנחה, שילדים עד גיל 6, צריכים להיות אצל אימם, וזאת מטעמים חברתיים ופסיכולוגים, שנוגעים לקשר בין האם לילדיהם. אך חזקה זו, ככל חזקה, ניתנת לסתירה. בשל החזקה הזו, ילדים עד גיל 6, לרוב מוחזקים במשמורת בלעדית אצל האם, למעט בנסיבות חריגות.
פסק הדין:
מדובר בפסק דין למשמורת זמנית, שלמעשה מתייחס להליכים שמתנהלים כבר שנתיים וחצי בין ההורים. האב טען כי יש לאפשר לו לראות את ילדיו, אך אשתו סירבה לעשות כן, מה שיצר "ניכור הורי", כלומר – סיטואציה שבה הורה מנכר את ילדיו מההורה השני.
במהלך ניהול ההליך המשפטי, ניכר היה כי האם מסרבת לאפשר לילדים לשהות עם האב, ומסרבת לאפשר לילדים קשר תקין עמו. בית המשפט התרשם שכך הדבר, בין היתר על סמך עדויות, וכן בעזרת תסקיר של עובדים סוציאליים. מנגד, האב טען כי לאור התנהלות האם, הרי שיש לאפשר לו לקבל את המשמורת, וכן טען כי הפגיעה שנגרמת לילדים היא קשה מאוד, וגם הקשר ביניהם נפגע, שלא לצורך.
בית המשפט, קבע כי התרשם לטובה מן האב, ומנגד – ניכר שהאם עושה הכל, כדי לפגוע בקשר בין האב לילדיו. כך כתב בית המשפט: "להתרשמותי, מדובר באב טוב ומיטיב לילדיו, שעושה כל שבאפשרותו על מנת לספק לילדיו סביבת מיטבית, והנתק שנכפה עליו מבנו א', גורם לו צער רב, וחמור מכך, לנזק כבד וקשה לא'. אין לי כל ספק כי טובתו של א' כמו גם טובת הבנות ג' וב' לקשר רחב עם האב. אמנם נכון כי הבנות ב' וג' נפגשות עם האב, ואולם לאחר ששמעתי את דברי הצדדים והמומחים, להתרשמותי, ככל שלא יחול שינוי ממשי במצב הדברים כפי שהוא היום, קיים חשש ממשי להתדרדרות במצב ופגיעה בקשר שבין האב לבנות".
בית המשפט קבע כי טובת הילדים, מחייבת בנסיבות החריגות שבתיק זה, להעביר את המשמורת הזמנית מהאם לאב. חשוב להעיר כי בהליכי משמורת, טובת הילד היא השיקול החשוב והעיקרי בכל הכרעה והכרעה. כך פסק בית המשפט בעניין זה: "במקרה זה, דומני כי עלה בידי התובע לסתור את החזקה הקבועה, באופן שבו יש להורות על קביעת משמורתן הזמנית של הבנות ב' וג' בידי האב. כפי שנקבע לעיל וגם בהחלטות קודמות שניתנו, ולמרות מספר רב של הזדמנויות, והתראות שניתנו לאם, אינני סבור כי חל שינוי כלשהו באופן התנהלות האם. כפי שנקבע בעבר, גם על ידי וגם על ידי אחרים, תפקידו העיקרי של ההורה המשמורן הינו לוודא קיומו של קשר תקין בין הילדים לבין ההורה האחר".
לסיכום:
מדובר בפסק דין מאוד ייחודי, כי לא בכל יום אב מצליח לסתור את חזקת הגיל הרך. אך זהו פסק דין שמעיד שהתעקשות לעיתים משתלמת, ובית המשפט לא רואה ולא יראה בעין יפה, פגיעה בקשר בין הורה לילדיו.