הם הכי אמינים, הכי אוהבים, וכשצריך אותם – הם תמיד שם. סבא וסבתא הם הבייביסיטר האידיאלי, הקייטנה האולטימטיבית והתחליף הכי מוצלח למעון יום. לנוכח יוקר המחיה והקושי לתמרן בין העבודה לבין הילדים, לא מעט הורים צעירים כבר לא יכולים לדמיין איך היו נראים חייהם בלי העזרה והתמיכה היומיומית של הסבים והסבתות. כשהיחסים טובים, כל הצדדים מרוויחים: הסבים נהנים מזמן איכות עם הנכדים, הילדים מפתחים קשר חזק ואוהב עם הסבים, וההורים יכולים לישון בשקט בידיעה שהפקידו את הילדים בידיים טובות. לעומת זאת, כשהיחסים עולים על שרטון, המצב יכול להסתבך. האם זוג הורים שהסתכסך עם הסבים יכול למנוע מהם את המשך הקשר עם הנכדים, או שלסבים יש זכות לקשר עצמאי עם נכדיהם? ומה לגבי הזכויות של הילדים?
ל"אפוטרופסים הטבעיים
ההורים נחשבים על פי חוק ל"אפוטרופסים הטבעיים" של ילדיהם, מה שהופך אותם לאחראים הכמעט בלעדיים על טובת הילדים, ומקנה להם זכויות וחובות מקיפות בהתאם. הסבים, לעומת זאת, הם חלק מהמשפחה המורחבת, שהקשר שלה עם הילדים איננו מעוגן בחוק, למעט במקרים חריגים. עם זאת, בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ישנו סעיף אחד שמייחד את מעמד הסבים לעומת שאר בני המשפחה המורחבת: סעיף 28 א' לחוק קובע, שבמקרה שנפטר אחד מהוריו של קטין, "רשאי בית המשפט לתת הוראות בעניין המגע בין הורי המת לבין הקטין". דהיינו, לבית המשפט נתונה הסמכות לקבוע הסדרי שהות לסבים, אך היא תקפה רק במקרה שההורה של הילד – בנם או בתם של אותם סבים – נפטר. זאת, על מנת שהניתוק הפתאומי והטראומטי מההורה שמת לא יכפה על הילד ניתוק נוסף מהענף המשפחתי של אותו הורה (סבים, דודים), מה שעלול אף להעצים את הטראומה. יתר על כן, הפסיקה הרחיבה מעט את הפרשנות בסעיף זה, כך שהוא מיושם לא רק במקרה של הורה שמת, אלא גם לגבי הורה שניתק כל קשר עם ילדיו – למשל עבר לחיות בחו"ל עם משפחה אחרת; וכן במקרה של הורה שנמצא בלתי כשיר מבחינה פיזית או נפשית לתפקד ולהיות נוכח בצורה חיובית בחייו של הילד.
באופן פרדוקסלי, על אף שהחוק אינו מעגן את זכויותיהם של הסבים בקשר עם נכדיהם – לפחות כאשר שני ההורים נמצאים בחיים – הרי שהוא כן מטיל על הסבים חובות כלפי הנכדים במצבים מסוימים. כך למשל, כאשר אב גרוש מחויב בתשלום מזונות עבור ילדיו אך נמנע מלשלם אותם, או שמצבו הכלכלי אינו מאפשר זאת, החוק מטיל את חובת תשלום המזונות על הוריו. ואכן, בתמ"ש (קריות) 5721/09/09, שבו עתרו זוג סבים בבקשה להתיר להם להיפגש באופן קבוע עם נכדם התינוק, השופטת מרינה לוי פסקה לטובת הסבים ונגד האם המשמורנית, תוך שהיא מתחשבת בין היתר בעובדה שהסבים הם אלה ששילמו את מזונות הנכד, בעוד שאביו שהה בחו"ל.
טובת הילד
השיקול העיקרי שעמד לנגד עיניה של השופטת בפס"ד חשוב זה הוא טובת הילד, ויכולתו לקיים קשר רציף ובריא עם משפחתו מצד האב. עיקרון טובת הילד הוא זה שמנחה את בתי המשפט בנושא המשמורת והסדרי השהות, והוא גם זה שמאפשר להם במקרים מיוחדים לפסוק לטובת הסבים כך שיתאפשר להם לקחת חלק בחיי הנכדים. פסיקה זו מסתמכת על סעיף נוסף בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – סעיף 68 א', בו נקבע כי בית המשפט יוכל "לבקשת צד מעוניין ואף מיוזמתו הוא לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניינו של קטין". ניסוחו של סעיף זה הוא כללי ביותר, והוא מותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע מהם האמצעים העשויים להיטיב עם הילד.
בעבר היו הדעות חלוקות לגבי פרשנותו של הסעיף הנ"ל ותחולתו על מקרים כגון אלה שבהם עסקינן, אולם המחלוקת הוכרעה בשנת 2007, כאשר תוקנה תקנה 258 כא 1 לתקנות סדר הדין האזרחי. התיקון קובע, כי סביו של קטין יוכלו להגיש בקשה ליישוב סכסוך ביניהם לבין ההורים, בעניין קביעת דרכי קשר בין הסבים לבין הקטין להבטחת טובתו של הקטין; וככל שהצדדים לא יגיעו ליישוב הסכסוך בהסכמה, רשאי/ם מגיש/י הבקשה להגיש תובענה בעניין. תיקון זה פתח פתח ברור להרחבת סמכויותיו של בית המשפט בכל הנוגע להסדרת הקשר בין קטינים לבין סביהם, תוך צמצום האוטונומיה של ההורים על ילדיהם, ובלבד שהדבר עולה בקנה אחד עם טובת הילד.
סימנים ראשונים לשינוי ניתן כבר לראות בשטח: ב-2012 החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בפסק דין תקדימי, לדחות את ערעורה של אם משמורנית ולהשאיר על כנה את פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה, שהורה לקבוע הסדרי שהות בין ילדיה לבין סביהם. בפסיקתו הסתמך בית המשפט על עיקרון טובת הילד, ואף התחשב ברצונם של הילדים עצמם, כפי שביטאו אותו בפני פקידת הסעד.
לסיכום
לסיכום, במצב המשפטי הנוכחי, לסבים אין זכות קנויה לשמירה על קשר עם נכדיהם, במנותק מהקשר עם ההורים. נהוג להניח שזכויות הסבים מגולמות בזכויות ההורים, ואכן במצבים רגילים, הקשר בין הסבים לבין הנכדים מתקיים בידיעה ובעידוד של ההורים. אולם במצבי מחלוקת או סכסוך משפחתי, ההורים עשויים לפעול כדי לפגוע בקשר עם הסבים, לעתים מבלי להתחשב ברצון הילדים עצמם. בחוק הקיים אין מענה כולל למצבים מורכבים ועדינים מסוג זה; עם זאת, נראה שהמגמה, הן בחקיקה והן בפסיקה, היא להסמיך את בית המשפט לפרש את סעיפי החוק בצורה רחבה, ובמקרה הצורך לצמצם את זכויות ההורים, וזאת על מנת להגן על עיקרון טובת הילד. במסגרת עיקרון זה, ניתן כיום במקרים מסוימים לקבוע גם הסדרי שהות לסבים, על אף התנגדות מצד הוריהם.